פילוסוף רוחני33
Well-known member
אבנר למד לנגן בפסנתר בילדותו. אביו מת לפני שנולד, והוא לא הכיר אותו. אמו אהבה לשיר לו שירי ערש כל ערב. בחייו השתתף בכמה קונצרטים ורכש תהילה. בגיל צעיר, כבר הפך לפסנתרן.
הוא היה יושב כל היום ליד הפסנתר בביתו ומלחין. היו לו המון רעיונות מעניינים. כבר היה בחור מבוגר למדי, אבל עדיין גר עם אמו שכבר הייתה מבוגרת למדי.
אימא של אבנר התחילה להרגיש רע ופחות דיברה עם אבנר, ואבנר היה עצוב. היא יותר ויותר נסגרה במיטה בחדרה, וכעבור כמה זמן הייתה חולה מאוד. אבנר דאג לה, הכין לה תה חם, קנה לה תרופות וטיפל בה. ערב אחד, נעצמו עיניה ומתה. אבנר בכה כל הלילה עד שנרדם וחלם על גן עדן מושלם, גבוה בשמיים שהוא לא מצליח להגיע אליו ככל שירצה וינסה.
היצירות של אבנר התחילו להפוך יותר ויותר משעממות וחוזרות על עצמן. הוא ניסה לחקות אמנים שונים, אבל הכול חזר בסוף לאותה צורה. הוא היה מדוכא והיה הולך מהפסנתר, מסתכל כרבע שעה בחלון וחושב כמה העיר שלו אפורה ומשעממת. אין שום מקור השראה. אז החליט לברוח לכמה שעות מהעיר ולטייל בטבע כדי לקבל השראה. הוא יצא.
הנסיעה הייתה יפה ונעימה. כשיצאו מהעיר, ראה אבנר להפתעתו טבע מלבלב, יפהפה ומלא צבעים וצורות מעניינים. חשב כמה יפה הם יוצרים שלמות ביניהם. אבל עדיין לא היו לו רעיונות. הוא חשב וחשב וככל שהתאמץ למצוא מנגינה מקורית, המלאכותיות רק הקשתה עליו והגיע לאותה תבנית בנאלית. הוא החליט לנוח מהמאמץ המחשבתי שהתרגל אליו בעיר הסואנת, ולשבת לנוח וליהנות מהטבע.
הוא ישב ביער על העלים הרכים. הוא בהה בעצים הגבוהים, ומחשבות שונות עלו בו. שוב ושוב נתקעה מחשבתו בבהייה אדישה בעצים ובצמרותיהם. כל כך הרבה ירוק, חשב. עוד ועוד ירוק.
אחרי כמה שעות של ישיבה, שמע קולות פסיעה קלים המפצחים את העלים על האדמה. מעניין מה זה, חשב. אולי איזו משפחה מטיילת, אולי כלב או חתול. הוא הסתכל הצידה וראה אישה הולכת לאט לעברו. הוא התבונן בה וראה שיש לה צמות שחורות ארוכות, עיניים שחורות גדולות ונוצצות, שפתיים אדומות מאוד ומעוצבות במעודנות, כתפיים ענוגות, גוף חטוב ככינור ורגליים קלילות כשל איילה. היא לבשה שמלת מלמלה לבנה עם כתפיות, כובע קש גדול מעוטר בפרחים טבעיים, והרבה תכשיטי כסף וזהב עם צירופים שונים ומקוריים של יהלומים, פנינים, ברקת, אודם וענבר.
