לרוב מגיעים למ´ מתוך רצון
לשנות את החיים. לבטל את הסבל. מחשבה אגואיסטית אך יעילה כדי ליצור התעניניות בדרך.לכן יש רצון עז ציפיה גדולה. אח"כ מבינים שהרצון מעכב אותנו הוא כמו כל רצון אגואיסטי אחר ולכן יש להתעלות מעליו. פשוט לתרגל. יש תיקוה שאם נוכל להיפרד מהרצון ומהציפיות גם האגו יעלם ואז נוכל, אם נתרוקן מספיק, לקלוט לתוכנו דברים חדשים מהעולם ולהגיע לאמת שלו. הרי אנו חלק מהעולם ולא נפרדים ממנו. כך שהציפיה חייבת להיווצר ותמיד תהיה אך חובה עלינו להתעלות מעבר לה. תודה אולי.
