היחס אל העבר- פתיחת דיון

היחס אל העבר- פתיחת דיון

מונח בפני הספר "שיחות עם השטן- על הצד האפל של הטוב" של לשק קולקובסקי. זהו ספר פילוסופי קליל, הכתוב בחן ובקורטוב של חיוך וקריצה. חלקו הראשון ("מפתחות לשמים") מתבונן באפיזודות תנ"כיות ובלקחים הפילוסופיים העולים מהם. הנה, לעיונכם, כמה מלקחיו של המחבר אודות העבר: "נראה לנו שהעבר שלנו הוא בבעלותנו. זהו, שההפך הוא הנכון- אנחנו בבעלותו, כיוון שאין לאל ידינו לערוך בו שינויים, ולעומת זאת הוא ממלא את כל ישותנו" (עמ' 27- 28). "משינוי קטן של העבר ניתן להפיק רווח גדול"; "לא העבר מגדיר את העתיד, אלא להיפך" (עמ' 36). מה דעתכם? האם אכן ניתן לערוך שינויים בעבר? האם העבר מגדיר את העתיד- או את ההווה? היתכן כי העתיד יגדיר את העבר? אני מזמינה אתכם לחוות את דעתכם בסוגיה מעניינת ומשמעותית זו. אז... מי יהיה הראשון/ה?
גילת
 
הסטוריית העתיד.

אני זוכרת שהיה לי מרצה, מבוגר, חביב למדיי שלימד אידיאליזם גרמני והתחיל עם המשפט המוזר הזה שההסטוריה למעשה נקבעת ע"י העתיד . כולנו הסתכלנו עליו מוזר, אבל הוא רק חייך ולא יסף ונתן לנו לנסות להבין את התעלומה. בגדול : כן. אם אני מחליטה להיות רופאה וטרינרית (בחיי שזה מה שרציתי להיות ) בעודי צעירה ורכה בשנים, אז החלטת העתיד שלי משנה את עברי , אז מהלכיי שכרגע אוכל להזכר בהם בעברי, כל כולם נתוו , נרקמו על ידי בהתאם להחלטה עתידנית . כך שהגדרת העתיד שלי בגיל יחסית קטן (לאחר ראיית איזו סדרה על רופאים וטרינרים מעופפים באוסטרליה , בגיל 15, החלטתי שאני רוצה להיות כמותם ) פילסה לי דרך שכיום העבר שלי עד גיל 22 מבוסס רק על זה וטומן חוויות וזכרונות של: נסיונות קבלה בארץ ובחו"ל, נסיעה לגרמניה , לאוניברסיטאות וטרינריות , מסלול רפואי בצבא ועוד . כמובן שזנחתי רעיון זה והחלטה עתידנית בגיל 23 עיצבה את עברי .
 
ד"ר ס.א.

מזכיר לי.. . החלום שלי היה להיות אסטרופיזיקאית (!!!). מאז ומתמיד הראש שלי היה בעננים ובמה שמעליהם. אז בזמן התיכון למדתי בחוג לאסטרופיזיקה בטכניון, חוג המיועד לבני-נוער שכמותי- וזהו! את הפיזיקה (אהבה גדולה שלי) זנחתי מאוחר יותר, וכך "התדרדרתי" לי עד הלום....
 
ראית מה זה?

אשכרא רציתי להיות רופאה וטרינרית מהמעופפות האלו, באוסטרליה או בארצות קשות-יום שאת מג'ייפת לך באוהלים ומטפלת בחיות בר
מחיות בר נפלתי ישר לתהום הניטשיאנית ... אסטרופיסיקאית? וואוו ועוד וואוו . אפילו לרשום או לבטא נשמע לי מתוחכם מידיי. שאפו . ותראי בסוף לאן שתינו הגענו. יקירתי: לא היינו נפגשות לעולם. איזה מזל אה? זה כמו שאני אומרת לבעלי: "מזל גדול שלא עברת את גיבוש הטיס, לא היית פוגש אותי לעולם" . ההוא, נחשי מה אומר לי? יותר טוב שלא תדעי
עכשיו ברצינות: אני כן טוענת שהרצון החופשי, זה שאחראי להחלטות שלנו ומיישם אותן, כל כולו מכוון לעתיד , לראיה קדימה וככזה העבר מושתת על רצונות העתיד. מזל טוב יקירה . אפתח הודעה נפרדת.
 

