לשם מה המסע הזה? האם הכל לשם שעשועים עצמיים?

מי טל 88

New member
לשם מה המסע הזה? האם הכל לשם שעשועים עצמיים?

כאשר אני נתקלת בסבל כלשהו של אחרים או בשלי, עולה התהייה: בשביל מה כל זה? לשם מה המסע הארוך הזה? יותר נכון, לשם מה הבורא ברא את הבריאה? האם הוא (עצמותו) השלם והמושלם שאין בו חיסרון כלל עלה בו "רצון" לברוא? הרי רצון זהו סוג של חיסרון, ואם תגידו "דרך הטוב להיטיב" אז, עם מי בדיוק הוא מיטיב? איתנו? הרי אנחנו חלק ממנו (כי 'אין עוד מלבדו'). אז הוא מיטיב עם עצמו? ואם כל מטרת הבריאה היא לחזור אליו, לאותו מקום, אז לשם מה החל המסע מלכתחילה? שאלות... שאלות....
 
ג' מצבים במציאות

ב"ה שלום מיטל, שבוע טוב ומבורך! שאלה טובה לפתוח עימה את השבוע
ראשית, אפנה אותך לעיין היטב בכתבי בעל הסולם על כך בעיקר בשני מקומות בכתביו הקדושים: א. תחילת ההקדמה לספר הזהר ב. תלמוד עשר הספירות חלק א' הסתכלות פנימית בכללהּ. שנית, אתייחס בקצרה לשאלות שכתבת. רצון אתחיל לענות בעניין ה"רצון". הנה כאשר כתוב "רצון" מדובר על הנברא והתפעלות הנברא מהשפעת הבורא על נבראיו! נמצא, כי עניין ה"רצון" קשור לנברא, ומה שמכנים אנו "רצון להשפיע", דהיינו, שרצונו יתברך להשפיע לנבראיו היא משום שני מצבים שהם שתי מדרגות בתפיסת המציאות: (א) אני מרגיש שאני רוצה לקבל, נמצא שהבורא רצון להשפיע. (ב) רצון להשפיע זה רצון של הבורא, כלומר, יש בנברא מצב עליון יותר, שבו הנברא מתדמה לבוראו, ובעצם ה"רצון להשפיע" זה המושא שאותו הנברא צריך לקנות אותו ולסגל לטבעו. לכן הכלל הוא ששני הרצונות הם שתי הבחנות ברצון שטבוע בנברא, טבע הנברא ההתחלתי "רצון לקבל" שדרכו הנברא ירכוש טבע עליון יותר "רצון להשפיע". ולכן, יש להגדיר חיסרון רק כלפי הנברא שהוא שיעור הפער בין ב' צורות הרצון שהבורא מצייר בבריאה. אין עוד מלבדו כתוב בספר "עץ חיים" שער א' ענף ב': "והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית". ראשית, חשוב לעיין היטב בדברי האדמו"ר בעל הסולם זי"ע בתלמוד עשר הספירות על דברי האריז"ל הנ"ל ב"אור פנימי" חלק א' פרק א' בנושא "צמצום האור מסביבות הנקודה האמצעית" אותיות מ' - ע'. שנית, יש להסב תשומת לב על כמה דברים: (א) "והנה אז" - מצביע על מצב שלם ומוחלט בסוד א"ס ברוך-הוא. (ב) "צמצם את עצמו א"ס" - "את עצמו" הכוונה לבחינה ד' האחרונה שבתוך ד' בחינות דאין סוף. כלומר, הוציא אותה מכלל תכונת המאציל לכלל תכונה והרגשה חדשה בסוד "נאצל". ומיד נעשתה הגדרה מיוחדת במינה הנקראת "שורש" שהכוונה היא להשתוות צורה עתידית שתתגלה בגמר התיקון בין המאציל לנאצל והיא נקראת גם "בחינת המאציל שבנאצל". ובעצם יוצאת הארה מיוחדת מעצמותו יתברך הנקראת "אין סוף" בד' צורות התפשטות האור מכלל מאציל לנאצל, והנה אנו רואים שא"ס הוא בכלל הארה הנקראת כאן "אור" מהמקור ברוך-הוא הנקרא "מאור" אשר גם "מאור" זה הגדרה השייכת