הציפורים לא יוכלו להיכנס

שירה כמים 1959

Well-known member
הציפורים לא יוכלו להיכנס
הבאתי איש נמוך ומעשי
עם קול שקט וחמלה קטנה
שהניח רשתות על כל החלונות
הרשתות ירוקות, חוטי ברזל דקים צמודים
אף ציפור לא תוכל להיכנס לחדרי
אף ציפור לא תסוב מעל ראשי

ולא אספר את זה לה'
והיא לא תחייך
והיא גם לא תגיד לי מילים טובות
והיר גם לא תגיד לי מילים רעות
והגוף, זה גופי, יימשך עוד פרק זמן
ומחוץ לחלוני אחשוב
אף ציםור לא מצייצת היום
רק רעש מכוניות ממרחק
מה קרה להן היום
ואז אשמע ציוץ חרישי
וגופי עדיין
 
הציפורים לא יוכלו להיכנס
הבאתי איש נמוך ומעשי
עם קול שקט וחמלה קטנה
שהניח רשתות על כל החלונות
הרשתות ירוקות, חוטי ברזל דקים צמודים
אף ציפור לא תוכל להיכנס לחדרי
אף ציפור לא תסוב מעל ראשי

ולא אספר את זה לה'
והיא לא תחייך
והיא גם לא תגיד לי מילים טובות
והיר גם לא תגיד לי מילים רעות
והגוף, זה גופי, יימשך עוד פרק זמן
ומחוץ לחלוני אחשוב
אף ציםור לא מצייצת היום
רק רעש מכוניות ממרחק
מה קרה להן היום
ואז אשמע ציוץ חרישי
וגופי עדיין
עדינות הטבע, העולם והרגש החיצוניים מרגיעה את הרגש הפנימי ונותנת לו שלווה אמיתית, לפחות לרגע. אגב, אני מבין שהתכוונת שלא תספרי "לה" ולא "לה'" - לאלוהים.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
הציפורים לא יוכלו להיכנס
הנשים לא יוכלו להיכנס
סגרתי את דלתי
סגרתי את דלתי
סגרתי את דלתי ואת חלוני
סגרתי גם את חלון המטבח
הציפורים לא יוכלו להיכנס
הנשיפ לא יוכלו להיכנס
סגרתי סגרתי סגרתי
ואוטמת
אוטמת
אוטמת
בל ייוותר חריץ
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אני לא ארשה יותר לאלוהים לפגוע בי
אלוהים לא יתפסו לי יותר את הציצים
לא יציצו לי בכיסים
לא ייכנסו לי לאשכים
אלוהים לא יבואו בין הענפים ברוחות בגנים
אני לא אתן
אני לא אסכים
אני סוגרת
אני סוגרת
אני נועלת
אני נועלת
אני מועכת לו את התחתונים
שהשליך על השטיח בדרך לאמבטיה
אני מועכצת
אני דורכת
אני כותשת
אני מחפשת לעשות סלט
משהו
להרגיש חיה וקיימת ונושמת
גם כשכבר לא יכולה
וכל כך מתגעגעת
לשיר
אוי
מלך מלכי המלכים
ודורכת על התחתונים
ומועכת
וכותשת
וגורפת עשבים
גשאים
ירוקים
לא באה בהם רוח
למה למה לאן הלך האלוהים מלבי
ולא ישוב
רק כמיהה קינד סייז
כשאני כותשת אותו לרסיסים
 

שירה כמים 1959

Well-known member
לא עוד אני מקדישה את גופי ואת נשמתי לאלוהים שלי
לא עוד ירח בלילות מוטרפים, פטמות מזדקרות, תנים מייללים,
לא עוד ריח הדשא, לחות הטל על גבי השרוע, מועך את האדמה,
ריחות מתקרבים, אצבעות ידיים מבקשות לגשש, לא עוד אני מקדישה
ומוקדשת, לא עוד. רעב ענק מצמית חובל את כל אבריי בחבילת דואר
יבוא וייגש וייאסף מהתיבה, זאת עוד אחת שלא הקדישה, זאת עוד אחת שהתאיידה
 
למעלה