שלום לכולם!

snoopytush

New member
שלום לכולם!

יש לי בעיה בקשרים זוגיים. ראשית כל אני אמינית שזה אומר שאיני מעוניינת בסקס וטוב לי עם המצב בכללי. הבעיה היא שאין הרבה מודעות לנושא בארץ ככה שגם אם יש אנשים כאילו הם לא תמיד מודעים לכך ולא תמיד וקשה לדעת מי הוא מי. בגיל ההתבגרות לא יצרתי קשרים עם בנים והיו לי רק חברות במקרה הטוב ( גיל טראומתי משהו חח). היה לי חבר שנה וחצי אבל זה לא צלח כי היה מיני. מעבר לזה שמתי לב לפחד שקיים בי. אני מפחדת לשעמם אנשים וקשה לי להיות עם אותו אדם הרבה שעות. אני פשוט לא יודעת מה לעשות אחרי זמן מסויים . אני מתחילה להרגיש לחץ ולכן לפעמים כדי לא להגרר לזה אני נסמכת יותר על האישיות והכריזמה של האדם ופחות על האישיות והכריזמה שלי.לא תמיד נוח לי להיות אני ליד אנשים אני נוטה לכווץ את עצמי. וכשאני לא מכווצת זה לפעמים מפריע לאנשים כי שומעים אותי רואים אותי ובכללי אומרים לי שאני מושכת אש. ואין לי כל כך ביטחון עם בנים אני לא תמיד מרגישה מעיניינת כי אין לי ידע כללי רחב וזאת משום שאני קצת מפחדת מלחפש מידע והרבה פעמים יש לי תחושה שאני פחות טובה מאנשים אחרים בקטעים הנ"ל.
 

clastic

New member
היי

אנסה להתייחס, אבל ראשית, הקדמת חובה: אין לי הכרות או ניסיון עם אנשים א-מיניים. את מה שיש לי להגיד אני אומר ממקום של בורות בנושא הזה, מצויד בכוונות טובות בלבד. התלבטתי האם לכתוב "אנשים הסובלים מא-מיניות". אני מניח שעבור מי שנהנה מ"ביחד" בקשרים גם ברובד הפיזי, קשה לי לתאר מצב בו זוג יהנה מהיעדר אינטימיות מהסוג הזה. זאת אומרת - אני כן מבין שיש עוד הרבה כיף וביחד ודברים שאפשר לחלוק, אבל ההיבט הפיזי נתפס בעיני (ובעיני רוב האנשים) כחלק חשוב, מקרב, נעים ואינטימי. אומרים שסקס מהווה 10% מהקשר כשיש ממנו, ו-90% כשהוא חסר. השאלה היא - מדוע את א-מינית. האם זה תוצר של חוויה כלשהי שחווית, או סתם גורל. בגלל שמשתמע מדברייך שהא-מיניות שלך לא מפריעה לך ושאת חיה איתה בשלום (טוב לך בלי סקס, פשוטו כמשמעו), אני באמת לא יודע אם יש מה לתקן (או סיבה לתקן). אבל אם הא-מיניות שלך היא תוצר של משהו, משהו שחווית, משהו שאמרו לך, שעשו לך (אלוהים יודע) - כדאי לך לטפל כדי שתוכלי להנות מעוד היבט נעים שיש לחיים האלה להציע. איך באה אצלך הא-מיניות לידי ביטוי? האם את מעדיפה לדלג רק על יחסי מין, אבל נהנית מחיבוק קרוב, החזקת ידיים ונשיקות מדי פעם? הייתי פעם בקשר עם בחורה שהתחילה בתהליך של חזרה בתשובה, ובמשך חודשים רבים אני מניח שהיה מדובר בקשר א-מיני במידה מסוימת. אמנם החזקנו ידיים והתנשקנו (נשיקות-לעיתים רחוקות), אבל נמנענו מיחסי מין. נהנתי ממי שהייתה, ואני מודה שזו הייתה תקופה מאוד מעניינת ומיוחדת וקשר שבוסס על יסודות קצת אחרים. לגבי "מי שאת", חוסר הנוחות עם אנשים, זה לדעתי דבר שראוי לבחון אותו באמצעות עזרה מקצועית. למה שתעדיפי לכווץ את עצמך? במה את מרגישה פחות משמעותית, חשובה או מעניינת משאר הנוכחים בחדר? עובדה - הפידבק שאת מקבלת מהסביבה הוא שאת מושכת מאוד (בהרבה מובנים, אני מניח). יש בי תחושה שיש בך הרבה יותר משאת מעלה על הדעת, וכדאי שתלכי לבדוק למה את לא רואה את זה. ולגבי ידע כללי - למרות שזה אינדיקציה לשום דבר לדעתי, את יכולה פשוט לקרוא את כותרות העיתון מדי בוקר. הן תוכלנה לספק לך ים של נושאים לשיחה (ותוכלי להוסיף מהטעם האישי שלך ע"י הוספת פרשנות ודעה אישית). טל
 
למעלה