פילוסוף רוחני33
Well-known member
מרי הייתה עצובה. היא ישבה ובכתה. לא רצתה שאף אחד יתערב בעיצבונה, חשבה שהוא פרטי שלה. היא פחדה שיבואו מחשבות לא ידועות. היא כעסה על עצמה ועל העולם. כעסה שלא נתנו לה לבחור, כעסה שהכריחו אותה להתבודד, וכעסה על עצמה שכל הזמן היא נכשלת וטועה. כבר הרבה זמן הייתה בעלבון, הרגישה מרומה והרגישה שלא מכבדים אותה. היא חיפשה תקווה ויופי. היא ניסתה להבין את היופי. ככל שמצאה יופי, מצאה תקווה. הסבל שהכאיב לה זמן ממושך הפך להנאה ועונג. אז למדה לאהוב את עצמה ולכן הצליחה לאהוב הרבה אנשים אחרים. היא שמחה, והשמחה התעצמה בה עוד ועוד עד שהתפרצה ממנה בבת אחת אל העולם הגדול. היא הרגישה מאושרת.