ההתאבדות בהלכה......
אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה´ אלוקי ואלוקי אבותי, רבון כל המעשים אדון כל הנשמות...... נשמת האדם ניתנה לו כפקדון, הוא אינו בעל הבית עליה, אך הוא מחוייב לשמרה. הקב"ה נותן נסיונות לאדם, כפי מעלתו וכפי יכולתו לסבול, גם אם הוא סבור שכלו כל הקיצין, הרי שכנראה הוא עצמו אינו מכיר את כוחותיו, ועל האדם מוטל להתגבר, להתנער ולעבור את המשוכות שהוצבו בפניו. ואז הוא יוצא מחוזק יותר - גדול יותר, ובעל אני מפותח יותר. לשאלתך אודות ההתיחסות והמנהגים בקבורת מי שאבד עצמו לדעת, הנני מביא כציטוט, מספר חכמת אדם. (1) ספר חכמת אדם - כלל קנו כלל קנו דין המאבד עצמו לדעת ועל מי שאין מתאבלים. ובו י´ סימנים. (סימנים שמ"ה שמ"ו): (א) המאבד עצמו לדעת הוא רשע שאין למעלה ממנו שנאמר (בראשית ט´, ה´) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וחמור מכל חייבי מיתות שבתורה שיצרו גבר עליו לתאוה או כעס וכיוצא בו ובשביל יחיד נברא העולם וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו מאבד עולם מלא כל שכן שהרשע הזה איבד עולם מלא בידיו ולכן אין מתעסקין עמהם לכל דבר לא קורעין ולא מתאבלין ולא מספידין אותן אבל קוברין אותן ולובשים אותן תכריכין ומטהרין אותן (דרכי משה סימן שמ"ה ס"ק א´) ועומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים כללו של דבר כל דבר שהוא משום כבוד החיים עושין להם (סימן שמ"ה ובש"ך בס"ק ב´ כתב דלרמב"ן (תורת האדם ענין ההספד) והטור קורעין עליו ולפי זה הוא הדין דמתאבלין עליו אלא שאין מספידין עליו עיין בית יוסף אבל להשלחן ערוך סעיף א´ שכתב כרמב"ם דאין מתאבלים דסבירא ליה דאבילות אינו כבוד החיים ואם כן אף הקרובים אין קורעין עליו ועיין שם ברמב"ם פרק א´ מהלכות אבל הלכה י"א ובלחם משנה שם): (ב) מסתמא לא מחזקינן אינשי ברשיעי ואומרים שהיה באונס ולכן אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גבי סייפו אמרינן שמא אחר עשה לו אבל אם אמר ראו שאני עולה באילן ומפיל עצמי וראוהו שעלה מיד דרך כעס או שהיה מיצר (רמב"ם שם) אף על פי שלא ראוהו מפיל עצמו כיון שאמר הריני עולה וראינו שעלה הרי זה בחזקת מאבד עצמו אבל אם לא ראוהו שעלה אף על גב שאמר אעלה אדיבוריה לחוד לא מחזקינן כמאבד כו´ (שם סעיף ב´) ומה שכתב בפרישה ס"ק ב´ דלשון רמב"ם לא משמע הכי לא הבנתי כלל דאדרבה איפכא הוא: מכל הנ"ל וממנהגי א"י, ברור. שמתייחסים היום למי שסבורים שנטל את חייו כמי שחזר בו קודם שמת, ואין נוהגים בו כמאבד עצמו לדעת. רק בשורות טובות, ברכה והצלחה,
