לשתף וגם לשאול

dawadi

New member
על השאלה הפעם ואולי גם על עוד קצת

"למה שארצה לטפל בחולים? או - מדוע שחולים ימשכו אלי?"

לאו דווקא על פי העיקרון איך שאני הצגתי אותו, אבל לפי מה שהצגת בעצמך:
אם אנחנו הופכים להיות הדבר הזה שאנו רוצים, המשמעות היא שהמטופל החולה רוצה להיות בריא ולכן מתחיל להיות כבר חלקית בריא כבר שהוא חושב כך ואז:
הוא נמשך אל הבריא - המטפל.
זו הסיבה שהחולים יימשכו אלייך, לפי שיטה זו של דומה לדומה.
הרצון לטפל יכול לבוא גם הוא מהמקום הזה. מטפל בריא מושך את אלו שהחלו תהליך מחשבתי של הבראה.

ברמת מודל המשיכה כפי שאני רואה אותו:
דומה מושך דומה - משיכה מטעמי נוחות - אין פה מלחמה, אין פה ריבים והכל עובר בנועם - אולי בנועם מדי - משעמם משהו.
שונה מושך שונה - משיכה מטעמי חוקי הטבע - יש פה מלחמות, ונועם זה ביטוי שמתאים להפסקות האש בלבד - יש פה חיבור ברמה אטומית (- מושך + או להיפך) - יותר מדי פעילות.
דומה מושך שונה - משיכה חלקית או מלאכותית - הלוא מלכתחילה בשביל משיכה צריכים להיות 2 צדדים ולא ייתכן ש א' דומה לב' אבל ב' שונה מא'. לעומת זאת, אולי חלק מא' דומה וחלק שונה. עוד אפשרות פה היא שיש צד שלישי במשיכה שהוא דומה למטפל ושונה מהמטופל והוא מקרב את המטופל למטפל שהם בעצם שונה לשונה.

זה נכון למערכות יחסים מכל הסוגים - בן משפחה אהוב, זוגיות, עובדים ומעסיקים וכמובן, לנושא שלנו, למטפלים ומטופלים.

הייתי יכול להרחיב על נושאי המשיכה כל כך הרבה, מהפן הכימי, ההומאופתי, נושאי האיזון האנרגטי שבו, זה נושא כל כך נרחב...

נגיעה אחרונה בנוגע לאיזון ושלמות.
אני מגיע מהסתכלות אחרת על החיים (רק הסתכלות כן, לא עובדות חקוקות בסלע):
1. אין סיכוי ביקום שאין איזון מושלם. תמיד יש רק איזון מושלם. אם הוא מתאים לנו או לא זה משהו אחר, אבל היקום לא יוצא מאיזון, בדרך כלל אנחנו פשוט לא קוראים את זה נכון...
מכאן, שאם האדם עושה דבר אחד בלבד - הוא יכול להיות באיזון מושלם - ילמד קבלה מהיקום. (ולמקרה שתהיתם, לא הקבלה הדתית, בלי לפגוע בכבודה ומעמדה)
2. אין סיכוי ביקום שיש אדם שאינו מושלם. הלוא מושלם הכרחי שיהיה בו הכל. והיות וקיימים פגמים, הכרחי שיהיו בדבר מה פגמים כדי שיהיה בו הכל. לכן הפגמים שלנו הם שעושים אותנו מושלמים ולא להיפך. כמו שאנחנו רואים דבר מה שהוא חסר פגמים והרגש הראשון הוא: "משהו פה בתמונה לא בסדר - זה יותר מדי 'נכון'..."
(ראו דיגידיזם - האדם המושלם הוא כולם - הגדרה מחודשת למינוח)

מקווה שזה היה גם קריא וברור :)

המון!
 
זה היה מאוד קריא ברור

ואני מביטה ביקום בגישה שלך בדיוק. מכאן נובע הקונפליקט.
השאלה שלי נגעה ל-דומה מושך שונה, וגם אני חשבתי על האפשרות של הצד השלישי במשיכה - שזה בעצם די עונה על השאלה.

בקיצור, לאחר מחשבה הבנתי שההבנה היא שיש דבר כזה שנקרא "מזל" בחיים.


תודה לך
 

dawadi

New member
ולא סתם מזל, כי אם

עלמת המזל המדהימה! (חייב לה את הדיגידיזם, האמת
)

סופ"ש כייפי!
 
קצת על רצון...משיכה...ומזל

אם דובר על זה שאנו מושכים את מה שאנו רוצים...בכמה אופנים.
ועל זה שיש את עלמת המזל....

