אם כבר מדברים על עניינים שכאלו
נושא שקצת יותר בוער לי: איך הוא עם ההורים שלי? אז ככה... הורים שלי באמת שני אנשים מקסימים, אבא שלי מצחיק וזורם כזה, כיף לדבר איתו והוא ידוע בקרב חברות שלי ואפילו אנשים בשכבה שלי כגבר גבר.. ואמא שלי פשוט נחמדה, דואגת ומדברת.. לא יודעת.. הורים נוחים לבן זוג.. והוא... אני אגיד את זה באופן הכי נוראי שיש, פשוט פחדן.. אחרי שנה וחצי שאנחנו כבר יחד, הוא בא אלי הרבה, אבל נמצא רק על מסלול הדלת של הבית לחדר שלי וחזרה.. הוא היה בערך בארוחת ערב אחת, ופעם ב אנחנו יושבים שנינו עם הורים שלי סתם.. ומצד שני, כמו שכבר אמרתי בהודעה שכתבתי קודם, אני בערך חיה בבית שלו, הולכת איתו לארוחות משפחתיות [עם כ-ל המשפחה ולא רק המצומצמת], מכירים אותי כבר שם.. וזה נורא מפריע לי... כי שוב, כמו שאמרתי למעלה- לא באמת הכי נוח לי שם [מן הסתם זה לא המשפחה שלי אז זה פחות נוח], אבל עדיין אני תמיד אבוא כשהוא יבקש.. ומצד שני.. כשאני מבקשת הוא לא יכול, הוא יוצא פעם ב מהצבא ורוצה להיות עם המשפחה שלו וכל מיני חרטט למיניהם [לדעתי]... אפילו הורים שלי כבר באו אלי ואמרו שזה קצת מוזר איך שאני שם כ-ל הזמן, והם בקושי רואים אותו, שלא לדבר על זה שאח שלי ראה פעמיים את החבר שלי [כשאנחנו יחד כבר שנה וחצי].. לא נחמד כל המצב.. אני יודעת שהוא בצבא וזה לגיטימי שאת ארוחת שישי הוא יעשה עם המשפחה, וגם את העל האש של שבת בצהריים וגם כל דבר אחר.. אבל עדיין.. אז זהו? לא תכיר ת'משפחה שלי עד שתשתחרר? ומה יהיה עוד חודשיים כשאני אתגייס? לאן נלך? מה נעשה? אוף... איך אצלכן?