הדברים החשובים שניתן ללמוד מהנמלה
בס"ד
יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהנמלה החרוצה בעה"י ואחד מהם הוא שברגע שהיא מוצאת פינה בה מרוכזים כמה פירורי לחם או שאריות של מזון כלשהו, הדבר הראשון שעולה בראשה הוא לרוץ ולקרוא לכל חברותיה כדי שגם הם יהנו מזה. היא לא מסוגלת ליהנות לבד והיא חייבת לשתף כמה שיותר נמלים.
ואם כך נוהגת הנמלה כל שכן שכל אדם צריך לשתף את כל סביבתו בכל דברי המוסר, החכמה והתורה אותו הוא זוכה ללמוד, בחינת נר שמדליק עוד ועוד נרות מבלי שהוא עצמו נחסר אלא שמח מהעובדה שהוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו ומגשים את יעודו, כדי שעוד ועוד אנשים יהנו מהצדדים והבחינות היותר עליונים שבו - התורה, החכמה, הבינה והדעת בהם חננו ד' יתברך, בידיעה שבכך הוא עושה את רצון בוראו, משמח את קונו ועושה נחת רוח ליוצרו ברמות הגבוהות ביותר. ואם אפשר להבין את הנמלה שמתלהבת לשתף את חברותיה באוכל הגשמי שהיא מוצאת קל וחומר שעלינו לגלות הבנה כלפי אותם לומדי תורה שמתלהבים לשתף כל מי שהם רק יכולים בדברי התורה שהם לומדים ומחדשים, שהרי הם יודעים שטובה תורה מכל סחורה, וכשהם לומדים דבר מה חדש או זוכים לחדש חידוש משלהם הם מרגישים כמוצאי שלל רב שהוא רוחני ומואר, והם רוצים לשמח ולהאיר איתו את כל העולם.
בנוסף לכך יודעת הנמלה עד כמה היא זקוקה לעזרתם החשובה של חברותיה ותלויה בהם כדי להצליח במשימה של העברת פירורי המאכל שנמצאו למחילותיהן בצורה היעילה והמהירה ביותר, כשהיא אינה חושבת שהיא מסוגלת לעשות זאת בכוחות עצמה.
אם כך פשוט שגם לאדם אסור לחשוב שהוא יכול להסתדר לבד בחיים ולעשות הכל בכוחות עצמו שהרי המשימות שנשמתו נשלחה לבצע הן החשובות והמורכבות ביותר בכל הבריאה כולה, וראשית הוא חייב לדעת שהוא לא יכול להסתדר בלי עזרתו והשגחתו העליונה של ד' יתברך ותורתו הקדושה בכל זמן, מקום ומצב בכל תחומי החיים, ושבנוסף לכך לבורא עולם יש שליחים נאמנים להם הוא זקוק כדי שיעזרו במהלך החיים - חכמי ישראל, גדולי הדור, הרבנים, הדרשנים, הרב האישי שלו וגם החברותא שהוא צריך שתהיה לו כדי ללבן כל סוגיה תורנית בצורה המלאה והמקיפה ביותר, מאחר ולא דומה לימוד באופן עצמאי ללימוד עם אדם נוסף שיש לו רקע, דעה וצורת חשיבה שונים כשהוא יכול לשפוך אור יקרות ומים חדשים על כל הנושאים הנלמדים, ואם גדולי ישראל בכל הזמנים לא ויתרו על לימוד בחברותא אע"פ שידעו את כל התורה כולה ישר והפוך והיו בקיאים בה, מאחר והבינו את החשיבות העליונה שבכך, כל שכן שעל כל אחד לעשות כל שביכולתו למצוא אדם בעל יראת שמים ומידות טובות שיש לו אהבת ד', אהבת התורה ואהבת ישראל כדי שיוכל ללמוד איתו את התורה הקדושה, וידוע שמציאת חברותא היא לא פחות קשה ממציאת הזיווג של האדם ולא במקרה, ולכן צריך כל אדם להתפלל על כך מעומק הלב ולהאמין בבורא עולם שיושיע אותו בנושא הזה כמו בכל דבר וענין.
כמו כן ניתן למצוא את הנמלה בכאלה מקומות ברחבי הבית שגורמות לאדם לחשוב - איך בכלל הצלחת למצוא את המקום הזה ולהגיע לכאן?
צריך כל אדם לעשות קל וחומר ולומר לעצמו שאם הנמלה מוכנה להתאמץ ולהשקיע כ"כ הרבה בכדי למצוא עוד קצת אוכל ולאגור אותו אצלה בצורה שתעזור לה להתקיים במשך כמה שבועות או חודשים בודדים בעולם הזמני הזה, כל שכן שהוא צריך לעשות כל שביכולתו כדי ללמוד תורה, לעשות מצוות, חסדים ומעשים טובים שיזכו אותו לחיי הנצח של העוה"ב שהוא אינסופי בעה"י.
ועוד, שהנמלה מוכנה לסכן את חייה כדי לעמוד בכל המשימות שהציבה לעצמה, וכשהיא רואה שיש בני אדם ענקים מעליה זה כלל לא מפחיד אותה למרות שהם הרבה יותר גדולים וחזקים ממנה בצורה משמעותית כשהיא כמו טיפה בים לעומתם ואעפ"כ היא ממשיכה בתפקידה בזריזות, במסירות ובנחישות כאילו כלום לא קרה.
אם הנמלה מוכנה למסור את נפשה עבור כמה גרגירי מזון שיעזרו לה להתקיים במשך תקופה קצרה מאוד בעולם הזמני הזה, לא יתכן שאדם בעל דעת ותבונה לא יהיה מוכן למסור את נפשו עבור ד' יתברך שברא אותו ומחייה אותו בכל רגע נתון והעניק לו את כל אשר לו מבחינה רוחנית וגשמית, והיחס הנפשי של כל יהודי לא צריך להיות פחות מזה של הנמלה כלפי כל הדברים החשובים ביותר עבורו בזכותם הוא זוכה לחיים אמיתיים הן בעוה"ז והן בעוה"ב שהוא אינסופי - תורה, מצוות, יראת שמים, אהבה, דבקות ובטחון בבורא עולם, תיקון המידות, מעשים טובים וחסד.
רבי עקיבא הוא דוגמא נפלאה להמחשת הענין הזה מאחר והתעקש בכל תוקף ללמוד וללמד תורה חרף הגזירה הקשה של השלטון הרומאי באותה תקופה ולא פחד שמא יתפסוהו ויהרגוהו בשל כך כפי שאכן ארע במציאות, מאחר וידע שיהודי שלא לומד תורה הוא כמו דג ששלפו אותו מהים שרק בו הוא יכול לחיות ליבשה, ובדומה לכך גם אדם שמנתק את עצמו מהתורה הוא למעשה מנתק את עצמו מהחיים, שהרי אין חיים בלי תורה, ולאדם ללא תורה ומצוות אין כל חלק לעוה"ב, ואדם שאוכל, שותה, ישן, צוחק ומבלה לא מהוה דוגמא או ראיה לאדם חי, שהרי ישנם בעה"ח רבים שמסוגלים לעשות את כל הדברים האלה ואעפ"כ אין להם כל חלק לעוה"ב, וליהודי לעומת זאת יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל וכדי להביא אותה לידי ביטוי הוא חייב להיות לחבר אותה לבורא עולם בעיקר ע"י תורה ומצוות, אחרת אפילו בהמה טובה ממנו מאחר ולעומתו אין לה נשמה אלוקית שחצובה מתחת כסא הכבוד, היא לא מצווה במצוות התורה והיא עושה כל מה שמצופה ממנה מבלי להמרות את פי ד'.
ואודות החיים האמיתיים ניתן ללמוד בין היתר מהפסוק שמתיחס לדבקים בבורא עולם: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), ומהפסוק שמתיחס לשומרי השבת: "טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ" (תפילת מוסף של שבת), ומהפסוק שמתיחס ללומדי התורה ותומכיה: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), ומהפסוק המתיחס לצדיקים ולישרים: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, יא), ומהפסוק שמתיחס ליראי ד': "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ד' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (שם קיא, י).
בס"ד
יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהנמלה החרוצה בעה"י ואחד מהם הוא שברגע שהיא מוצאת פינה בה מרוכזים כמה פירורי לחם או שאריות של מזון כלשהו, הדבר הראשון שעולה בראשה הוא לרוץ ולקרוא לכל חברותיה כדי שגם הם יהנו מזה. היא לא מסוגלת ליהנות לבד והיא חייבת לשתף כמה שיותר נמלים.
ואם כך נוהגת הנמלה כל שכן שכל אדם צריך לשתף את כל סביבתו בכל דברי המוסר, החכמה והתורה אותו הוא זוכה ללמוד, בחינת נר שמדליק עוד ועוד נרות מבלי שהוא עצמו נחסר אלא שמח מהעובדה שהוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו ומגשים את יעודו, כדי שעוד ועוד אנשים יהנו מהצדדים והבחינות היותר עליונים שבו - התורה, החכמה, הבינה והדעת בהם חננו ד' יתברך, בידיעה שבכך הוא עושה את רצון בוראו, משמח את קונו ועושה נחת רוח ליוצרו ברמות הגבוהות ביותר. ואם אפשר להבין את הנמלה שמתלהבת לשתף את חברותיה באוכל הגשמי שהיא מוצאת קל וחומר שעלינו לגלות הבנה כלפי אותם לומדי תורה שמתלהבים לשתף כל מי שהם רק יכולים בדברי התורה שהם לומדים ומחדשים, שהרי הם יודעים שטובה תורה מכל סחורה, וכשהם לומדים דבר מה חדש או זוכים לחדש חידוש משלהם הם מרגישים כמוצאי שלל רב שהוא רוחני ומואר, והם רוצים לשמח ולהאיר איתו את כל העולם.
בנוסף לכך יודעת הנמלה עד כמה היא זקוקה לעזרתם החשובה של חברותיה ותלויה בהם כדי להצליח במשימה של העברת פירורי המאכל שנמצאו למחילותיהן בצורה היעילה והמהירה ביותר, כשהיא אינה חושבת שהיא מסוגלת לעשות זאת בכוחות עצמה.
אם כך פשוט שגם לאדם אסור לחשוב שהוא יכול להסתדר לבד בחיים ולעשות הכל בכוחות עצמו שהרי המשימות שנשמתו נשלחה לבצע הן החשובות והמורכבות ביותר בכל הבריאה כולה, וראשית הוא חייב לדעת שהוא לא יכול להסתדר בלי עזרתו והשגחתו העליונה של ד' יתברך ותורתו הקדושה בכל זמן, מקום ומצב בכל תחומי החיים, ושבנוסף לכך לבורא עולם יש שליחים נאמנים להם הוא זקוק כדי שיעזרו במהלך החיים - חכמי ישראל, גדולי הדור, הרבנים, הדרשנים, הרב האישי שלו וגם החברותא שהוא צריך שתהיה לו כדי ללבן כל סוגיה תורנית בצורה המלאה והמקיפה ביותר, מאחר ולא דומה לימוד באופן עצמאי ללימוד עם אדם נוסף שיש לו רקע, דעה וצורת חשיבה שונים כשהוא יכול לשפוך אור יקרות ומים חדשים על כל הנושאים הנלמדים, ואם גדולי ישראל בכל הזמנים לא ויתרו על לימוד בחברותא אע"פ שידעו את כל התורה כולה ישר והפוך והיו בקיאים בה, מאחר והבינו את החשיבות העליונה שבכך, כל שכן שעל כל אחד לעשות כל שביכולתו למצוא אדם בעל יראת שמים ומידות טובות שיש לו אהבת ד', אהבת התורה ואהבת ישראל כדי שיוכל ללמוד איתו את התורה הקדושה, וידוע שמציאת חברותא היא לא פחות קשה ממציאת הזיווג של האדם ולא במקרה, ולכן צריך כל אדם להתפלל על כך מעומק הלב ולהאמין בבורא עולם שיושיע אותו בנושא הזה כמו בכל דבר וענין.
כמו כן ניתן למצוא את הנמלה בכאלה מקומות ברחבי הבית שגורמות לאדם לחשוב - איך בכלל הצלחת למצוא את המקום הזה ולהגיע לכאן?
צריך כל אדם לעשות קל וחומר ולומר לעצמו שאם הנמלה מוכנה להתאמץ ולהשקיע כ"כ הרבה בכדי למצוא עוד קצת אוכל ולאגור אותו אצלה בצורה שתעזור לה להתקיים במשך כמה שבועות או חודשים בודדים בעולם הזמני הזה, כל שכן שהוא צריך לעשות כל שביכולתו כדי ללמוד תורה, לעשות מצוות, חסדים ומעשים טובים שיזכו אותו לחיי הנצח של העוה"ב שהוא אינסופי בעה"י.
ועוד, שהנמלה מוכנה לסכן את חייה כדי לעמוד בכל המשימות שהציבה לעצמה, וכשהיא רואה שיש בני אדם ענקים מעליה זה כלל לא מפחיד אותה למרות שהם הרבה יותר גדולים וחזקים ממנה בצורה משמעותית כשהיא כמו טיפה בים לעומתם ואעפ"כ היא ממשיכה בתפקידה בזריזות, במסירות ובנחישות כאילו כלום לא קרה.
אם הנמלה מוכנה למסור את נפשה עבור כמה גרגירי מזון שיעזרו לה להתקיים במשך תקופה קצרה מאוד בעולם הזמני הזה, לא יתכן שאדם בעל דעת ותבונה לא יהיה מוכן למסור את נפשו עבור ד' יתברך שברא אותו ומחייה אותו בכל רגע נתון והעניק לו את כל אשר לו מבחינה רוחנית וגשמית, והיחס הנפשי של כל יהודי לא צריך להיות פחות מזה של הנמלה כלפי כל הדברים החשובים ביותר עבורו בזכותם הוא זוכה לחיים אמיתיים הן בעוה"ז והן בעוה"ב שהוא אינסופי - תורה, מצוות, יראת שמים, אהבה, דבקות ובטחון בבורא עולם, תיקון המידות, מעשים טובים וחסד.
רבי עקיבא הוא דוגמא נפלאה להמחשת הענין הזה מאחר והתעקש בכל תוקף ללמוד וללמד תורה חרף הגזירה הקשה של השלטון הרומאי באותה תקופה ולא פחד שמא יתפסוהו ויהרגוהו בשל כך כפי שאכן ארע במציאות, מאחר וידע שיהודי שלא לומד תורה הוא כמו דג ששלפו אותו מהים שרק בו הוא יכול לחיות ליבשה, ובדומה לכך גם אדם שמנתק את עצמו מהתורה הוא למעשה מנתק את עצמו מהחיים, שהרי אין חיים בלי תורה, ולאדם ללא תורה ומצוות אין כל חלק לעוה"ב, ואדם שאוכל, שותה, ישן, צוחק ומבלה לא מהוה דוגמא או ראיה לאדם חי, שהרי ישנם בעה"ח רבים שמסוגלים לעשות את כל הדברים האלה ואעפ"כ אין להם כל חלק לעוה"ב, וליהודי לעומת זאת יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל וכדי להביא אותה לידי ביטוי הוא חייב להיות לחבר אותה לבורא עולם בעיקר ע"י תורה ומצוות, אחרת אפילו בהמה טובה ממנו מאחר ולעומתו אין לה נשמה אלוקית שחצובה מתחת כסא הכבוד, היא לא מצווה במצוות התורה והיא עושה כל מה שמצופה ממנה מבלי להמרות את פי ד'.
ואודות החיים האמיתיים ניתן ללמוד בין היתר מהפסוק שמתיחס לדבקים בבורא עולם: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), ומהפסוק שמתיחס לשומרי השבת: "טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ" (תפילת מוסף של שבת), ומהפסוק שמתיחס ללומדי התורה ותומכיה: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), ומהפסוק המתיחס לצדיקים ולישרים: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, יא), ומהפסוק שמתיחס ליראי ד': "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ד' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (שם קיא, י).