הוא מאוד הסתקרן ולא יכול שלא לפנות אל האישה ולשאול אותה מי היא ומה מעשיה פה. היא אמרה ששמה מרי ושעברה לגור פה לא מזמן, ושיצאה לטייל בטבע ולנשום אוויר צח והיא כבר רוצה לחזור הביתה. הוא הציג את עצמו ואמר שהוא שמח מאוד להכירה, ובאופן אינסטינקטיבי הושיט לה את ידו. "בוא נלך", אמרה. הם הלכו ביחד ושוחחו עד שיצאו מהיער, וכל הזמן הסתכלו זה בזה בלי הרף. היא נכנסה למכוניתה המפוארת והססגונית ורמזה לו באצבעה להיכנס. התברר שהיא אישה מאוד מעניינת. אהבה לצייר ולפסל, לקרוא ספרים ולכתוב שירים, לשיר, לנגן ולרקוד ולמדה באופן פרטי פילוסופיה ומדעי הטבע, החיים, הנפש והחברה. "את נשמעת אישה נהדרת", אמר לה. "גם אתה נראה אדם מעניין ונהדר", אמרה. אחרי כחצי שעה הגיעו לפתח ביתה, ואבנר ראה כמה הבית עשיר ומפואר. היא אמרה לו: "עכשיו נשק אותי". הוא נישק אותה, והנשיקה הייתה חמה וסוערת ונמשכה הרבה זמן. "האם תרצה לבוא לביתי להיות אתי?", שאלה. אבנר חייך חיוך רחב והסכים, היא פתחה את הדלת, ונכנסו. אבנר אורו עיניו לראות כמה יפה ומבריק היה הבית, כאילו שלמות יצרה אותו ומילאה אותו בכל פינה. "עכשיו", אמרה והחזיקה בידו, "בוא לחדרי". "בשביל מה?", שאל. "לעשות אהבה", אמרה בקול מצטלצל. אבנר נמשך אחריה והלכו לחדרה, היא פשטה את מחלצותיה היפות ונשכבה בעדינות על המיטה הענקית עם המצעים הלבנים, הרכים, הנוצצים והיפים. הוא עמד כמה זמן ובהה בתהייה, והיא משכה אותו אליה בחיוך זדוני ואמרה: "נו בוא כבר". זו הייתה התעלסות סוערת, נועזת ומטורפת, היא סובבה את כתפיה לאחור כל הזמן כמפריחה שושנים והם התגלגלו בלי הרף על כל המיטה ורצפת החדר, כשהם מנשקים כל הזמן כל אבר בגופו של האחר. אבנר הרגיש שהוא עולה לגן עדן, למדשאות ענקיות עם מעיינות צלולים נובעים. כשיצא, אמרה לו מרי: "להתראות אבנר". הוא הבטיח לבוא שוב ויצא.
כשחזר הביתה בשיכרון חושים מוחלט מאירועי היום, התיישב מיד ליד הפסנתר. מיד יצאו מבין אצבעותיו צלילים מופלאים, שעלו יותר ויותר והתעצמו למנגינה גדולה, נהדרת ומפוארת. הוא ניגן עוד ועוד בלי הפסקה. הרגיש שהוא ממצה ברגעים את כל הרעיונות בעולם ויוצר תחת ידיו שלמויות מופלאות וטהורות. בתוך חצי שעה, כבר יצר ארבע יצירות ארוכות ומורכבות. הוא היה מרוצה, מכר את היצירות והפך לאמן הכי מוצלח ומפורסם בעולם ולאדם הכי עשיר בעולם.
הוא היה יושב כל היום ליד הפסנתר בביתו ומלחין. היו לו המון רעיונות מעניינים. כבר היה בחור מבוגר למדי, אבל עדיין גר עם אמו שכבר הייתה מבוגרת למדי.
אימא של אבנר התחילה להרגיש רע ופחות דיברה עם אבנר, ואבנר היה עצוב. היא יותר ויותר נסגרה במיטה בחדרה, וכעבור כמה זמן הייתה חולה מאוד. אבנר דאג לה, הכין לה תה חם, קנה לה תרופות וטיפל בה. ערב אחד, נעצמו עיניה ומתה. אבנר בכה כל הלילה עד שנרדם וחלם על גן עדן מושלם, גבוה בשמיים שהוא לא מצליח להגיע אליו ככל שירצה וינסה.
היצירות של אבנר התחילו להפוך יותר ויותר משעממות וחוזרות על עצמן. הוא ניסה לחקות אמנים שונים, אבל הכול חזר בסוף לאותה צורה. הוא היה מדוכא והיה הולך מהפסנתר, מסתכל כרבע שעה בחלון וחושב כמה העיר שלו אפורה ומשעממת. אין שום מקור השראה. אז החליט לברוח לכמה שעות מהעיר ולטייל בטבע כדי לקבל השראה. הוא יצא.
הנסיעה הייתה יפה ונעימה. כשיצאו מהעיר, ראה אבנר להפתעתו טבע מלבלב, יפהפה ומלא צבעים וצורות מעניינים. חשב כמה יפה הם יוצרים שלמות ביניהם. אבל עדיין לא היו לו רעיונות. הוא חשב וחשב וככל שהתאמץ למצוא מנגינה מקורית, המלאכותיות רק הקשתה עליו והגיע לאותה תבנית בנאלית. הוא החליט לנוח מהמאמץ המחשבתי שהתרגל אליו בעיר הסואנת, ולשבת לנוח וליהנות מהטבע.
הוא ישב ביער על העלים הרכים. הוא בהה בעצים הגבוהים, ומחשבות שונות עלו בו. שוב ושוב נתקעה מחשבתו בבהייה אדישה בעצים ובצמרותיהם. כל כך הרבה ירוק, חשב. עוד ועוד ירוק.
