הלכות בין המצרים - לקריאה ולשמיעה
בס"ד
[א] מידת הדין מתוחה בימי בין המצרים בין יז בתמוז ל-ט באב, לכן יש לנקוט במשנה זהירות בדברים שיש בהם מידה של סכנה גם אם מותר לעשותם מעיקר הדין. ולכן אע"פ שמותר ללכת לים ולבריכה ראוי להימנע מכך בימים אלו ,שנאמר: "חמירא סכנתא מאיסורא", והרי ע"פ הזוהר הקדוש בחלוקת חודשי השנה שעשו ביניהם יעקב לקח את: תשרי, חשון, כסלו, ניסן, אייר וסיון, ועשו לקח את: טבת, שבט, אדר, תמוז, אב, אלול. לאחר מכן החכים יעקב ולקח מעשו את אדר שהפך מיגון לשמחה ואת אלול שנהפך לחודש הרחמים, ועל שני החודשים האלה זעק עשו: "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית כז, לו).
[ב] ימי בין המצרים מתחלקים לשלוש תקופות בדרגות חומרה שונות, כשהראשונה והקלה מכולן מתחילה ב-יז בתמוז, השניה בראש חודש אב והשלישית בשבוע שחל בו (מיום ראשון עד ליום בו חל ט באב באותו שבוע). אם ט באב חל ביום א' אז אין באותה שנה דין של שבוע שחל בו לכל הדעות, וישנה מחלוקת בין הפוסקים אם חל בשבת ונדחה ליום א', והש"ע הביא את שתי הדעות ופסק כסתם, שאין באותה שנה את הדין של שבוע שחל בו. ולבסוף מגיע יום ט באב שיש בו את כל מנהגי הצום והאבלות.
[ג] יש להימנע מלשמוע שירים בימי בין המצרים הן דרך תזמורת חיה והן דרך מקלטי רדיו, מערכות סטריאו ונגני מוסיקה למיניהם, אך מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה בשמחת מצוה כגון: חתונה וסעודת חתן וכלה במהלך שבעת ימי חופתם, בר מצוה ביום הגיעו למצוות, סיום מסכת, ברית מילה ופדיון הבן שנחגגים בתאריכם האמיתי, ואז מותר להזמין תזמורת או תקליטן ולשמוע את השירים שהם מנגנים, אך אם מקדימים או דוחים אותם ליום אחר שחל בבין המצרים אין להם דין של סעודת מצוה וראוי להחמיר שלא להשמיע כלי נגינה בסעודות אלו. וכמו כן אין להשמיע שירים גם בסעודה שעורכים בלילה שלפני המילה. האשכנזים נוהגים להחמיר שלא להשמיע כלי נגינה בכל סעודות המצוה ימי בין המצרים. מותר למורה לנגינה להמשיך בעבודתו עד שבוע שחל בו ט באב. אפשר להקל ולהשמיע שירים לילדים בקיטנה שיש צורך להעסיקם. גם למי שמחמיר שלא להתחתן בבין המצרים מותר להשתתף בחתונת חברו ולשמוע מוסיקה מאחר וזאת שמחת מצוה.
[ד] מותר לשמוע שירי קודש ווקאלים דרך שבח והודיה לבורא עולם ללא כלי נגינה בימי בין המצרים וספירת העומר. ויש פוסקים המתירים לשמוע שירים ווקאלים עם קולות אדם שמדמים כלי נגינה כל עוד שהם שקטים ולא קצביים שיכולים להביא את האדם לידי שמחה. וכל שכן שמותר לנגן בפה בזמן לימוד התורה והתפילה. אך יש להימנע מלשיר ולשמוע שירים מלהיבים שיכולים להביא לידי שמחה.
[ה] האשכנזים נוהגים שלא להתחתן כלל בימי בין המצרים, אך הספרדים נוהגים להתחתן מ-יז בתמוז עד יום לפני ראש חודש אב, ומליל ראש חודש אב גם הספרדים נמנעים מלהתחתן עד אחר ט באב גם כשמדובר בבחור שטרם קיים מצות פריה ורביה. וכשיש בכך צורך אפשר להקל גם לאשכנזים להתחתן כמנהג הספרדים.