אני בדרך כלל רואה את העניין, בכך שאנו מושכים אתה מה שאנו צריכים.
יותר מכך, את מה שהנשמה שלנו צריכה.
הרצון בא לשרת את הצורך.
למשל - כשהגוף צריך אנרגיה, אנחנו מרגישים שאנו רוצים לאכול ואז אנחנו מושכים אלינו אוכל, או נמשכים לכיוון האוכל
.
ל"רצון" שלנו יש רק תפקיד אחד....לאפשר לגוף לשרוד. הרצון הוא מנגנון שהגוף מייצר, בשביל שאנו נספק לו את הצרכים שלו להתקיים.
אנחנו לא באמת רוצים...הגוף צריך וגורם לנו לרצות.
הגוף גורם לנו לרצות, כל עוד הנשמה צריכה משהו ממנו.

יחד עם זה, אני לא רואה במזל כדבר קיים, במקומו אני רואה הכוונה "עליונה".
ההכוונה העליונה הזו מתחילה ברגע שהנשמה רוצה להגיע לחיים.
באותו הרגע, היא כבר רואה את החיים שיהיו לה ויחד עם ההשגחה העליונה, היא מגשימה את עצמה ומצליחה לעבור את החיים שנקבעו לה ושהיא קבעה לעצמה.
הנשמה רוצה את החיים בשביל הצורך שלה לחקור את מרחב הקיום הפיזי שנובע מתוך תודעה אין סופית.
הצורך שלה לחקור את הקיום הפיזי, נובע מהצורך של אותה תודעה אין סופית להגשים את עצמה והנשמה היא השליחה שלה. אפשר לקרוא לאותה תודעה אין סופית בפשטות - היקום.

בכל תהליך התנהלות החיים על פי הכוונת הנשמה, אין באמת עניין של רצון אישי ושל מזל חיצוני.
כל מה שאנו עוברים ואומרים לעצמנו, כבר נמצא שם בתודעה האין סופית.
אמנם יש לנו בחירה אישית רגעית, אבל היא הרבה פחות דומיננטית ממה שאנו חושבים.

בשבוע הבא אעלה סיפור של אדם שפגשתי בשבוע שעבר, שתקשר כמה פעמים, עם ההכוונה העליונה שלו והיה עד להבנת תהליך הגעת הנשמה לחיים הגשמיים.
תכלית ההבנה - הכל כבר רשום, הנשמה באה לשרת את עצמה ואת הסובבים אותה בגילוי הקיום.

ההבנה הזו שלו, מתאימה לחוויה האישית שלי,את עניין הנשמה ותכליתה בחיים כאן.

לכן...היות ואנחנו בעצם סבילים בחיים החומריים....עדיף לנו ליהנות מהדרך. כמו לשבת באוטובוס
.
את הנהג והיעד בחנו בתחנה המרכזית

שתהיה שבת נפלא ונעימה
 

ינוקא1

New member
בוקר טוב


קצת לא נוח לי עם המסקנה


"לכן...היות ואנחנו בעצם סבילים בחיים החומריים....עדיף לנו ליהנות מהדרך".


אני מאמין כי בחירה היא מושג "יחסי" :
אין בחירה מוחלטת
, אך מצד שני לאדם תמיד יש "נקודת בחירה"
.
יתכן שכל חייו הם ללא שום בחירה , אך לפחות רגע אחד בחייו מוכרח שכן תהיה
.

וככל שהאדם מפותח יותר , הבחירה גדילה , ורמת ה"סבילות" פוחתת.

המשמעות של התפתחות היא "הגדלת הבחירה".
ולא משנה האם מדובר בהתפתחות פיזית , שכלית , טכנולוגית , אנרגטית.
כל התפתחות שהיא = פתיחת אפשרויות חדשות = הגדלת הבחירה.


כך גם האבולוציה -

דומם , צומח , חי , אדם . . .

לדומם למשל , אין בחירה כלל הוא פאסיבי וסביל לחלוטין.
אך לצומח יש בחירה קטנה (לאן לצמוח) , לחי יש יותר בחירה (לאן ללכת , רגשות , וכו') , לאדם יש יותר בחירה מאשר לחי . . .

מי שנמצא בסוף שרשרת ההתפתחות זו ההויה עצמה.
להוויה עצמה יש בחירה אינסופית. ההויה היא המרחב של כל האפשרויות.

כך שכל מסלול ההתפתחות , נע בעצם מ"חוסר בחירה" , ל"בחירה אינסופית".
מהדומם ועד להוויה.
הדומם הוא מת וחסר בחירה , ההוויה היא החופש האינסופי והבחירה האינסופית - לכן ההויה היא החיים עצמם.



האדם בעצם מתחיל עם "אי" קטן של בחירה , המוקף באוקיינוס של חוסר בחירה.
ככל שהאדם מתפתח רוחנית , האי גדל יותר.


