למה אתה משקר?

למה אתה משקר?

יש קטעים כאלה בחיים שאירועים מסויימים גורמים לך לחוש חרדה מצפונית. עליתי במעלית אל הקומה שלי,איתי עוד איש מבוגר שמכיר אותי משכבר הימים,לוחץ גם הוא על קומתו שלו,שנמוכה משלי.בדרך למעלה הוא מחליט לעצור בקומת הכניסה כדי לקחת את הדואר,ואני ממשיך בדרכי לדירתי ועוצר בקומה. לוקח שמאלה,לוחץ על הידית של הדירה והיא סגורה.מכניס את המפתח לבפנים ומשום מה הדלת לא נפתחת.צעקה-מי זה?? מסתכל על הדלת ובשבריר שנייה מגיע למסקנה-זו לא הקומה שלי,זו לא הדירה שלי! שם חתיכת ריצה לכיוון המעלית,אולי הוא ראה שאני כבר לא שם וויתר.לי לא היה כח להיכנס לכל הסיפור.הוא עומד מולי-מי אתה?אתה מנסה לגנוב משהו? "אין לי מושג,מה אתה רוצה ממני?" הוא ראה אותי בחור של העינית בורח,אני נכנסתי למשבצת הילדותית שאוהבת למשוך דברים ולסגור אותם.שאני אקרא למשטרה?ממי אתה מנסה לברוח?לקחתי בושם מהשכן ממול,אני אומר לו. "בוא נשאל באמת את השכן אם לקחת ממנו בושם" ראיתי שאני לחוץ לפינה, ונשברתי.בוא תשמע את האמת.השכן ממול לחץ על הקומה הזו,ובאמצע הוא החליט לעצור בדואר.בצירוף מקרים אני גר באותו צד שלך של הבניין,ובאינסטינקט באתי לפתוח את הדלת שלך. זה נשמע לו מצוץ מהאצבע,איך זה שאפעם לא ראיתי אותך כאן?גם אני אפעם לא ראיתי אותך,מה זה קשור? אז למה עכשיו אתה משנה גרסאות??שמע,אני קצת לחוץ אני מסביר לו. מגיע השכן המוכר,הנה תשאל אותו מי אני. אתה מכיר אותו?הוא לקח ממך בושם?לא,מה פתאום,אבל הוא גר פה. אתה צריך להבין,אני קצת נלחצתי אתה יודע,אני ממש מצטער. "בפעם הבאה תאמר את האמת,אין טעם לשקר" הוא נותן לי בחצי כעס.אני חוזר לביתי. עוברת חצי שעה ואני שוב יורד אליו למטה ומתנצל על התקרית.הייתי מבולבל וקצת לא מפוקס.אחלה אחי,קורה. יושב עם עצמי,בהלם מהמקרה,מסתכל על עצמי כמוג לב וכלא דובר אמת שהרמאות מול הזולת היא רגילה לו,ונגעל מעצמי. לא הייתה שום תועלת בשקר.ממי אתה מפחד בדיוק?למה עשית את זה?איפה זה עזר לך ולאן זה קידם אותך?יש פה בני אדם שדואגים ליקר להם,מה הרווחת מזה?להפך,יצאת לא אמין. ורק יושב וחושב במשך שעתיים,והמצפון לא מוותר- למה אתה משקר?
 
למעלה