Sabre Runner
New member
חיל "המצב" - סדרת סיפורים חדשה??
הנה סיפור - גברים במשימה "אמרתי לך מההתחלה. זה רעיון רע." "זה הרעיון היחידי שהם הסכימו לו." ------------ הם הגיעו לשער נעול עם מנעול מספרים דיגיטלי. גיל כרע ברך לידו והוריד את תיקו. הוא חיטט בתוך התיק והוציא מחשב נייד קטן. הוא חיבר את המחשב למנעול דרך החיבור שהיה ממוקם בנוחות בצד המנעול. "כמה זמן זה ייקח?" רן שאל בזמן שהסתכל מסביב. "זה לא צריך לקחת--" גיל התחיל ופתאום השער נפתח. הוא ניתק וקיפל במהירות את המחשב, הרים את האקדח והשניים התקדמו. ------------ "נראה שהם מתקדמים לא רע." "אמרתי לך." ------------ "אנחנו מתקרבים," אמר רן, אקדח ביד אחד וסורק תזוזה ביד השנייה. "הם ישר מתחתינו," הוא הכריז, מצביע עם קנה האקדח על המסך שהראה שני נקודות גדולות באמצע ברשת. הוא הסתכל למטה וראה דלת המובילה למפלס נמוך יותר. הוא הכניס את הסורק חזרה לתיק וכרע ליד הדלת. גיל התכונן להיכנס. רן פתח את הדלת וזרק פנימה מקל תאורה. שניהם קפצו אחריו וסרקו את החדר. "אויב!" רן צעק ודחף את חברו אל מאחורי החביות. ירייה נשמעה ורן חטף אותה בכתף. ------------ "אתה רואה! הם נפגעו. אנחנו הולכים להפסיד את זה." "אל תדאג. עוד יש לנו חייל אחד." ------------ "תתחבא! אל תבוא לקחת אותי!" רן צעק על גיל בזמן שניסה לגרור את עצמו מאחורה מחסה אחר. עוד ירייה פגעה ברגלו של רן. הוא חרק את שיניו מכאב. "תיכנעו עכשיו ולא תצטרכו לסבול!" הם שמעו קריאה בעברית עילגת מכיוון החשיכה. "לעולם לא, פלשתינים רשעים!" גיל קרא ושיחרר צרור קצר לכיוון הקול. רן כבר הספיק לגרור את עצמו מאחורי מחסה. הוא קרע חתיכה מחולצתו וכרך אותה בחוזקה סביב ירכו. הוא הוריד רימון אחד מחגורתו, משך את הנצרה וזרק אותו מעבר למחסה. גיל שיחרר עוד צרור. הפיצוץ נשמע אחרי מספר שניות אבל שום צעקות כאב . "אתה חושב שחיסלנו אותם?" גיל שאל כשהוא מתכופף ומחליף מחסנית. "משום מה, לא נראה לי," אמר רן ושלף את סורק התזוזה. "אוי לא," הוא הספיק לפלוט לפני ששני חיילי האויב צנחו מהתקרה תוך כדי ריסוס כבד של רן וגיל. ------------ "טוב, הפסדנו." "לכל הרוחות!!" ------------ האורות נדלקו. גיל זרק את אקדחו ברצפה. רן שלף את החצים הדביקים מכתפו ורגלו. הוא קרע מגופו את שריון הלחימה בלי לדאוג לנתק בעדינות את החיבורים העצביים. הוא הסתכל מעלה אל החייל הפלשתיני ועיניו ירו גצים. "תצליחו יותר טוב בפעם הבאה?" שאל אותו הפלשתיני בזמן שהסיט את רובהו והושיט לרן יד. "נקרע לכם את הצורה, רק תראו!" הוא אמר באיבה אבל תפס את ידו של הפלשתיני ועמד על רגליו. ------------ "תבחרו אזור," אמר ראש הממשלה הישראלי ביאוש. יושב הראש הפלשתיני נראה כאילו הוא נהנה מאוד מכל העניין. "אה..." הוא השמיע בזמן שאצבעו עברה על אזורים שונים במפה כמו משחק אן-דן-דינו. "ג´נין צפון," אצבעו נחתה לבסוף על ריבוע כחול אחד ששינה את צבעו לאדום. "שמישהו יזכיר לי מי הציע את הרעיון הדבילי הזה לניהול שטחי האחיזה?!" שאל ראש הממשלה את החדר מלא הנוכחים. היה רגע קל של שקט לפני שכולם ענו בקול אחד "אמריקה!"
