האם הסכם גירושין אמור ויכול להתייחס ליחסי זוגיות עתידית?

האם הסכם גירושין אמור ויכול להתייחס ליחסי זוגיות עתידית?

האם הסכם גירושין אמור ויכול להתייחס ליחסי זוגיות עתידית?
למשל להציב מגבלות על הלנת בן זוג עתידי בבית בימים בהם הילדים שוהים, להביא הבייתה בן זוג מעשן או שותה אלכוהול וסוגיות, להתנשק בפני הילדים, להשאיר את הילדים לבד עם בן הזוג וכיו"ב?

תודה
 

שילה1

New member
לא.זו גיעה בחופש הפרט.

האם הסכם גירושין אמור ויכול להתייחס ליחסי זוגיות עתידית?
למשל להציב מגבלות על הלנת בן זוג עתידי בבית בימים בהם הילדים שוהים, להביא הבייתה בן זוג מעשן או שותה אלכוהול וסוגיות, להתנשק בפני הילדים, להשאיר את הילדים לבד עם בן הזוג וכיו"ב?

תודה
לא.זו גיעה בחופש הפרט.
מי שמציע זאת-מוטב שיבדוק את עצמו.
 
קשה לי לראות שופט שמאשר סעיף כזה

האם הסכם גירושין אמור ויכול להתייחס ליחסי זוגיות עתידית?
למשל להציב מגבלות על הלנת בן זוג עתידי בבית בימים בהם הילדים שוהים, להביא הבייתה בן זוג מעשן או שותה אלכוהול וסוגיות, להתנשק בפני הילדים, להשאיר את הילדים לבד עם בן הזוג וכיו"ב?

תודה
קשה לי לראות שופט שמאשר סעיף כזה
אולי ברבני.
 
כן זה אפשרי, אבל...

האם הסכם גירושין אמור ויכול להתייחס ליחסי זוגיות עתידית?
למשל להציב מגבלות על הלנת בן זוג עתידי בבית בימים בהם הילדים שוהים, להביא הבייתה בן זוג מעשן או שותה אלכוהול וסוגיות, להתנשק בפני הילדים, להשאיר את הילדים לבד עם בן הזוג וכיו"ב?

תודה
כן זה אפשרי, אבל...
קודם כל, מבחינה משפטית - ודאי שזה אפשרי. ראיתי הסכמים רבים כאלה, וגם שופטים שמאשרים אותם. ובל נשכח שניתן לאשר הסכם גירושין גם בבית הדין הרבני, ושם הסיכוי לקבל על זה אישור גבוה עוד יותר.
יחד עם זאת, מבחינה "גישורית" ומבחינה זוגית ומשפחתית, הניסיון מראה שסעיפים כאלה גורמים בדרך כלל יותר נזק מאשר תועלת. לעתים הדרישה להוסיף הגבלות כאלה מביאה את בן הזוג השני (שמנסים להטיל עליו את ההגבלות) "לפוצץ" את הגישור, ולעתים הפוך - בן הזוג השני מסכים להגבלות אך יוצא בתחושה שהן נכפו עליו (כי אם לא היה חותם, בן הזוג שדורש את ההגבלות היה "מפוצץ" את ההסכם), וידוע שהסכם שנחתם מתוך תחושה של מרמור וכפייה - ימיו בדרך כלל קצרים.
גם הפגיעה בחופש הפרט היא בעייתית, ואינני מתכוון כעת לפן המשפטי, אלא לפן הפסיכולוגי והאישי. בדרך כלל גם מי שיסכים להגבלות כאלה - לא יקיים אותן בבוא העת.
קשה גם לאכוף הגבלות כאלה. אם הצד שהוגבל יפר את ההגבלות, והצד שדרש את ההגבלות יפנה לבית המשפט וידרוש לאכוף את ההסכם, ייתכן שבית המשפט לא יגלה רצון רב לעזור לו בכך (למרות שאותו בית משפט אישר את ההגבלות הללו בעצמו בעת אישור ההסכם...).
גישור טוב אמור לייצר הסכם שיחזיק מעמד זמן רב, וגם יהיה ישים בשטח. לצורך כך חשוב ששני הצדדים יהיו שלמים עם ההסכם, ושההסכמות עצמן יהיו ישימות ולא ימנעו מאחד הצדדים חיים נורמליים.
אפשר וצריך להתפשר, אבל גם לזה יש גבול. כמובן שזה עניין אישי ולכל אחד הגבול שלו.
 

