ח ו ט י נ ר,
יא בבה, איזה כבוד. אתה, נציג העולם הישן, עלית לרשת? אני אוכל פה כובעים... הזכרת לי נשכחות. ובכן, לטובת ידידינו הוירטואליים כאן בפורום, שבטח לא מכירים את הסיפור: פעם במונדיאל של 94, כשעוד היינו ברמנים מלאי עזוז ושאר רוח, ישבנו טל חוטינר ואנוכי לראות משחק של נבחרת רומניה. במהלכו התוודענו לשחקן האלמותי גיורגיי מונטיאנו. ישר שמנו לב לכך שזה שם קלאסי למשקה. תגלגלו את השם הזה רגע על הפה: מונ-טה-אנו. ממש מתבקש. אז החלטנו לעשות תרגיל ולהתחיל לבקש את המשקה הזה בברים בעיר ולראות איך הברמן יגיב. בקיצור, התחלנו להזמין מונטיאנו בכל מיני ברים ונתקלנו בקשת של תגובות, שאף אחת מהן לא כללה הודאה בחוסר הכרות עם המשקה... חלק מהברמנים התנצלו שבדיוק נגמר והבטיחו שמחר מגיע, חלק אמרו שהם לא בטוחים מה המתכון של הקוקטייל(?) ואז אנחנו סתם נתנו להם איזה מתכון מטורלל... בקיצור נהיה קטע. אנשים התחילו לדבר על זה, ברמנים שאנחנו לא מכירים החלו לבוא אלינו ולשאול אותנו על זה. ראינו כי נהיה עניין, אז הלכנו צעד אחד קדימה. רקחנו תערובת מגוכחת ומבחילה של 4 לבנים, ו- 8 ליקרים. סתם בלי אבחנה. מזגנו את זה לבקבוק יפה אליו הצמדנו תווית שעליה כתבנו מונטיאנו, והתחלנו למכור את זה בבר שבו עבדנו (קו המשווה. ז``ל. רחוב הארבעה בימים הטובים). אנשים שטעמו, התלהבו מזה, והתחילו לבקש מונטיאנו באופן קבוע. גם בברים אחרים התחילו לבקש מונטיאנו... השיא היה שסשה קוקלין, שבזמנו לא היכרנו אותה, כתבה על זה במדור האלכוהול שלה בעכבר העיר וכך נחשף לו בלוף המונטיאנו... חוטי`, אם יש לך תיקונים, מפאת זכרוני הרעוע, אנא הרחב...