להבנת ותפיסת הנבראים בעוד שעל עצמותו יתברך אין שום מילה. ובפשטות יותר, "את עצמו" הכוונה שהמאציל העליון סובב שהנאצל יצטמצם באופן מוחלט בסוד המילה "את" שמכוונת על צמצום מוחלט של הנברא ("את"- מרמזת על כלל האותיות מ א' ועד ת', היינו, כלל הקשרים של הנברא עם הבורא). "עצמו" הכוונה לנברא. היות ו"ספירת המלכות" נקראת "עצם" משום שממשיכה את אור היחידה שהוא האור הנעלה ביותר שהואא אור הכתר שהוא בחינת "שורש" בסוד הכתוב: "וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". "בנקודה האמצעית אשר בו ממש" - היא, למעשה, הסבר והרחבה ל"את עצמו" שמדובר על הנברא הנקרא "עצמו", כנ"ל. הכוונה, למלכות שבמלכות הכללית יותר, משום שהנקודה האמצעית היא המלכות שבמלכות הכללית, כאשר המלכות הכללית מרומזת במילה "אשר בו ממש" - "בו" במלכות הכללית יותר הנקראת בחינה ד' מתוך ד' הבחינות דאין סוף ברוך-הוא. נמצא, שכל הצמצום נעשה בנברא בלבד, כי על עצמותו יתברך אין דיבור כלל וכלל. תיקון הבריאה - מטרת הבריאה - תכלית הבריאה כאן התשובה כבר כלפי השאלות שהעלית בעניין "יותר נכון, לשם מה הבורא ברא את הבריאה?" יש להבחין בשלוש דרגות בתפיסת המציאות לגבי הסיבה שהבורא המציא ומקיים את כל המציאות כולה. (א) תיקון הבריאה - כולל בתוכו קלקול בבריאה הנקרא צורת "רצון לקבל לעצמו" תענוגים, שע"י זה יש היכר לגבי טבע הנבראים אשר צריך להשתנות בכדי לממש את המילוי שהבורא משפיע בבריאה. (ב) מטרת הבריאה - "להטיב לנבראיו". כלומר, ביתר הסתכלות אנו רואים שהבורא נותן לנו את דוגמתו, אשר כפי שהבורא משפיע לנבראיו, כך הנברא יזכה לרצות לקבל את "תכונת ההשפעה" של הבורא עלינו, וזאת ניתן רק למלא בתנאי שמגולה חיסרון בבריאה לקבל זאת התכונה שהיא בעצם השפע האלוקי. לכן, "רצון להשפיע" מדובר על הנברא בסוד "רצון" שמקבל עליו את תכונת הבורא בסוד "להשפיע". (ג) תכלית הבריאה - "נתאוה הקב"ה להכין לו יתברך דירה בתחתונים". בעוד שגדר "מטרת הבריאה" הוא עדיין יש בו סיבה שכלית, הרי שלפנינו כאן, כבר מצב נעלה ומיוחד מאוד הנקרא "תכלית" שאין סיבה שכלית שייכת כאן. משום ש"תכלית הבריאה" מצביעה על פנימיות הרצון הנקרא תענוג בסוד "נתאוה" לעומת "מטרת הבריאה" מצביעה על חיצוניות הרצון הנקרא "רצון" בסוד "רצה" לעומת הפנימיות "נתאוה". והיות ואין בה סיבה שכלית, דהיינו, שאין טעם שכלי לבריאת העולמות כולם, אזי על זה נאמר "גמר התיקון", שרק לאחר התיקון של הכלים תתגלה מציאות חדשה בסוד "אור חדש על ציון תאיר". האמת אנו חוזרים לאותו מקום, היינו, לשורש אלא מחודשים. דהיינו, עם כלים שטרם נתגלו לפני זמן התיקון הבריאה. משום שברוחניות אין העדר של פעולות לכן, הכל רק הולך ומתווסף לרשימות הרוחניות, דהיינו, מתגלות רשימות פנימיות ושורשיות יותר ויותר. עד שזוכים ל"תכלית הבריאה" היא פנימיות הרצון בסוד "תענוג" בגמר התיקון, במהרה בימינו, אמן!
 