שילה1

New member
נראה לי שמי שמציע סעיף שכזה-

כן זה אפשרי, אבל...
קודם כל, מבחינה משפטית - ודאי שזה אפשרי. ראיתי הסכמים רבים כאלה, וגם שופטים שמאשרים אותם. ובל נשכח שניתן לאשר הסכם גירושין גם בבית הדין הרבני, ושם הסיכוי לקבל על זה אישור גבוה עוד יותר.
יחד עם זאת, מבחינה "גישורית" ומבחינה זוגית ומשפחתית, הניסיון מראה שסעיפים כאלה גורמים בדרך כלל יותר נזק מאשר תועלת. לעתים הדרישה להוסיף הגבלות כאלה מביאה את בן הזוג השני (שמנסים להטיל עליו את ההגבלות) "לפוצץ" את הגישור, ולעתים הפוך - בן הזוג השני מסכים להגבלות אך יוצא בתחושה שהן נכפו עליו (כי אם לא היה חותם, בן הזוג שדורש את ההגבלות היה "מפוצץ" את ההסכם), וידוע שהסכם שנחתם מתוך תחושה של מרמור וכפייה - ימיו בדרך כלל קצרים.
גם הפגיעה בחופש הפרט היא בעייתית, ואינני מתכוון כעת לפן המשפטי, אלא לפן הפסיכולוגי והאישי. בדרך כלל גם מי שיסכים להגבלות כאלה - לא יקיים אותן בבוא העת.
קשה גם לאכוף הגבלות כאלה. אם הצד שהוגבל יפר את ההגבלות, והצד שדרש את ההגבלות יפנה לבית המשפט וידרוש לאכוף את ההסכם, ייתכן שבית המשפט לא יגלה רצון רב לעזור לו בכך (למרות שאותו בית משפט אישר את ההגבלות הללו בעצמו בעת אישור ההסכם...).
גישור טוב אמור לייצר הסכם שיחזיק מעמד זמן רב, וגם יהיה ישים בשטח. לצורך כך חשוב ששני הצדדים יהיו שלמים עם ההסכם, ושההסכמות עצמן יהיו ישימות ולא ימנעו מאחד הצדדים חיים נורמליים.
אפשר וצריך להתפשר, אבל גם לזה יש גבול. כמובן שזה עניין אישי ולכל אחד הגבול שלו.
נראה לי שמי שמציע סעיף שכזה-
כדאי שיבדוק את מידת מוכנותו לגירושין. עליו לחשוב שלכל אחג מהצדדים זכות ואפשרות לבנות את חייו. סעיף שכזה,לדעתי,מעיד על רצון לנקמה ואי יכולת להכיל את המצב החדש. אם שופטים מאשרים ואשרו סעיף שכזה-צר לי.
 
תודה רבה

כן זה אפשרי, אבל...
קודם כל, מבחינה משפטית - ודאי שזה אפשרי. ראיתי הסכמים רבים כאלה, וגם שופטים שמאשרים אותם. ובל נשכח שניתן לאשר הסכם גירושין גם בבית הדין הרבני, ושם הסיכוי לקבל על זה אישור גבוה עוד יותר.
יחד עם זאת, מבחינה "גישורית" ומבחינה זוגית ומשפחתית, הניסיון מראה שסעיפים כאלה גורמים בדרך כלל יותר נזק מאשר תועלת. לעתים הדרישה להוסיף הגבלות כאלה מביאה את בן הזוג השני (שמנסים להטיל עליו את ההגבלות) "לפוצץ" את הגישור, ולעתים הפוך - בן הזוג השני מסכים להגבלות אך יוצא בתחושה שהן נכפו עליו (כי אם לא היה חותם, בן הזוג שדורש את ההגבלות היה "מפוצץ" את ההסכם), וידוע שהסכם שנחתם מתוך תחושה של מרמור וכפייה - ימיו בדרך כלל קצרים.
גם הפגיעה בחופש הפרט היא בעייתית, ואינני מתכוון כעת לפן המשפטי, אלא לפן הפסיכולוגי והאישי. בדרך כלל גם מי שיסכים להגבלות כאלה - לא יקיים אותן בבוא העת.
קשה גם לאכוף הגבלות כאלה. אם הצד שהוגבל יפר את ההגבלות, והצד שדרש את ההגבלות יפנה לבית המשפט וידרוש לאכוף את ההסכם, ייתכן שבית המשפט לא יגלה רצון רב לעזור לו בכך (למרות שאותו בית משפט אישר את ההגבלות הללו בעצמו בעת אישור ההסכם...).
גישור טוב אמור לייצר הסכם שיחזיק מעמד זמן רב, וגם יהיה ישים בשטח. לצורך כך חשוב ששני הצדדים יהיו שלמים עם ההסכם, ושההסכמות עצמן יהיו ישימות ולא ימנעו מאחד הצדדים חיים נורמליים.
אפשר וצריך להתפשר, אבל גם לזה יש גבול. כמובן שזה עניין אישי ולכל אחד הגבול שלו.
תודה רבה
עזרת לי מאד.
 
למעלה