נשמע טוב... אפשר להתחסן פעמיים בשבוע?
נחלק את קבוצות האנשים שלא מתחסנים, באופן גס לשלוש:
א. כאלו שמתנגדים לחיסונים.
ב. כאלו שקצת חוששים, אך לא פוסלים.
ג. כאלו שלא מתנגדים אך גם לא רצים להתחסן.
הקבוצה הראשונה - לא רואה איך נשכנע אותם. לדעתי - מרביתם, אם טרם חלו - יחלו בקורונה עצמה (עד לחיסון עדר). מאחל שהמחלה תהיה קלה אצלם.
הקבוצה השנייה - ככל שיראו יותר אנשים מתחסנים - יתחסנו (אפשר לקרוא לזה "התחסנות עדר"), ויקבלו בטחון. הסברה כאן יכולה לעזור מאוד, אבל לא הסברה בנוסח של "תתחסנו כדי שנוכל לחזור לבילויים" אלא "תתחסנו כי הסיכון באי התחסנות גבוה בהרבה מהסיכון שבהתחסנות" (ולהרעיף מידע ותשובות ענייניות).
ההתמקדות רק בטובות ההנאה (פיצה, או חזרה לשגרה) עלולה להגביר את חוסר האמון. אני לא נגד אזכור גם של הרווח של חזרה לשגרה, אבל לא על חשבון ההתמקדות באספקט הבריאותי.
מדובר באנשים שחלקם מאוד אינטליגנטיים, ולפעמים זוכים שלא בצדק ליחס של זלזול מצד הרשויות. הם מקשיבים גם לתומכי החיסונים וגם למתנגדים, ויוצאים מבולבלים. הצטבר די והותר ידע כדי לשכנע אותם, אבל זה לא מספיק נעשה בפועל. הבעת זלזול כלפי מה שהם שומעים ממתנגדי החיסונים - לדעתי מזיקה. אין תחליף לידע מסודר ועמוק - עבורם.
הקבוצה השלישית, הכי חשוב עבורם - זה שהחיסון יהיה זמין מול העיניים שלהם. אם הם לא טורחים להגיע לחיסון כי לא בשגרה שלהם, אז שהחיסון יהיה להם נגיש, ויגיע אליהם, ועדיף - עם פיצה.
בפועל, כמובן, לא תמיד יש גבולות ברורים.
חלק מהאוכלוסיה החרדית יעשו מה שהרב אומר, גם אם זה הפוך למה שאנשי הרפואה אומרים, ואז חשוב לשכנע את הרבנים, ולשם כך, חשוב להכיר את המערכת מבפנים. הרבנים לא יסתפקו בפיצה משפחתית, אבל חלק מהטריקים הפסיכולוגיים. הם כאלו שאני אפילו לא מעז להעלות על הכתב. אין כמעט אנשים רציונליים בשום מגזר.
חלקם, לדעתי, לא מתנגד אך גם לא מייחס חשיבות. זמינות החיסונים יכולה לעזור. כאן, אולי גם פיצה. אין לי נתונים מספריים.