EastGirl83

New member
הכל מובן ויפה

ולא סתם אני דוגלת ברעיון שלכל דבר יש סיבה ואין מקריות בעולם. מקבלת את רעיון התכלית, מקבלת את רעיון התיקון והכל מקובל ונראה הכי הגיוני בעולם. אבל.......................... לא נופל האסימון העניין הסבל. קח לדוגמא את עניין המוות... אם לבני אדם יש רגשות, ובחירה... אחרי המוות, קשה מאוד לאדם להשתלט על הרגשות שלו, במיוחד לאחר שאיבד אדם קרוב. למה לתת לאדם לסבול אם הכל ידוע מראש? אני לא רואה את זה כהתחדשות... אני רואה את זה כעוד ניצוץ שכבה בנשמתו של האדם ומכופף אותו עוד ועוד... עד שיקברו גם אותו.
 
מקבילות הלולאות

ב"ה שבוע טוב, את עניין הסבל ניתן להבין ולו במעט רק במשקפיים פנימיים. אם נעמיק שכבה נראה דבר פלא והוא שבעצם מתקיימת הַקְבלה בין שני מצבים בתפיסת המציאות השכלית והרגשית אשר בזמן שמתקיימת התאמה בין שתי הלולאות בסוד "מקבילֹת הללאת" וזה נקרא "השתוות הצורה", אזי נעשה מילוי אורות בכלים, ואז נקרא "השגה הרוחנית" ,דהיינו, סוד "המשכן" שעליו כתוב ארוכה בתורה הקדושה בפרשת תרומה ופרש"י: "שמור שתעשה הלולאות במדה אחת וכו' וכמדתן ביריעה זו כן יהא בחברתה וכו' יהיו הלולאות של יריעה זו מכונות כנגד לולאות של זו". ובקצרה, דבר הפלא הוא סוד ירידת הנשמה לגוף - ומשמעותהּ, שבלידת האדם לעולמנו התחתון זה שאין למטה ממנו האדם מזדהה עם הרגשת הגוף שהוא בעצם בחינת "רצון לקבל" שאותו צריך לצרף, לכן מי שמרגיש רק "גוף" היינו "רצון לקבל" מרגיש יסורים, כי את הגוף מצרפים, לכן רק כאשר האדם מתעלה לבחינת "נשמה" היינו, רצון להשפיע אז אינו רואה בתיקונים אלה כסבל, כי מה שלמעלה בחשיבות היא הדבקות בבורא, היינו, להשוות צורה צורת המקבל שיהי' בעמ"נ להשפיע. והדבר דומה ל"חומר ביד היוצר", שאת החומר מסתתים או משחיזים שזה נמשל ליסורים אלא אם האדם לומד תורה היינו מקבל כלים והוראות להתחבר לצד המשפיע שבמחשבת הבריאה אזי זה משל ל"יוצר" המוצר שמסתת את החומר לצורתו הרצויה. לכן, ככל שמסתתים ומתקדמים לצורה הנרצית אזי מזדהים עם היוצר ברוך-הוא שנותן צורה של משפיע לנבראים.
 
לגבי ניצוץ

ב"ה כבר הרבי מלובביטש התייחס לגבי עניין הניצוץ, שלהבדיל מאש, הרי הניצוץ שבנשמה תמיד קיים. ככל הידוע לי, זה נאמר עוד מהבעש"ט זצוק"ל. המשך שבוע טוב!
 

coriatel

New member
משאלות אלו עולה רצון להיות להיות מטרתי

שאלות אלו מעידות על החסרון להתקשר לבורא כי מרצון לדעת מתפתח הרצון להשיג את התשובות. אני רוצה לדעת איך לקבל ולהבין תשובות אמיתיות וברורות לפחות כמו שברורה לי הרגשת המציאות של העולם הזה. עכשיו צריך לעשות פעולות, ולבנות ביגיעה כלי לאור השם יישר כוח!
 
למעלה