הסיפור של מירי
מירי שלחה לי את הסיפור שלה לתיבת המסרים וביקשה ממני שאפרסם את זה בשמה. אז הנה הסיפור שלה: הסיפור שלי. הייתי בת 11 שאבי נפטר,הייתי הכי קשורה אליו בעולם. הוא נפטר מהתקף לב. נורא פחדתי שהיה מאושפז בבית חולים ,בטיפול נמרץ. פשוט היתפללתי במין מבוכה שכזאת שזה לא יקרה. אך זה קרה. הוא הלך לעבודה ולא חזר .. אני הלכתי ביום ראשון לבית ספר כאילו כלום לא קרה .. כאילו הוא בכלל לא שכב בבית חולים. בטיפול נמרץ. בשעה 10 בבוקר חברה של אמא שלי באה לכיתה . היינו בשיעור ספורט בחוץ.שיחקנו מכניים. אמא של חברה שלי שהיא גם חברה של אמא שלי באה, ואמרה מירי בואי נלך ,"אמא שלך לא מרגישה טוב" אני בלב שלי אמרתי יש!! אין בית ספר. אך שהגעתי הבייתה לא הייתי כ"כ שמחה. כעבור שנה בערך .. התחלתי להיתקרב לדת .. להדליק נרות וכו´.. בגיל 16 הכרתי שני צעירים מישיבת אור עציון,(תיכונית)שבמרכז שפירא .. אמרתי או עכשיו הם יעזרו לי להיתקרב,אך קרה בדיוק ההפך רק היתרחקתי. היה יום שבו היתקשרתי לשניים לישיבה וענה לי איש מהקול שלו הבנתי שהוא יחסים מבוגר והוא שאל אותי "מה יש לך עם השניים האלו" בקול מפוחד עניתי "אני ידידה שלהם" הוא שאל את דתיה? עיניתי שלא אך מאוד הייתי רוצה להיתחזק.. מאותו הרע הוא נעשה יותר מרוכך אליי .. הוא ירד עליי על זה שאני בהמה,שאני לא מברכת .. לא ידעתי מה להגיד כי בחיים לא ביכרתי .. רק אצל השכנים הדתיים שעמדו לי על הווריד בכדי שאני אברך. התחלתי לדבר עם הבחור. הוא לומד עדיין בישיבת אור העציון(הסדר) הוא תלמיד מאוד חכם. הוא התחיל ללמד אותי כמעט כל מה שהוא יודע מבכינת מצוות .. וכו´.. מאז אני משתדל לשמור למרות שזה קשה מאוד,מי כמוני יודע. אבל מסתדרים. מקווה שנהנתם,מירי
מירי שלחה לי את הסיפור שלה לתיבת המסרים וביקשה ממני שאפרסם את זה בשמה. אז הנה הסיפור שלה: הסיפור שלי. הייתי בת 11 שאבי נפטר,הייתי הכי קשורה אליו בעולם. הוא נפטר מהתקף לב. נורא פחדתי שהיה מאושפז בבית חולים ,בטיפול נמרץ. פשוט היתפללתי במין מבוכה שכזאת שזה לא יקרה. אך זה קרה. הוא הלך לעבודה ולא חזר .. אני הלכתי ביום ראשון לבית ספר כאילו כלום לא קרה .. כאילו הוא בכלל לא שכב בבית חולים. בטיפול נמרץ. בשעה 10 בבוקר חברה של אמא שלי באה לכיתה . היינו בשיעור ספורט בחוץ.שיחקנו מכניים. אמא של חברה שלי שהיא גם חברה של אמא שלי באה, ואמרה מירי בואי נלך ,"אמא שלך לא מרגישה טוב" אני בלב שלי אמרתי יש!! אין בית ספר. אך שהגעתי הבייתה לא הייתי כ"כ שמחה. כעבור שנה בערך .. התחלתי להיתקרב לדת .. להדליק נרות וכו´.. בגיל 16 הכרתי שני צעירים מישיבת אור עציון,(תיכונית)שבמרכז שפירא .. אמרתי או עכשיו הם יעזרו לי להיתקרב,אך קרה בדיוק ההפך רק היתרחקתי. היה יום שבו היתקשרתי לשניים לישיבה וענה לי איש מהקול שלו הבנתי שהוא יחסים מבוגר והוא שאל אותי "מה יש לך עם השניים האלו" בקול מפוחד עניתי "אני ידידה שלהם" הוא שאל את דתיה? עיניתי שלא אך מאוד הייתי רוצה להיתחזק.. מאותו הרע הוא נעשה יותר מרוכך אליי .. הוא ירד עליי על זה שאני בהמה,שאני לא מברכת .. לא ידעתי מה להגיד כי בחיים לא ביכרתי .. רק אצל השכנים הדתיים שעמדו לי על הווריד בכדי שאני אברך. התחלתי לדבר עם הבחור. הוא לומד עדיין בישיבת אור העציון(הסדר) הוא תלמיד מאוד חכם. הוא התחיל ללמד אותי כמעט כל מה שהוא יודע מבכינת מצוות .. וכו´.. מאז אני משתדל לשמור למרות שזה קשה מאוד,מי כמוני יודע. אבל מסתדרים. מקווה שנהנתם,מירי
