על הדואנדה

[ססיליה1]

על הדואנדה

בהמשך למה שכתבה פה לה ולה, אני מביאה דברי חכמים, או יש לומר, דברי חכם, דברי לורקה על הדואנדה כל שיש בו צלילים שחורים יש בו דואנדה בעיני לורקה, המילה "דואנדה" (שבשימוש הרגיל שלה פרושה רוח דמויית שד הרעש) מציינת סוג של השראה דיוניסית הקשורה תמיד לצער, למיסתורין ולמוות, ההשראה הזאת נחה בעיקר על האומן המופיע לפני ציבור - המוסיקאי, הרקדן או המשורר הקורא את שיריו לפני קהל חי בלי דואנדה, שירת הקנטאור יכולה להיות מושלמת מבחינה טכנית, אבל ייעדרו ממנה העזות והחריפות, שיש בהן כדי להעביר צמרמורת בגוו של המאזין הקטע נלקח מתוך הביוגרפיה על לורקה שנכתבה על ידי איאן גיבסון, הוא ציטט את לורקה ממאמרו "הדואנדה"

 

[Zidan de Toledo]

תודה! הגדרה יפה וקולעת

 

[La Vela]

לורקה תמיד קולע...יש לו טלנטו וארטה לבחוררררר

 

[אמרוקאי]

בספרו Duende מתייחס Webster רבות ללורקה

ומדי פעם גם מצטט משיריו:

Oye, hijo mío, el silencio. Es un silencio ondulado, un silencio, donde resbalan valles y ecos y que inclina las frentes hacia el suelo.​

המעניין הוא שבספר טוען וובסטר שהעיר גרנאדה היתה "העיר שהרסה את לורקה". אך לפי הביוגרפיה שלו, הוא נולד לא הרחק מגרנאדה ואף גדל שם החל מגיל 11. ניתן להתייחס אליה כעיר הולדתו, ולמעשה כעיר שבנתה אותו. לכן אני תמה: מה יכולה להיות הכוונה בקביעה "העיר שהרסה את לורקה"?

 

[ססיליה1]

גרנדה - בונה והורסת

לורקה עבר לגרנדה עם משפחתו בגיל 10-12 , עד אז גדל בפואנטה וקרוס, המעבר לגרנדה השאיר עליו חותם בל יימחה - הוא מתייחס למעבר לגרנדה כמבער שמסמל את סוף ילדותו המאושרת כמו כן, לורקה נרצח בגרנדה - וזה, הרס משמעותי בתחילת מלחמת האזרחים לורקה שחשש לחייו החליט לברוח לגרנדה, ולהיות עם משפחתו למרות שחבריו ייעצו לו להישאר במדריד, שבה יהיה בטוח יותר, הוא החליט ליסוע לגרנדה, לאחר שהגיע לגרנדה, המורדים שכבר כבשו אותה עשו מספר חיפושים בבית המשפחה וכן עצרו ולאחר מכן רצחו את גיסו, לאחר מספר ימים נרצח גם הוא, בידי אנשי המהפכה שראו בו שמאלני, קומוניסט והנורא מכל - הומוסקסואל הרבה ביקורת היתה ללורקה על גרנדה, אם כי הוא גם קיבל ממנה לא מעט (זה בקצרה, אני מקווה שעכשיו אתה קצת פחות תמה)

 

[ססיליה1]

עוד קצת - לורקה וגרנדה

בתור תלמיד בגרנדה, לורקה לא היה מאושר, הנערים לעגו לו (על נשיותו) ולא תמיד הסתדר עם מורים מתוך שני שירים שלו, הצצה לנערותו בגרנדה Poema del lago Eden אני רוצה לבכות כי מתחשק לי כפי שבכו ילדי הספסל האחרון מפני שאינני משורר, אינני גבר אף לא עלה אלא הלם לב פצוע המסובב את הדברים אל הצד האחר שיר נוסף, Infancia y muerte נער שהובס בבית-הספר ובוואלס של הוורד הפצוע נפעם למראה ניצני השיער במפשעותיו נפעם למראה דמותו הגברית לועסת טבק לשמאלו

 

[La Vela]