mayayahe27

New member
התייחסות דינאמית

היי גילת אני כל כך שמחה שהעלת את הנושא. אתייחס לנושא מנקודה יותר אינדיבידואלית :) כבר כמה חודשים שאני "מוצפת" מהעבר ואני תוהה מדוע הוא כל כך משפיע עליי . אנשים מהעבר, אירועים מהעבר, דברים של ביקורת עצמית (שלילית), בעיקר אל מול הדברים הטובים שאני יודעת להסתיר טוב. אני מבינה שההשפעה של העבר תלויה רבות בתפיסה של המעשים שלי ושל העבר בכלל, ואולי התפיסה שלי את העבר תלויה בעוצמת ההשפעה של זו עליי ... קצת התבלבלתי בתקופה האחרונה וכל יום אני חושבת אחרת. יחד עם זאת אני בטוחה שכל אירוע או מפגש או כל רגע מהעבר מלמד אותנו על עצמנו, גם דברים לא פשוטים/קלים, כאלה שהיינו אולי רוצים לשכוח. עצם הלמידה על עצמנו כבר הופכת אותנו ליותר חכמים כלפי עצמנו - מה טוב לנו, מה פחות טוב וכדומה.. וחכמים לא פחות כלפיי הסביבה .. אם להתייחס להגדרות - מי מגדיר את מי - לא נראה לי שזו שאלה הוגנת לשאול כי העבר לעולם לא יוכל להגדיר את העתיד כמו שהעתיד לעולם לא יוכל להגדיר את העבר.. זה צמצום של אותו הווה שלאותם רגעים מרגיש קצת יותר מאוסף של מקרים. ואולי זאת הסיבה שקשה לי כל כך.. אני מנסה להגיע להיגיון מאותו עבר ואולי זה לא צריך להיות כך... העבר "עשה את שלו" ואני לא אוכל להבין באופן מלא עד כמה. אולי חשוב רק "לקבל" את זה שזה החכים אותי .. לפה או לכאן .. ולעיתים לא אוכל כבר "להרגיש" את האפקט בצורה אובייקטיבית כי אני כבר לא שם ....!?! תודה על נקודה מאוד מעניינת למחשבה :) מאיה
 
השפעתו של העבר על רצף הזמן שלאחריו

היי מאיה, לא בכדי העליתי את סוגיית השפעתו של העבר על חיינו. מה שאת מתארת לגבי עצמך, קורה לרבים: ההרגשה כי העבר "מציף" ומשפיע על אופן התנהלות בהווה. וכפי שציינת- המאורעות רבי ההשפעה ביותר הם דווקא אלו השליליים (עניין של מנגנוני הישרדות אבולוציוניים). אצל אנשים אלו העבר מגדיר את העתיד (וההווה), מאחר ודפוסי המחשבה, הרגש וההתנהגות שלהם, מונחים על-ידי מה שאירע להם בעברם, בבחינת: "מה שהיה הוא שיהיה... ואין כל-חדש תחת השמש" (קהלת א', 9). במסגרת עבודתי, אני מבחינה בתופעה זו אצל בני-נוער ומבוגרים כאחד. אם נכשלתי בעבר בבחינה במתימטיקה (על אחת כמה וכמה אם נכשלתי יותר מפעם אחת) הרי שתמיד אכשל; אם נדחיתי על-ידי נערה שחיזרתי אחריה/ נפרדתי מחברה- הרי שלעולם כבר לא ילך לי עם בנות; אם חוויתי חווייה של דחיה חברתית בילדותי- הרי שלעולם אהיה מועדת לדחיה חברתית; וכך הלאה... כאשר העבר מנהל לנו את החיים, אנו מועדים לפתח חששות/ חרדות (ממתימטיקה/ מחיזורים אחר בנות/ חרדה חברתית) ופעמים רבות נידונים לתחושה של חוסר מסוגלות ולהתנהגות של הימנעות, באותם תחומים בהם נפגענו בעבר. אני מסכימה עם דברייך, בנוגע לכך "שההשפעה של העבר תלויה רבות בתפיסה של המעשים שלי ושל העבר בכלל". נקודת המבט על מה שאירע באותה נקודת הזמן הקריטית (המשפיעה) היא המכריעה לגבי אופן השפעתה על אופן התנהלותנו לאחריה. אני מאמינה שהרחבת המבט אל מעבר לנקודה צרה אחת (או אחדות) בעבר, אל עבר רצף הזמן, יכולה לסייע לנו בשבירתם של דפוסי חשיבה שליליים לגבי עצמנו ולצמצם, עד מאד, את השפעת מאורעות העבר על ההווה/ העתיד שלנו. זהו "השינוי בעבר", ממנו "ניתן להפיק רווח גדול", עליו מדבר קולקובסקי: את מאורעות העבר ניתן 'לשנות' באמצעות שינוי הפרשנות שאנו נותנים להם/ שינוי הפרספקטיבה באמצעותה אנו מתבוננים בהם. מה דעתך? המשך יום נעים (-: גילת
 