הנה סיפור - גברים במשימה "אמרתי לך מההתחלה. זה רעיון רע." "זה הרעיון היחידי שהם הסכימו לו." ------------ הם הגיעו לשער נעול עם מנעול מספרים דיגיטלי. גיל כרע ברך לידו והוריד את תיקו. הוא חיטט בתוך התיק והוציא מחשב נייד קטן. הוא חיבר את המחשב למנעול דרך החיבור שהיה ממוקם בנוחות בצד המנעול. "כמה זמן זה ייקח?" רן שאל בזמן שהסתכל מסביב. "זה לא צריך לקחת--" גיל התחיל ופתאום השער נפתח. הוא ניתק וקיפל במהירות את המחשב, הרים את האקדח והשניים התקדמו. ------------ "נראה שהם מתקדמים לא רע." "אמרתי לך." ------------ "אנחנו מתקרבים," אמר רן, אקדח ביד אחד וסורק תזוזה ביד השנייה. "הם ישר מתחתינו," הוא הכריז, מצביע עם קנה האקדח על המסך שהראה שני נקודות גדולות באמצע ברשת. הוא הסתכל למטה וראה דלת המובילה למפלס נמוך יותר. הוא הכניס את הסורק חזרה לתיק וכרע ליד הדלת. גיל התכונן להיכנס. רן פתח את הדלת וזרק פנימה מקל תאורה. שניהם קפצו אחריו וסרקו את החדר. "אויב!" רן צעק ודחף את חברו אל מאחורי החביות. ירייה נשמעה ורן חטף אותה בכתף. ------------ "אתה רואה! הם נפגעו. אנחנו הולכים להפסיד את זה." "אל תדאג. עוד יש לנו חייל אחד." ------------ "תתחבא! אל תבוא לקחת אותי!" רן צעק על גיל בזמן שניסה לגרור את עצמו מאחורה מחסה אחר. עוד ירייה פגעה ברגלו של רן. הוא חרק את שיניו מכאב. "תיכנעו עכשיו ולא תצטרכו לסבול!" הם שמעו קריאה בעברית עילגת מכיוון החשיכה. "לעולם לא, פלשתינים רשעים!" גיל קרא ושיחרר צרור קצר לכיוון הקול. רן כבר הספיק לגרור את עצמו מאחורי מחסה. הוא קרע חתיכה מחולצתו וכרך אותה בחוזקה סביב ירכו. הוא הוריד רימון אחד מחגורתו, משך את הנצרה וזרק אותו מעבר למחסה. גיל שיחרר עוד צרור. הפיצוץ נשמע אחרי מספר שניות אבל שום צעקות כאב . "אתה חושב שחיסלנו אותם?" גיל שאל כשהוא מתכופף ומחליף מחסנית. "משום מה, לא נראה לי," אמר רן ושלף את סורק התזוזה. "אוי לא," הוא הספיק לפלוט לפני ששני חיילי האויב צנחו מהתקרה תוך כדי ריסוס כבד של רן וגיל. ------------ "טוב, הפסדנו." "לכל הרוחות!!" ------------ האורות נדלקו. גיל זרק את אקדחו ברצפה. רן שלף את החצים הדביקים מכתפו ורגלו. הוא קרע מגופו את שריון הלחימה בלי לדאוג לנתק בעדינות את החיבורים העצביים. הוא הסתכל מעלה אל החייל הפלשתיני ועיניו ירו גצים. "תצליחו יותר טוב בפעם הבאה?" שאל אותו הפלשתיני בזמן שהסיט את רובהו והושיט לרן יד. "נקרע לכם את הצורה, רק תראו!" הוא אמר באיבה אבל תפס את ידו של הפלשתיני ועמד על רגליו. ------------ "תבחרו אזור," אמר ראש הממשלה הישראלי ביאוש. יושב הראש הפלשתיני נראה כאילו הוא נהנה מאוד מכל העניין. "אה..." הוא השמיע בזמן שאצבעו עברה על אזורים שונים במפה כמו משחק אן-דן-דינו. "ג´נין צפון," אצבעו נחתה לבסוף על ריבוע כחול אחד ששינה את צבעו לאדום. "שמישהו יזכיר לי מי הציע את הרעיון הדבילי הזה לניהול שטחי האחיזה?!" שאל ראש הממשלה את החדר מלא הנוכחים. היה רגע קל של שקט לפני שכולם ענו בקול אחד "אמריקה!"