תודה על דיון מענג

ססיליה כתבה על יחסיו האמביוולנטים של לורקה עם אזור הולדתו והביאה שיר מקסים שלא הכרתי. אכן ההרס מלבד הרצח עצמו היה גם ברמה הרגשית. אזור גרנדה, כמו רוב אנדלוסיה עד היום כפי הנראה, היה אזור יותר שמרני. אם אדם הוא תבנית נוף הולדתו הרי שלורקה אהב והיה מחובר מאוד לנוף הולדתו אבל לא מצא את עצמו בתוך התבנית והמסגרת השמרנית הזו ויש אומרים שהוא חווה דיכאונות קשים בגלל השונות שלו וזאת למרות ואולי אף בגלל ההערצה שזכה לה מהקהל (מצבו הנפשי הוביל אותו לנסיעה ללימודים בניו יורק). זוהי קוטביות חדה מידיי- זהו גם סוג של הרס. השונות שלו לא הייתה רק בהומוסקסואליות. הוא הקדים את זמנו והיה כישרון, גאון, רגיש ויוצא דופן מילדות. אני באמת לא מבינה למה הוא עשה את הטעות הפטאלית הזו וחזר לשם ערב מלחמת האזרחים..... ממש כמו פרפר אל האש.....ויש אומרים שלא אחת בייצרותיו חזה את מותו שלו. מלבד זאת לפני כמה זמן קראתי ידיעה על טענה חדשה שהמלשינים על מקום מחבואו של לורקה היו מקרב משפחתו עצמו..... אמרוקאי, השיר שהבאת מדהים והוא חלק מסדרת שירים בנושא הסגירייה. הוא דוגמא נהדרת ליכולת של לורקה לבטא תחושה בצורה כל כך מדוייקת ותוך שימוש באלמנטים של הנוף והטבע שזה שילוב מדהים מבחינתי. זה התרגום שלי הגס מידיי כמובן (אין זו מלאכתי) ומתחת היא התחושה שמועברת ופרשנות סובייקטיבית שלי: שמע, ילד שלי, השקט. זהו שקט גלי שקט היכן שעמקים והדים מחליקים היכן שמורכנים הראשים לעבר הרצפה ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ילד הקשב לשקט שקט שמחלחל פנימה כמעין גלים- התחושה המתעתעת של השקט מציפה כגל לפעמים אנו שומעים אותו ולפעמים לא ברור לנו מהו או מתי לצפות לו השקט הוא המקום היכן שאליו מחליקים מדרונות העמקים וההדים- כלומר השקט נמצא באיזה תחתית, במקום הכי עמוק (JONDO) של העמקים שגם ההדים הנשמעים כמעט ולא מגיעים אליו או לא שורדים אותו ואת מידרונותיו התלולים והאכזריים. כאשר יש שקט בעמק ניתן לשמוע קולות והדים בצורה ברורה וכן ההדים חוזרים חזרה אלינו. אך לא כך עם המקום של השקט , הוא כל כך עמוק שאליו אף ההדים לא מגיעים וממנו הם לא חוזרים.הכל נבלע. והוא המקום היכן שמורכנים הראשים לעבר הרצפה- הרכנת הראש היא אולי כמחווה שבו שבו אדם מתכנס בתוך עצמו , למדרונות האכזריים שלו, להתמודדות שלו עם הכאב ושלו עם עצמו. כלומר אותו מקום הוא פנימי לא ברור ונעלם, את העומק שלו בעצם קשה לאמוד, אל עומקו קשה להגיע, הדים ורעשים נבלעים ונעלמים בו,חלל, ריק, מקום של כאב ודסאוריינטציה. לגבי ההקשר לסגרייה- זה דיי ברור לכולם. -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

[La Vela]

ועוד שיר ידוע של לורקה המתייחס לגרנדה

בלדה קטנה על שלושה נהרות תירגם- רפאל אליעז( באופן קצת ארכאי לטעמי....Ay ! = אללי

AY זה לא אוניברסלי? ) Baladilla de los tres rios ויש גם מולחן בכמה גרסאות למשל: 1. רומבה מודרנית של קטמה ומרסדס סוסה 1. קלאסית של נרנחיטו דה טריאנה- איזה קצב? מה אתם אומרים? אולי גרנדינה? מלגניה? משהו מהמשפחה של הפרובינציה? ואני מכירה לפחות עוד אחת מקסימה בקצב GUAJIRA אך לא מצאתי אותה ברשת.

 

[La Vela]

טעות טעות טעות!!!