mayayahe27

New member
שיפוטיות יתר ... ? !

היי גילת .. חוזרת אלייך קצת באיחור (בעיות מחשב)... אני מסכימה איתך לגבי ההשפעה המותנית בפרשנות. אך, שאלה לי אלייך לגבי "מקרים מיוחדים" ; לפעמים, גם אם אני לוקחת את האירועים ה"שליליים" של העבר ומחכימה מהם ולא נותנת להם להשפיע באופן שלילי אלא פרודוקטיבי, עדיין יש ביקורתיות מסויימת שמקשה להמשיך הלאה, באופן שבו אני שלמה עם עצמי. אני מרגישה כי הציפיות שלנו מעצמנו - גם בדיעבד - לעיתים אינן ריאליסטיות או הגיוניות מספיק על מנת שנתפוס את העבר באופן סלחני מספיק ולכן ההשפעה - או אפשר לומר פשוט הזיכרון לא נעים לנו. אייך כאן אנחנו מצליחים בכל זאת לשנות פרספקטיבה ? .. להיות סלחניים? להפוך את ההשפעה למכוונת ולא למגדירה ... ? התשובה שבדרך כלל עוזרת היא מה שאמרת בתגובתך - "הרחבת נקודת המבט אל עבר רצף זמן, מעבר לנקודה אחת... " .. מה קורה כשהשיפוטיות עולה על היכולת להרחיב את נקודת המבט שלנו ? :) תודה ויום טוב מאיה
 
לטעות זה אנושי

את צודקת: "הציפיות שלנו מעצמנו - גם בדיעבד - לעיתים אינן ריאליסטיות או הגיוניות מספיק על מנת שנתפוס את העבר באופן סלחני". אנשים רבים נוטים לייסר את עצמם על טעויות שעשו בעבר. ואין הכוונה דווקא לטעויות פטאליות, הרות גורל- גם דברים קטנים, שבדיעבד אנו מעצימים את חשיבותם ומתביישים בהם ובעצמנו. ומי לא עושה טעויות? ומי יכול להתחייב על-כך שלעולם לא יטעה? מעצם היותנו בני-אנוש אנו מועדים לטעות- נהיה חכמים ונבונים ככל שנהיה. אני מאמינה כי המפתח לסלחנות כלפי עצמנו היא קבלת היותנו אנושיים ומכאן הפנמת העובדה כי אין יותר אנושי מאשר לטעות. אז טעינו- איזה נזק עצום נגרם בשל אותה הטעות?! האם הטעות הזו היא שמגדירה אותנו- כרעים, טיפשים, קלי דעת וכו'? האם אנו נשגבים כ"כ שכל טעות שלנו הופכת אותנו לכישלון? במה הלקאה עצמית תוכל לקדם אותנו? אם אדם אחר היה פועל כמונו- מטעות או שגגה- האם היינו חדלים מלהעריכו? האם היינו מסוגלים לסלוח לו? האם היינו מייעצים לו לסלוח לעצמו...? הרבה שאלות... ושוב- מוטב להפנים את העובדה כי הטעות היא אנושית. זוהי השקפת-עולם שמאד מקלה... באופן שכזה, ניתן להפוך את השפעתו של אירוע למכוונת ולא למגדירה ומייסרת. המשך יום נפלא, גילת
 
למעלה