זה נכון כי תמיד ישאר מסביבנו אוקיינוס עם חוסר בחירה - תמיד יהיו מקומות בהם אין לנו בחירה.
כלומר תמיד יהיו מקומות בהם נהיה "סבילים" ואין לנו שליטה עליהם.

אך ככל שנתפתח יותר , נפתחות יותר אפשרויות , וגם הבחירה גדלה.
גם בתודעה האינסופית אני מאמין שיראו זאת ככמה אפשרויות המתקיימות יחדיו בו זמנית.

 
הי בוקר טוב

הבחירה של הנשמה נעשית ברגע שהיא מחליטה לרדת לחיים.
היא גם יכולה ליצור לעצמה צמתים בדרך לבחירה - ימינה או שמאלה וכו'.
אני לא בטוח שהבחירה בצמתים אינם חלק מהבחירה הראשונית.
העניין בבחירה הוא, היכולת להיות מי שאתה.
לאדם יש יכולת "למרוד" במסלול שהוא בחר כנשמה.
ככל שהוא מחובר יותר לנשמה שלו, הוא בעצם הולך במסלול שהוא והיקום וכוחות העזר שלו קבעו לו מראש.
זה הבדל בינינו לבין החיות, שהן לא יכולות למרוד במסלול שלהן.
ככל שהאדם מחובר יותר ליקום, יתכן והוא יכול לשנות את המסלול באמצע (כמו מורה ותלמיד)......אבל אין לי דעה סגורה בעניין.
אחת הסיבות שאין לי דעה מוחלטת בעניין, הוא חלקים מהדאו בהם נאמר ש:
1.המסלול של הטבע ושל האדם, נקבעו מראש.
2.אדם ההולך במסלול שנקבע לו הולך לפי הדאו האין-סופי והדאו האישי שלו.
3.כשהאדם בוחר משהו, הוא מרגיש שהוא בוחר מה שהוא רוצה, אבל בעצם בוחר מה שהדאו ייעד לו.
4.כשהאדם הולך במסלול, הוא בהחלט יכול לסטות ממנו, אבל אז הוא מזניח את הדאו הנצחי ואת הדאו שלו.
5. המנהיג העליון אינו משאיר עקבות למעשיו....כך שאתה לא יודע שהוא זה שקבע לך.


ובכל זאת לאחר כל זה.......אני יודע שאני הולך בדרך שלי האישית. אני שם לב שככל שאני סביל בצמתים, אני מגיע למקומות הטובים שלי. ככל שאני מרפה מהמחשבה האישית שלי, אני מגיע בדיוק לאן שאני רוצה. אם כן.....מי מביא אותי לאן שאני רוצה? אם אני לא זה שממש מכוון.
אני רק שם את ליבי בדבר שאני רוצה...וסומך על היקום שייתן לי אותו במידה והוא הנכון לי.

ולסיכום - זה לא עניין של שחור ולבן...אבל אני שם לב שככל שאני יותר מרפה מהיאחזות ברצונות האישיים שלי, אני מגיע בדרך הטובה יותר, נעימה יותר, מהירה יותר.....לאן שאני רוצה.

כך זה גם בתרגול ידיים דוחפות בטאי צ'י.
ככל שאתה רוצה יותר לדחוף...כך אתה לא מצליח.
ככל שאתה יותר סביל וקשוב....כך מגיע באופן הקל ביותר, הרגע הקט (הצומת), בו אתה שם טיפה כוונה וגוף והנה אתה מגשים את הרצון שלך....לדחוף.
 

ינוקא1

New member
פושינג הנדס

יצא לי לתרגל לעיתים רחוקות - כי ברוב הפעמים שתרגלתי הייתי לבד . . .


אני מסכים עם מה שאתה כותב.

אדם שהוא "סביל" , מרפה מהמחשבה האישית , ו"בוטח" - מגיע למקום טוב.
זו בהחלט כל התורה על רגל אחת !


אבל גם זו בחירה.

בסופו של דבר , למרות שהעקרון הוא "תהיה סביל" . . . כדי להיות סביל נדרשת בחירה ותרגול ולפעמים שנים ארוכות.

עוד דוגמה :

כאשר אתה שייט מיומן , אתה יודע "לרכב על הגלים" , אתה סביל ומגיע ליעדך במהירות כי למדת להיות הרמוני עם הגלים.
אינך מתיש את כוחותיך במלחמה נגד הזרם.
השייט מיומן צריך רק לזרוק "שמץ כוונה" , ובגלל שהוא מיומן אז הכוונה שלו משתלבת עם הזרם בטבעיות.
אבל אף אחד לא נולד שייט מיומן . . . וגם אף אחד לא נולד אומן פושינג הנדס. . .