סליחה סליחה סליחה לא קטמה Ketama ......פטה נגרה pata negra

 

[אמרוקאי]

תודה ססיליה ולה-וולה

ההרס הפיזי הוא ברור. אני חשבתי יותר בכיוון של הרס רוחני-אינטלקטואלי. נראה שטעיתי. השליטה שלי בספרדית לא משהו (בסה"כ סמסטר אחד, "ספרדית למתחילים"), לכן אני נעזר בתרגומים. במקרה הזה וובסטר עוזר לקורא האנגלי ומספק תרגום לכל שיר שהוא מצטט:

Listen, my son, to the silence. It is a silence of waves, a silence where valleys and echoes slip past, which turns faces toward the ground​

בתרגום הזה, לשתי השורות האחרונות יש אסוציאציה חזקה למוות - והקשר ל-Siguiriyas הוא ברור. אגב שקט, מישהו זוכר מה אמר פאקו דה לוסיה על "תו אחד של שקט"?

 

[ססיליה1]

תודהעל התגובות המאלפות ועוד קצת לורקה

לורקה בניו יורק - לורקה כמעט ברח מספרד - בתקופה שלפני נסיעתו לניו יורק היה בדיכאון עמוק, בעקבות יחסים שעלו על שרטון עם בחור בשם אמיליו אלדרן. קשה לומר, אגב, שהוא למד בניו יורק, יותר היה רשום ללימודים

בניו יורק הוא בעיקר התחבר לשחורים ולמוזיקת הג'אז והגוספל והשווה את שירת הקנטה חונדו לשירת שחורים בניו יורק התחדדה אצלו עוד יותר הרגישות לסבל ולעוני והסלידה מהקפיטליזם הבוטה שקיים בניו יורק.. הוא היה נוכח בניו יורק ב29 - השנה שבה נפלה בורסת ארהב בשיר Danza de la muete - באה שלילת החומרניות לידי ביטוי ברור עוטה המסכה ירקוד בין עמודי דם ומספרים הוריקנים של זהב וגניחות המובטלים מעבודה הם יללו בחשכת הלילה של זמנך האפל או צפון אמריקה הות השלג אכזרית, חסרת הבושה! אכזרית הנפרשת לאורכם של גבול (לורקה מתאר רקדן אפריקאי המגיע לוול סטריט, הנראה כמו קבר כוכים ענק, שגומחות הקבורה שלו הן החלונות של גורדי השחקים)

 

[ספרדיה1]

עולם הפלמנקו התפתח בזכות לורקה ודה פאלייה

בראשית המאה ה-20, אינטלקטואלים ואמנים ספרדיים של ראשית המאה ה-20, ביקרו בחריפות את הניוון של צורת האמנות (פלמנקו) העממית. המחזאי פדריקו גרסיה לורקה (Lorca) והמלחין מנואל דה פאיה (Falla), ראו בהתמסחרות הפלמנקו סכנה שאמנות הפלמנקו תאבד את האותנטיות שלה. בשנת 1922 ארגנו לורקה ודה פאלה תחרות גדולה של שירה אנדלוסית וריקודי פלמנקו, והזמינו זמרים ורקדני פלמנקו צוענים שגרו בכפרים ברחבי אנדלוסיה. הכותרת של התחרות הייתה שירה אנדלוסית פרימיטיבית. בכותרת זו הייתה אמירה שהיו בה רמזים אנתרופולוגיים, אסתטיים וסוציו-אקונומיים. התחרות שיקפה מיזוג של הטוהר של השירים האנדלוסיים עם אופיים הפרימיטיבי. באמירה זו הצהירו מארגני התחרות שיש כאן סוג של אמנות עממית שיש להציל. תחרות זו וכן אירועי תיאטרון נוספים היו ניסיונות למקם שוב את הפלמנקו כאמנות שיש לה ערך אותנטי. אלה היו אמירות שנועדו להפיץ ברבים את הרעיון שצורות עממיות יכולות להתאים עצמן למטרות מודרניות ולקהל מתוחכם וקוסמופוליטי שיעריץ את האותנטיות כמו גם את החידוש. (רחלי אפרת, 2006 מתוך סיכום בויקיפדיה). קסם הפלמנקו עולה מהדואנדה... "...כל שיש בו צלילים שחורים, יש בו דואנדה" ואין אמת גדולה מזו". צלילים שחורים אלה הם המסתורין, השורשים הננעצים בטיט, המוכר לכולנו, הנסתר מאיתנו, אבל מתוכו חודר אלינו כל מה שהוא ממהותה של האמנות. הדואנדה הוא כוח מיסתורי, שהכל חשים בו, ושום פילוסוף אינו מסבירו. הדואנדה לא נמצא בגרון, הדואנדה עולה מבפנים מכפות הרגליים..... שבת שלום, מהספרדיה