האור שנברא ביום הראשון

newman10

New member
האור שנברא ביום הראשון

אמר רבי אלעזר: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו"

א. למה הכוונה כאן במילה עולם? כדור הארץ ( ואז מסוף העולם ועד סופו= מקיף את כדור הארץ) או כל היקום כולו? ומה אומרת על זה הקבלה?

ב. ובאופן כללי- מה הקבלה אומרת על ה"אור הגנוז" ?
 

Mr Adam

New member
שלום לך שוב ידידי

"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,
אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא "אור אין סוף"
."

כאן מתאר האר''י הקדוש את מה שקדם את בריאת המציאות(לפני הצמצום).
כאשר העולם הזה(הגשמי,אחרי צמצום האור העליון ושבירת הכלים) הוא החלק האחרון בהשתלשלות רוחנית(מלמעלה למטה) והוא החלק הגשמי של "עולם עשיה" והוא הרביעי והאחרון בין ארבעת עולמות אבי"ע(אצילות,בריאה,יצירה,עשיה) שעילהם מצטרף"עולם אדם קדמון"(א"ק) שהוא בחינת שורש(הראשון מבינהם שכולל את כולם) .

"וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות
ולהאציל את הנאצלים,
להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,
שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות...
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,
מלמעלה למטה,
המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם."


שני הציטוטים מדברי האר''י מספר "עץ החיים",א',א' .

במציאות הרוחנית בניגוד לתחושת העולם הזה אין הגדרה של זמן לכן מי שמשיג
אותה מגלה את כול העולם(הכוונה לעולם שהאדם עובד עליו כרגע) מתחילתו ועד סופו .

"כל תוכן של זמן, אפילו המושג של עבר
ועתיד בכלל, הוא רק אחד מדרכי התבונה
האנושית וכלפי גבוה אין כל זה שייך, על כן אין
מציאות לשום דבר של כח, החסר פועל, מצד
המציאות המוחלטת העליונה. שהרי כל מה שבכח
יוצא הוא אל הפועל בהמשך הזמן. והמשך הזמן אין
שיך כלפי מעלה. ממילא אנו יכולים לומר: מה שיהיה
הוא כבר הוה. ומי שמקרב את חפצו ומעמקי חייו אל
מרום הדבקות האלהית העליונה, העומדת ברום עולם
למעלה מסדר זמנים. לפי אותה המידה של עילוייו נעשים
ההבדלים שבין כח לפועל, וממילא בין עתיד להווה, קלושים
עד שאינם חוצצים כלל."

(הרב קוק,אגרותב', לח)

שכן הכל תלוי בתפיסת המציאות הרוחנית של האדם המשיג משום שהאור שהוא בחינת אין סוף נמצע במנוחה מוחלטת..ולכן בכל פעם שאדם מתקדם בשרשרת התיקון מגלה שוב ושוב את אותו אור אין סוף(מתחילתו ועד סופו) ובגלל שעדיין לא סיים לתקן את כל כלי הקבלה שלו(רצונות לא מבוררים) עד הסוף הוא האדם מחויב לעבור שבירה,ירידה(מגלה חיסרון חדש) בכל סיום מדרגה בשביל שיוכל להגיע לגמר התיקון השלם ואז הוא יוכל להשאר במדרגת אין סוף באופן קבוע ולראות את המציאות מתחילת ועד סופה בצורה קבוע .

"אין השתנות באור, אלא כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו,
שהכול נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו
אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון
והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמו כן באדם
עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל
שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים."

(הרב יהודה אשלג,שמעתי,ג',עניין ההשגה הרוחנית)

אור גנוז הוא בעצם "אור אין סוף"(הבורא) שמופיע בעוד שמות כמו -"אור קדמון","אור עליון".
 
האור שנברא ביום הראשון

האור שנברא ביום הראשון הוא "אור אין סוף" והוא "האור הגנוז".

א. מסוף העולם ועד סופו הכוונה לעולם "האין סוף".

ב. הקבלה אומרת על "האור הגנוז" שהוא יתגלה רק בגאולה השלמה אחרי תחיית המתים, ועד אז הוא גלוי רק לצדיקים.
 
חסיד אשלג -הבאת תשובה חבלז

מדויקת ברורה ,כל הכבוד.
תגיד
מה שגלוי לצדיקים זה מה שיתגלה אחרי תחית המתים לכולם?
 
כן, לכל מי שיכין כלי ע"י התורה ומצוות (לשמה)

ויזכה להישאר בחיים או לקום לתחיה בגאולה השלמה.
 
אז למה צדיקים לפני תחית המתים

כן משיגים? או איך הם משיגים? כולם יכולים להיות צדיק? לפני הגאולה השלמה ותחית המתים?
 

אורלנה

New member
בגלל שצדיקים הגיעו לגאולה

באופן פרטי על ידי עבודת זיכוך.
כולם יכולים להיות צדיקים אם רק יעשו את העבודה שצריך לעשות..
 

אורלנה

New member
זה תלוי ברצון של האדם ובעשייתו

העבודה היא לקיים תורה ומצוות עם המטרה לעשות נחת רוח לבורא,
זה מה שגורם לאדם להשיג כלים של השפעה,שהם כלים של דבקות בבורא ולכן יכולים להשיג את השפע שהבורא רוצה לתת.
כמובן שלעשות נחת רוח לבורא הוא מושג נרחב,שמכיל בקרבו עבודת חיים של מאמץ ויגיעה במעשים ובלב.
 

אסור3

New member
איך זה מסתדר עם "אין צדיק ולא יחטא"?

הרי חטא לא יכול להביא לנחת רוח הבורא!
 
למעלה