בשביל להשיג את זה נדרשת בחירה ותרגול , וכך גם כדי להיות סביל "בחיים".

דבר שני :

מבחינתי אותו ה"שמץ כוונה" אליו אתה מתכווין כשאתה עושה פושינג הנדס , זו "נקודת הבחירה" שלך.

בשלימות אין יין ללא יאנג או יאנג ללא יין.
תמיד תמיד תמיד ההפכים הולכים ביחד !!!

ממילא שיא ה"סביל" והיין , הוא בעצם שיא האקטיביות והיאנג !!!

וההסבר :
מצד אחד נראה כאילו אותו שייט או אומן פושינג הנדס הוא סביל ו"נכנע לזרם" ,
אך מצד שני ככל שהוא יודע להיות סביל יותר , רצונו יתגשם יותר !!!

(דהיינו : הוא יגיע אל היעד במהירות גבוהה יותר או יצליח לדחוף את המתמודד מולו - וזה ההיפך מ"סביל")

ממילא : להיות סביל ו"נכנע לזרם" כאילו אינך בוחר , זוהי דווקא הדרך להגשמת הבחירה.

 

ינוקא1

New member
אפשר לראות את זה גם :

הבחירה זה בעצם ה"מרכז" שלך , היציבות שלך , בהקבלה לצ'י גונג זה הדאן טיין , וזה נמצא ב"פנימיות" שלך.

והסביל זוהי ה"חיצוניות" שלך , זוהי הרכות והזרימה בתנועות.

וכפי שאתה יודע , אי אפשר להיות באמת "רך" ללא "מרכז" , ואי אפשר באמת להיות עם "מרכז" אם אינך "רך".
 
דבר נוסף...חשוב ביותר ששכחתי


כשאני סביל....אני הכי מקבל מהיקום את מה שאני צריך.
גם אם לא ידעתי וגם אם חשבתי שאני רוצה ההיפך
.

זה בעצם כמו להיות תינוק להורים הכי טובים
.
כשהתינוק עושה סימן או בוכה
...הורה קשוב, ידע מה התינוק צריך או רוצה.
 
צחי, כשאני אומרת שצריך מזל

בחיים ושבאופן כללי יש דבר כזה שנקרא מזל, אני מתכוונת לעובדה שלא משנה כמה אדם יעבוד על עצמו , על הרצונות שלו, על ההתחברות שלו עם עצמו, על מודעותו, על סבילותו ועוד ועוד....

עדיין - הדברים שהוא ימשוך למציאות שלו הם לאו דווקא הדברים שהוא ייחל אליהם מלכתחילה.
יכול להיות שהוא יהיה מאושר מהם בכל זאת (בזכות אותה סבילות ומודעות), אך עדיין זה לא מה שהוא רצה.

לדוגמה - בן אדם שיוצא לחפש עבודה. הוא לא באמת שולט להיכן יקבלו אותו - זה בחזקת המזל. אבל - הוא כן יכול להיות בעל שליטה על אופי המקום בו יבחר לעבוד, הסביבה, הסטאטוס וכו'.
בסופו של דבר - מכל המקומות שאליהם שלח קורות חיים - יתקשרו רק כמה - והכמה האלה - הם המזל שלו ולא בשליטה שלו. הוא יכול לסרב או להסכים.
ככה זה גם עם בני זוג, מגורים וכל נושא אחר.
אתה יכול לרצות, לבנות את עצמך, להגדיל את עצמך או להקטין, אך --- אין באמת שליטה על מה יתפוס אותך באמצע הדרך. לכך התכוונתי.
 
הי מלחייה...

הבנתי את ההגדרה שלך למזל.
מבחינתי, הדוגמאות האלו אינן מזל.
הן יכולות לנבוע משתי אפשרויות מבחינתי:
1. כוונה עליונה + בחירה נשמתית.
2. כוונה פנימית.

לאותו אחד שנבחר לתפקיד, כנראה שיש כוונה פנימית חזקה יותר ומתאימה יותר למקום העבודה, מאשר לזה שלא נבחר.
או שיש לו הכוונה עליונה שהוא מחובר אליה.
או ששניהם יחדיו.

בשורה התחתונה - כל אחד מקבל את מה שהוא צריך ואת מה שמשרת אותו הכי טוב.
ולכן העניין הוא לדעת שהדברים משרתים אותי, באים במיוחד בשבילי והדבר הנכון ביותר, הוא לדעת מה אני לומד מהם וכיצד הם מרוממים אותי.

אני חושב שמהרגע שנולדתי, קרו כל הדברים הכי נכונים בשבילי.....ללא קשר למזל.
אלא מכוונה פנימית חזקה ותמיכה עליונה (מהיקום וכנראה שגם מישויות מדריכות).
 
למעלה