שלום

שלום

לא יכול להמשיך ככה. איבדתי שליטה על החיים שלי. אני קם לאותה חוסר וודאות, כמו חוסר זהות. נפרדתי מהחברה שהייתה לי כמעט שנתיים, למרות שאני עדיין אוהב אותה, כי הקשר היה צפוף, מחניק, רע, דפוק מהיסוד, בקיצור, אני מאמין שהייתי צריך לעשות את זה הרבה קודם. אבל מאז שנפרדנו, התרסקות, התנפצתי על קירות המציאות ונשברתי לאלפיי רסיסי הדמיון. אני סגור, חנוק, מפוחד ועדיין חשוף, אבל יותר מהכל זר לעצמי, זר לסביבה, להכול. מה שגורם לי לשנוא את עצמי, מה שגורם לי להרס עצמי. כועס על זה שנפלתי בגלל כלום, אהבה, מה זה כבר אהבה? ממתי אני מאמין באהבה? ממתי אני מתרגש מכלום? נדפקתי לגמרי. לא יודע מה נסגר איתי. ועכשיו ברכבת הרים שאף פעם לא עוצרת, מסובב ומבולבל. ולפעמים היא נתקעת, לדקה או שתיים,כמה שעות, אני שוב אני, מתחיל לנשום, להתמודד, ושובבבבבב חוזר לסיבוב נוסף. החברים הקרובים כ"כ איכזבו אותי בזמן האחרון, הם פשוט לא כאן, לא מבינים ולא תומכים. ועם אנשים חדשים? אני משותק, לא יכול להיות עצמי, מפוחד, לא מצליח להשתחרר להפתח, להיות עצמי, יצאתי מהקשר הזה כדי להיות אני איך שאני רוצה להיות ומה שאני מאמין בו, יצאתי כי נמאס לי לריב כל הזמן, נמאס לי מהתחושה שצריך לשקם כל הזמן, כאילו האהבה שלנו נולדה פגומה. ומה זאת אהבה בכלל?אף פעם לא תיכננתי לאהוב,אבל במקרה הזה, התעקשתי לאהוב, גם מה שלא אהבתי, נמאס לי לבלוע, פעם לא הייתי כזה, בלי צביעות, מדבר כשאני רוצה. עושה איזה פרצוף שאני רוצה. אבל עכשיו אין לי בית בשום מקום. גם עם אנשים וגם עם עצמי, מרגיש כ"כ זר, לא אמיתי. כואב, אני מתגעגע אלייה, אשלייה מתוקה. מה נשאר עכשיו כשהיא הלכה?
 

aviv2401

New member
אהבה זה הרבה...

עכשיו אתה יודע מה שווה האהבה, עכשיו אתה יודע כי לוותר עליה כי אולי יהיה קל יותר לבד- זה לא שווה. תתקשר, ואם צריך תתאמץ כי אהבה אמיתית כמו שאתה מתאר לא מוצאים במכולת. אז אולי אתם צריכים טיפול זוגי אבל הדבר החשוב ביותר קיים וזו האהבה. הזמן רק מכהה את הכאב אך הוא לא מעביר או מעלים אותו- גש לטלפון! מאחלת לך הצלחה ולא משנה מה תעשה
 
למעלה