אחרי כמה שעות של ישיבה, שמע קולות פסיעה קלים המפצחים את העלים על האדמה. מעניין מה זה, חשב. אולי איזו משפחה מטיילת, אולי כלב או חתול. הוא הסתכל הצידה וראה אישה הולכת לאט לעברו. הוא התבונן בה וראה שיש לה צמות שחורות ארוכות, עיניים שחורות גדולות ונוצצות, שפתיים אדומות מאוד ומעוצבות במעודנות, כתפיים ענוגות, גוף חטוב ככינור ורגליים קלילות כשל איילה. היא לבשה שמלת מלמלה לבנה עם כתפיות, כובע קש גדול מעוטר בפרחים טבעיים, והרבה תכשיטי כסף וזהב עם צירופים שונים ומקוריים של יהלומים, פנינים, ברקת, אודם וענבר.
הוא מאוד הסתקרן ולא יכול שלא לפנות אל האישה ולשאול אותה מי היא ומה מעשיה פה. היא אמרה ששמה מרי ושעברה לגור פה לא מזמן, ושיצאה לטייל בטבע ולנשום אוויר צח והיא כבר רוצה לחזור הביתה. הוא הציג את עצמו ואמר שהוא שמח מאוד להכירה, ובאופן אינסטינקטיבי הושיט לה את ידו. "בוא נלך", אמרה. הם הלכו ביחד ושוחחו עד שיצאו מהיער, וכל הזמן הסתכלו זה בזה בלי הרף. היא נכנסה למכוניתה המפוארת והססגונית ורמזה לו באצבעה להיכנס. התברר שהיא אישה מאוד מעניינת. אהבה לצייר ולפסל, לקרוא ספרים ולכתוב שירים, לשיר, לנגן ולרקוד ולמדה באופן פרטי פילוסופיה ומדעי הטבע, החיים, הנפש והחברה. "את נשמעת אישה נהדרת", אמר לה. "גם אתה נראה אדם מעניין ונהדר", אמרה. אחרי כחצי שעה הגיעו לפתח ביתה, ואבנר ראה כמה הבית עשיר ומפואר. היא אמרה לו: "עכשיו נשק אותי". הוא נישק אותה, והנשיקה הייתה חמה וסוערת ונמשכה הרבה זמן. "האם תרצה לבוא לביתי להיות אתי?", שאלה. אבנר חייך חיוך רחב והסכים, היא פתחה את הדלת, ונכנסו. אבנר אורו עיניו לראות כמה יפה ומבריק היה הבית, כאילו שלמות יצרה אותו ומילאה אותו בכל פינה. "עכשיו", אמרה והחזיקה בידו, "בוא לחדרי". "בשביל מה?", שאל. "לעשות אהבה", אמרה בקול מצטלצל. אבנר נמשך אחריה והלכו לחדרה, היא פשטה את מחלצותיה היפות ונשכבה בעדינות על המיטה הענקית עם המצעים הלבנים, הרכים, הנוצצים והיפים. הוא עמד כמה זמן ובהה בתהייה, והיא משכה אותו אליה בחיוך זדוני ואמרה: "נו בוא כבר". זו הייתה התעלסות סוערת, נועזת ומטורפת, היא סובבה את כתפיה לאחור כל הזמן כמפריחה שושנים והם התגלגלו בלי הרף על כל המיטה ורצפת החדר, כשהם מנשקים כל הזמן כל אבר בגופו של האחר. אבנר הרגיש שהוא עולה לגן עדן, למדשאות ענקיות עם מעיינות צלולים נובעים. כשיצא, אמרה לו מרי: "להתראות אבנר". הוא הבטיח לבוא שוב ויצא.
כשחזר הביתה בשיכרון חושים מוחלט מאירועי היום, התיישב מיד ליד הפסנתר. מיד יצאו מבין אצבעותיו צלילים מופלאים, שעלו יותר ויותר והתעצמו למנגינה גדולה, נהדרת ומפוארת. הוא ניגן עוד ועוד בלי הפסקה. הרגיש שהוא ממצה ברגעים את כל הרעיונות בעולם ויוצר תחת ידיו שלמויות מופלאות וטהורות. בתוך חצי שעה, כבר יצר ארבע יצירות ארוכות ומורכבות. הוא היה מרוצה, מכר את היצירות והפך לאמן הכי מוצלח ומפורסם בעולם ולאדם הכי עשיר בעולם.
נערך לאחרונה ב: