האם מקור האהבה באינטרסנטיות ?

רותוש

New member
לוחם יקר,

האמת שעד ששאלת ראיתי זאת בדיוק הפוך. האמנתי שהאהבה עוזרת לנו לא להיות אינטרסנטים. אם אנחנו עושים משהו, כמו נתינה, אז בעצם זה שהיינו אקטיביים, יש לנו אינטרס בדבר. אבל בהחלט לא נוח עם המחשבה שאפילו נתינה טהורה היא אינטרס, כי מקורה במוטיבציה מסויימת.
 
שתהיו בריאים מרוב פילוסופיה שכחתם

את המציאות. היא לא שואלת אותנו ולא מתחשבת בנו וכמה שנרצה לשלוט בה יותר כך זה יעלה לנו,פתאום כולנו בורחים למילים יפות מנסים לברוח מהסנריו הבא
בהכייייייייייייי פשטות שיש אתה יוצא מהבנק עצבני בטרוף על מנהל הסניף שלא הרשה לך לקחת יותר ממה שאין לך ממילא ופפפתאוום סתם ככה היא עומדת שם בצד השני(ואני לא מדבר על מחשוף או גבר חתיך שמה שניקרא היום היינו עושים אותה) אלה משהיא או משהוא שלא משנה כמה תדבר להגיון שלך וללב שלך ותתפסלסף עם עצמך מפה עד תאילנד שזה לא זה, היא יותר לא תעזוב את המוח שלך נראה את ניטשה מוציא אותך עכשיו מזה אהה ,נראה את המוח שלך או את הזיעה בידיים אומרות לך שאהבה זה אינטרס וכו וכו יאאללה צא ממנה ועכשיו,אי אפשר מהה? אתה תקוע איתה ואין לך מה לעשות פשוט כפות תקוע ואין לך מושג איך אתה יוצר איתה קשר או מוציא אותה מהראש
ומעתה אתה מתחיל להמציא לעצמך כי סך הכל אדם חושב ולא שטחי חלילה כמה שהיא חכמה וכו וכו וכו אקיצר אתה כפוי אתה מאוהב בדבר שאין לך שום בהירות לגביו ואפחילו את החיוך והעניים שלה בקושי ראיתה כי היא היית רחוקה. ותעשו מה שאתם רוצים את זה אי אפשר להסביר או להבין איך זה קורה ואנחנו נתקעים
 
דיון על אהבה לא צריך קצת יותר אש?

חברים יקרים, אני מעריך (בלי התחכמות ובלי מרכאות) את חוכמתכם, אבל (אל תיעלבו לי!!) אתם לא חושבים שהדיון החשוב הזה יש בו בעיקר תובנות כלליות ומופשטות נטולות דוגמות... עוד מעט נידרדר לפורום פילוסופיה סטנדרטי ומי ירחם עלינו אז? עכשיו ברצינות: מה זה חשוב בעצם אם מקור האהבה באינטרסנטיות או בלשונו של ניטשה "אהבת עצמי"? אני הייתי רוצה לשאול את חבריי, לוחם האש, רותוש, ניבה וכל מי שלקח חלק בדיון עד כה: מה משמעותה של האהבה בעיניך? האם הייתם מאוהבים בחייכם? אם כן אתם ודאי יודעים שהמאוהב יעשה הכל למען מושא האהבה שלו לרבות הקרבת חייו. הציטוט הבא של אוסקר ויילד קרוב ללבי: אבל הן כל איש רוצח את אשר יאהב לבו יש העושה זאת במבט יש במילים רבוא מוג לב רוצח בנשיקה וגבר בחרבו ויילד מתכוון פה לכך שהאוהב רוצה להיעשות אחד עם מושא אהבתו ובכך לבטל את קיומו כדבר מה שמחוץ לעצמו! והרי כל אוהב מעוניין להתאחד פיזית ונפשית עם שאהבה נפשו. כך שמבחינה זו, ויילד צודק. אנחנו שואפים תמיד לבטל את קיומו של האהוב כנפרד מאיתנו. האם אתם מכירים את הדוגמה של סוקרטס, שהיה מאוהב (כך מלמד אותנו רן סיגד) בחוכמה ממש כשם שגבר מאוהב באישה, ולכן היה מוכן למות (ואכן הוצא להורג למרות שיכול היה לברוח) ובלבד שלא יתבזה מול מושא האהבה שלו, החוכמה. סיגד אומר שקשה לנו מאוד להאמין למי שטוען שהוא אוהב ככה את החוכמה ולכן אנחנו משתמשים במושג באופן מטאפורי בלבד (כמו שמישהו אוהב נניח חומוס, או פריחת כלניות או אבטיח צונן). אבל סוקרטס התכוון ברצינות. לכן מת כמו שמת.
 
ישראל יש שני דברים שתמיד נגיע איתם

למבוי סתום 1 אלוקות יש או אין 2 להסביר בצורה הגיונית מזו אהבה
 
במקום ביטול הצד השני- באהבה

רצוי לאמר השלמה עם הצד השני....כלומר אישור עצמי דרך הצד השני ואישור הצד השני דרכי. זה במילים אחרות עירסול הדדי- בטוב...זה יחסית פשוט.... וברע.... להיות מסוגל להביט מעבר לפינה...ומעבר לרעב הרגעי.... להתגבר על יצר ההרס. אהבה- בכוחה להתגבר על האנטרופיה.... מה שלא כל כך פשוט לעשות לבד, או יותר מדויק בבידוד ...... בכל זאת גם בבידוד מוחלט- בן אדם מוצא את הכוחות העמוקים ביותר שקיימים.....והמחברים אותו לשאר העולם - כפי שהכיר אותו על גילגוליו השונים....במחשבה במציאות ובדמיון.....חובה עליו למצוא אהבה לכל היצורים החיים....וחמלה....עם היגיון...(זאת אומרת קודם כל או במקביל לעצמו!!),שהיא החלק החשוב ביותר באהבה האנושית...שהרי בשביל זה התפתח המוח האנושי ....כדי שתהיה מראה לכל העוולות הנוראות של היצורים החיים ...שלכודים במעגל הטורף-נטרף. לילה טוב
 

sole2

New member
אהבה

אהבה היא רגש שזורם בעורקים בלי קשר לשיקול דעת שיכלי אהבה מגיחה לאוויר העולם לפי אופי ומבנה האישיות. איש איש ואהבתו. היא בעלת ערך מוסרי כי איתה אפשר לבסס קשר אינטימי חזק עם אדם אחר למרבה המזל אפשר לחיות גם בלעדיה ,אך טעם החיים הוא קצת טפל. מחשבות ראשי הקודח בשעה זאת שלכם שלכם 0.
 
לעיתים אני חושב

שאהבה היא משהו שונה יפה נטול אגואסטיות. ולעיתים חושב שזה צורך אגואסטי. ואז קצת עצוב לי שאני נוכח שגם נכון הדבר. בהקשר להקרבה שדיברת עליה אנשים מצפוניים, או כאלה שכבודם חשוב להם מחייהם יהיו מוכנים להקריב את חייהם על מנת להציל את אהובתם. וזהו גם צורך אגואסטי. בינתיים אני מדבר רק על אהבה שבין גבר לאישה. באהבה בין הורים לילדים אינני יכול לנגוע עדיין. למרות שאני חושב שבאהב כזאת הצורך לא יכול להיות אגואסטי. מקוה לא להתבדות.
 
../images/Emo45.gif דיון על אהבה בלי התלהבות?

אני מסכים שאהבה בשיא שלה היא רגש טוטאלי. מי שמאוהב האהבה ממלאת אותו אבל זה רק מראה שהוא בעצם חסר, שהוא צריך את האחר כדי להתמלא. את זה מבינים אחר כך ולפעמים מאוחר מדי. ותגובה לסטארגייט שתיאר איך מתאהבים ככה פתאום. אני חושב שצריך לעשות אבחנה בין אהבה למשיכה חזקה. משיכה חזקה היא תנאי לאהבה אבל היא לא כל הסיפור. מה שתארת סטארגייט זה משיכה מאוד חזקה שאחר כך עוברת עיבוד בראש ובסוף אולי תתפתח משם אהבה מי יודע. אבל מה יגיד על זה פו הדב?
 
ואגב...

הפסיכולוג דוד רודי ניסה לתת פעם הגדרה פשוטה לאהבה: אהבה הוא אמר היא שילוב של תשוקה (משיכה) עם חרדת נטישה.
 

רותוש

New member
אש...

כשהייתי יותר קטנה, ממש לא מזמן, התאהבתי במישהו, והפכנו חברים. כל אחד כל הזמן רק שאף להיות עם השני, לעזור לשני, עד שאיפה שהוא בדרך ביטלנו את עצמנו. על הדגל של הקונספט הרומנטי של האהבה (להתגעגע אחרי שתי שניות שהאהוב הולך ולרצות לא להפסיק להיות איתו), צמצמנו אט אט פעילויות ותחביבים שלא כללו הימצאות עם השני. כמובן, שמערכת שכזו, אוהבת ככל שתיהיה לא הייתה בריאה, ומצאה לעצמה את הדרך להסתיים. אז, "אש", וכל מיני ביטויים רומנטים של הקרבה, הקצנה או טוטאליות, נפרדו מלקסיקון האהבה שלי. היום יש לי חבר, שאיתו אני עובדת באופן מודע על לא לשכוח מי אני. על ללכת להתאגרף, וללכת לחברות, ולתת לו לעשות דברים בלעדיי, בלי שזה יהווה עבורי סמן שאהבה פחותה.
 
רותוש, יש יותר מסוג אחד של אש

יש אש ששורפת יער שלם, משתוללת ולא משאירה דבר חי מאחוריה. יש אש שמחממת אנשים מסביב למדורה בלילות קרים..., אני חושב שהמטאפורה הזו מרכזית מכדי שניפרד ממנה בקלות, רק בגלל שחווינו אהבה שכילתה "יער שלם" בתוכנו.
 

aviah

New member
קדימויות

מי שיברר לעצמו מהם הערכים בהם הוא מחזיק ומהם היעדים הרומנטיים שלו בחיים, לפני שהוא מתאהב לראשונה, יקבל תשובה מדויקת, ברורה ומועילה לשאלה ששאלת. העניין הוא, כמובן, שאנשים מתאהבים לראשונה עוד לפני שאישיות התפתחה והתבגרה (לכן שברונות הלב). דעתי האישית, אגב, היא שאני מאוהב באשתי בגלל שאני מאוהב בעצמי.
 
מצטער שאני נודניק אבל אני חייב

להבין.האם האהבה היא לא איזה חוש כמו שאר החושים?כמו למשל חוש" הריח" אני לא אינטרסנט בגלל שיש לי חוש ריחאני הופך להיות אינטרסנט כשאני קונה בושם כדי להשתמש בו.אז אולי אהבה זה חוש מסויים ואני לא אנטרסנט שאני אוהב או מאוהבאלה אני הופך לאינטרסנט כשאני הולך להכיר משהיא כדי להשתמש בה(באהבה). אם כן אז יוצא לנו דבר נפלא,אני מעדיף לחכות עם זה את שיהיה לי ברור שאני צודק.בעזרתכם כמובן.
 
סטארי לא הבנתי מה אתה בעצם אומר

אתה יכול אולי להסביר? למה אתה מתכוון שאהבה היא חוש? הרי אנחנו מכירים חמישה חושים בלבד. סליחה אם אני "קומון סנסי" מדי. אני באמת לא מבין מה הקשר בין שימוש בדבר מה לבין "אינטרסנטיות". חוץ מזה איך משתמשים באהבה? למד אותנו...!
 

ניקוצים

New member
לדעתי...

אהבה היא צורך אינטרסנטי מאוד, אף אחד לא רוצה להיות בודד, אז הוא מחפש אהבה, ואת האהבה הוא מוצא באנשים שמשדרים על אותו גל אנרגיה שלו, כי הם דומים באופי שלו ו/או של ההורים (אם אני לא טועה, זה קשור לתאוריות של פרויד, שאנחנו מחפשים מישהו שדומה להורים שלנו)כי מההורים שטיפלו בו ואהבו אותו הוא יפרד מתי שהוא מסיבה כל שהיא,אז בעצם אהבה היא תחליף להורים הדואגים והאוהבים, לא נראה לי שאהבה היא חוש, כי אנחנו מחפשים אהבה=תחליף להורים, לחום ולדאגה, יש תעשיה שלמה סביבה, הכרויות וכדומה , אף אחד לא חש את האחד והיחיד, כי הלכה אהבה אחת, אז נכנס לאתר הכרויות ונחפש מישהו אחר שיספק את הצורך הזה,ויאהב אותנו כשקר ורע לנו וכשאנחנו בעצם מחפשים להיות בחום של הרחם (שוב פעם נכנסו ההורים לתמונה)
 
למעלה