[ו] מותר להתחתן כבר במוצאי ט באב מעיקר הדין, אך במקומות מסוימים נהגו שלא להתחתן בליל מוצאי ט באב, ומי שמסתפק לגבי מנהג אבותיו בנושא יכול להקל כעיקר הדין ולהתחתן במוצאי ט באב.
[ז] מותר לעשות את התנאים לחתונה בין שני הצדדים גם לאחר ראש חודש אב אך ללא ריקודים ומחולות.
[ח] האשכנזים נמנעים מלהסתפר בכל ימי בין המצרים. הספרדים נמנעים מלהסתפר רק בשבוע שחל בו ט באב.
[ט] נמנעים מלאכול פרי חדש וללבוש בגד חדש בימי בין המצרים שצריך לברך עליהם את ברכת "שהחיינו" וראוי להימנע מכך אף ב-י באב, מאחר שלא מתאים להפגין שמחה בתקופה שמבטאת צער ואבל על חורבן שני בתי המקדש בין יתר הצרות שפקדו את ישראל בתקופה הזאת. אך מותר לברך שהחיינו על פרי חדש ובגד חדש בשבתות שחלות במהלך אותם שלושת השבועות מפאת כבוד השבת, למעט אותן שבתות שחלות לאחר ראש חודש אב בהן אסור ללבוש בגדים חדשים.
[י] מי שהתחיל לברך ביום חול על פרי חדש בטעות ולפני שהספיק לטעום ממנו נזכר שאין מברכים עליו בימים אלה יברך "שהחיינו" ויאכל מהפרי.
[יא] כשאבי הבן מברך "שהחיינו" על המילה בימי בין המצרים הוא יכול לכוון לפטור בברכתו פרי חדש אף בימי חול ואע"פ שנוהגים להקדים את ברכת הפרי לברכת "שהחיינו". ומכל מקום שב ואל תעשה עדיף.
[יב] מי שאכל בטעות פרי בימי בין המצרים מבלי לברך "שהחיינו" לא יאכל עוד ממנו אלא יברך לאחר ט באב על פרי חדש אחר "שהחיינו" ויכוון בברכתו לפטור גם את אותו פרי שאכל בטעות.
[יג] אם פגש חבר שהוא אוהב במהלך בין המצרים שלא ראה אותו במשך שלושים יום יברך "שהחיינו" אף בימי חול.
בס"ד
[א] מידת הדין מתוחה בימי בין המצרים בין יז בתמוז ל-ט באב, לכן יש לנקוט במשנה זהירות בדברים שיש בהם מידה של סכנה גם אם מותר לעשותם מעיקר הדין. ולכן אע"פ שמותר ללכת לים ולבריכה ראוי להימנע מכך בימים אלו ,שנאמר: "חמירא סכנתא מאיסורא", והרי ע"פ הזוהר הקדוש בחלוקת חודשי השנה שעשו ביניהם יעקב לקח את: תשרי, חשון, כסלו, ניסן, אייר וסיון, ועשו לקח את: טבת, שבט, אדר, תמוז, אב, אלול. לאחר מכן החכים יעקב ולקח מעשו את אדר שהפך מיגון לשמחה ואת אלול שנהפך לחודש הרחמים, ועל שני החודשים האלה זעק עשו: "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית כז, לו).
[ב] ימי בין המצרים מתחלקים לשלוש תקופות בדרגות חומרה שונות, כשהראשונה והקלה מכולן מתחילה ב-יז בתמוז, השניה בראש חודש אב והשלישית בשבוע שחל בו (מיום ראשון עד ליום בו חל ט באב באותו שבוע). אם ט באב חל ביום א' אז אין באותה שנה דין של שבוע שחל בו לכל הדעות, וישנה מחלוקת בין הפוסקים אם חל בשבת ונדחה ליום א', והש"ע הביא את שתי הדעות ופסק כסתם, שאין באותה שנה את הדין של שבוע שחל בו. ולבסוף מגיע יום ט באב שיש בו את כל מנהגי הצום והאבלות.
