שלום לכולם+שאלה

קודם כל,

בבקשה, תמנע מקללות בפורום הזה. בפורום הזה אנחנו מתייחסים לכולם בכבוד ומתוך אהבת ישראל, בין אם הם דתיים או לא-דתיים. כולם בנים של הקב"ה והקב"ה לא אוהב שמזלזלים באף ילד שלו בודאי שלא מקללים אותו. דבר שני, פורום "חוזרים בתשובה" הוקם למטרה מסוימת ובל נשכח זאת. המטרה היא לעזור לחוזרים בתשובה לחיות בשלווה ובשלום עם בני משפחותיהם ובין לבין גם לעזור לחוזרים בתשובה בשאר בעיותיהם עם החברים או בעבודה. מניסיון העבר, כשנתתי לא הגבלתי את הנושאים של הפורום ונכנסו לכאן גם שאלות בנושאים אידיאולוגיים - זה הבריח מכאן את מי שבאמת זקוק לעזרה. כפי שכבר אמרתי אנשים לא אוהבים ויכוחים. אני לא אתן לזה לקרוא בשנית. הפורום הזה הוא פורום יחודי. פורום שנועד לתמוך, לתת כתף, אוזן קשבת. בל נשכח את זה. בל נשכח עוד דבר, כשהתפתחו פה בעבר דיונים אידיאולוגיים, זה במהרה התפתח לויכוחים וכמעט ראינו כאן במקצת ממה שנעשה בפורום "נטעים".
 
עוד משהו, לגבי פורום "דתיים"

אני מוחה נמרצות
פורום "דתיים" מורכב מאנשים דתיים שאוהבים לעזור ולענות לאנשים. אומנם זה פורום גדול עם הרבה גולשים אבל ברגע שנכנסת שאלה כולם מתייחסים לזה בכבוד ועונים.
 

tsvir

New member
אריאלה אני איתך

בהחלט צריך לשמור על הפורום ומטרתו.
 

giingiit

New member
בהתחלה של התקרבות לדת

המצוות אכן מאד מאד מרתיעות. זה נראה כמו לקיחת מחוייבות ענקית שלא בטוח שאפשר או שרוצים לעמוד בה. זה בהתחלה. בהתחלה, כשהיו אומרים לי שהמצוות עושות את האדם ולא האדם את המצוות, לא הבנתי ולא האמנתי ונראה היה לי כמו עול עצום אבל... במרוצת הזמן ככל שהתעמקתי יותר ויותר בלימוד התורה, וככל שנעשיתי יותר ויותר פתוחה לראיית ההשגחה הפרטית שיש לי, וככל שהתחלתי לקיים יותר ויותר מצוות, כך הלכה אהבתי לבורא עולם ולתורה והתעצמה. עוצמת האהבה באה מקיום המצוות לדעתי. אדם שלא מקיים מצוות או מקיים מצוות מלומדה, לא יכול להגיע לרמת האהבה הזו. אתן לך דוגמא. אדם שמתפלל תפילת שחרית והוא לא משקיע כוונה ומחשבה במה שהוא אומר. הוא יוצא לידי חובה. אז התפלל, סיים להתפלל ורץ לעיסוקיו. בשביל אדם שלומד להתפלל בפעם הראשונה יש לתפילה משמעות שונה לגמרי. מתיחסים לכל מילה ומילה, ולומדים על מהות התפילה וכשאת אומרת "ברוך אתה ה´", ומבינה כיצד זה יוצר משולש של הורדת שפע, זה מרגש וכשהתפילה מרגשת אותך ואת נכנסת לתוך התפילה, את מסיימת אותה גם עם דמעות בעיניים מהתרגשות וגם בתחושה שעברת ניקוי רוחני וזה נוסך רוגע. אם תפילותיך מתגשמות, אז בכלל זה מרגש. אותו הדבר בכל מצווה ומצווה, שמקיימים מתוך אהבה. ולא את כל המצוות מקיימים מאהבה בתחילה כפי שכתבתי, ולפעמים מתרגלים למצווה וקשה לקיימה כך, אבל מכיוון שאנחנו מבינים מה משמעות הדברים, ולה צריך אדם ללכת לפי ציוויו של בורא עולם, ומה מטרת המצוות ושזה לטובתינו, אין פה שאלה של כפייה. אף אחד לא עומד עלי שאקיים מצווה. הבחירה החופשית היחידיה שיש לאדם זה ביראת שמיים. אדם יכולל בחור אם ואיך לקיים מצוות וללכת על פי ציווי הבורא. יש מי שבוחר ללכת על פי ציווי ה´ ומקיים מה שיכול באהבה, ויש מי שעושה דברים מלומדה ולא כל כך טורח, וגם לא מקפיד על כשרות וענינים אחרים (וזו הססיבה למה קשה לו להתחבר לתפילות למשל - כשרות), ויש מי שלא עושה כלום לכיוון. כל אחד ובחירתו. לך למשל יש בחירה כיום, לשנות משהו בתפיסתך את האמונה (מכיוון שהתעוררת לראות שאצלך זה שונה משאצל בעלי תשובה). את יכולה באמת לנסות להבין ולנסות לשנות דברים שתגיעי לאותה רמת החיבור. זה כן בבחירתך. מה שלא בבחירתך זה כל השאר אבל השאר הוא בעצם לא העיקר הלא כן? מקווה שעזרתי
בברכה תמנה
 
למעלה