[ג] יש להימנע מלשמוע שירים בימי בין המצרים הן דרך תזמורת חיה והן דרך מקלטי רדיו, מערכות סטריאו ונגני מוסיקה למיניהם, אך מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה בשמחת מצוה כגון: חתונה וסעודת חתן וכלה במהלך שבעת ימי חופתם, בר מצוה ביום הגיעו למצוות, סיום מסכת, ברית מילה ופדיון הבן שנחגגים בתאריכם האמיתי, ואז מותר להזמין תזמורת או תקליטן ולשמוע את השירים שהם מנגנים, אך אם מקדימים או דוחים אותם ליום אחר שחל בבין המצרים אין להם דין של סעודת מצוה וראוי להחמיר שלא להשמיע כלי נגינה בסעודות אלו. וכמו כן אין להשמיע שירים גם בסעודה שעורכים בלילה שלפני המילה. האשכנזים נוהגים להחמיר שלא להשמיע כלי נגינה בכל סעודות המצוה ימי בין המצרים. מותר למורה לנגינה להמשיך בעבודתו עד שבוע שחל בו ט באב. אפשר להקל ולהשמיע שירים לילדים בקיטנה שיש צורך להעסיקם. גם למי שמחמיר שלא להתחתן בבין המצרים מותר להשתתף בחתונת חברו ולשמוע מוסיקה מאחר וזאת שמחת מצוה.
[ד] מותר לשמוע שירי קודש ווקאלים דרך שבח והודיה לבורא עולם ללא כלי נגינה בימי בין המצרים וספירת העומר. ויש פוסקים המתירים לשמוע שירים ווקאלים עם קולות אדם שמדמים כלי נגינה כל עוד שהם שקטים ולא קצביים שיכולים להביא את האדם לידי שמחה. וכל שכן שמותר לנגן בפה בזמן לימוד התורה והתפילה. אך יש להימנע מלשיר ולשמוע שירים מלהיבים שיכולים להביא לידי שמחה.
[ה] האשכנזים נוהגים שלא להתחתן כלל בימי בין המצרים, אך הספרדים נוהגים להתחתן מ-יז בתמוז עד יום לפני ראש חודש אב, ומליל ראש חודש אב גם הספרדים נמנעים מלהתחתן עד אחר ט באב גם כשמדובר בבחור שטרם קיים מצות פריה ורביה. וכשיש בכך צורך אפשר להקל גם לאשכנזים להתחתן כמנהג הספרדים.
[ו] מותר להתחתן כבר במוצאי ט באב מעיקר הדין, אך במקומות מסוימים נהגו שלא להתחתן בליל מוצאי ט באב, ומי שמסתפק לגבי מנהג אבותיו בנושא יכול להקל כעיקר הדין ולהתחתן במוצאי ט באב.
[ז] מותר לעשות את התנאים לחתונה בין שני הצדדים גם לאחר ראש חודש אב אך ללא ריקודים ומחולות.
[ח] האשכנזים נמנעים מלהסתפר בכל ימי בין המצרים. הספרדים נמנעים מלהסתפר רק בשבוע שחל בו ט באב.
[ט] נמנעים מלאכול פרי חדש וללבוש בגד חדש בימי בין המצרים שצריך לברך עליהם את ברכת "שהחיינו" וראוי להימנע מכך אף ב-י באב, מאחר שלא מתאים להפגין שמחה בתקופה שמבטאת צער ואבל על חורבן שני בתי המקדש בין יתר הצרות שפקדו את ישראל בתקופה הזאת. אך מותר לברך שהחיינו על פרי חדש ובגד חדש בשבתות שחלות במהלך אותם שלושת השבועות מפאת כבוד השבת, למעט אותן שבתות שחלות לאחר ראש חודש אב בהן אסור ללבוש בגדים חדשים.
[י] מי שהתחיל לברך ביום חול על פרי חדש בטעות ולפני שהספיק לטעום ממנו נזכר שאין מברכים עליו בימים אלה יברך "שהחיינו" ויאכל מהפרי.
[יא] כשאבי הבן מברך "שהחיינו" על המילה בימי בין המצרים הוא יכול לכוון לפטור בברכתו פרי חדש אף בימי חול ואע"פ שנוהגים להקדים את ברכת הפרי לברכת "שהחיינו". ומכל מקום שב ואל תעשה עדיף.
[יב] מי שאכל בטעות פרי בימי בין המצרים מבלי לברך "שהחיינו" לא יאכל עוד ממנו אלא יברך לאחר ט באב על פרי חדש אחר "שהחיינו" ויכוון בברכתו לפטור גם את אותו פרי שאכל בטעות.
[יג] אם פגש חבר שהוא אוהב במהלך בין המצרים שלא ראה אותו במשך שלושים יום יברך "שהחיינו" אף בימי חול.