ברוח הלעולם-לא עולם ששוררת לאחרונה בפורום

ברוח הלעולם-לא עולם ששוררת לאחרונה בפורום

ולאור זה שראיתי שלשום את סטארדאסט בפעם הראשונה סוף סוף (נפלא, אגב), עלתה בי מחשבה: יש בהם הרבה דברים דומים. לא מבחינת הסיפור דווקא, אלא מבחינת... איך לומר. קו עלילה? הם נפתחים שונה - בעוד טריסטן יוצא על דעת עצמו למסע, ריצ'ארד פחות או יותר נשאב לסיפור בעל כורחו. לשניהם יש מטרות: טריסטן מתכוון למצוא ולהביא לאהובתו שבחומה את הכוכב בו צפו נופל, ובכך להוכיח את אהבתו אליה ולזכות בידה; ריצ'ארד רוצה את החיים שלו בחזרה. שניהם יוצאים למסע שבסופו הם מקווים להשיג את מטרותיהם, והמסע משנה אותם; למעשה משנה אותם כל כך עד שבסופו, כשמטרתם סוף סוף יכולה להיות מושגת, הם מגלים שהיא לא מה שהם רוצים בכלל, שמה שהיה נכון בשבילם לפניו כבר בעצם, פשוט, לא. החיים הבריטיים הבורגניים כבר קטנים ובנאליים מדי בשביל ריצ'ארד אחרי כל מה שהוא עבר, וטריסטן התאהב בכוכב שיצא לחפש. שניהם מבינים את זה אחרי שהמטרות שלהם כבר כביכול מושגות ושניהם חוזרים: ריצ'ארד למטה, טריסטן לאיביין, לעולם שמעבר לחומה. עוד מישהו שם לב לזה? מה אתם חושבים על כך? נתקלתם ב"תבנית" הזאת גם ביצירות אחרות של גיימן - או ביצירות אחרות בכלל? (שמתי תבנית במרכאות כי אולי זה קצת דפוס חוזר, אבל זה בערך הדימיון היחיד בין הספרים. משהו אחד שגיימן הוא לא, זה כותב תבניתי.) שתפו עימנו את תובנותיכם
 
תיאוריה מעניינת

עכשיו כשאני חושבת על זה, גם בבני אנאסי הסיפור בערך דומה, צ'ארלי השמן יוצא למסע כדי להיפטר מאחיו שהורס לו את החיים השקטים והבורגניים בבריטניה. את צודקת, הכתיבה של גיימן ממש לא תבניתית, אבל נקודות המוצא מאוד דומות- שאיפה לחיים שגרתיים. האמת היא שאני חושבת שיש משהו מאוד יפה בזה, שכל הסיפורים יוצאים מנקודת המוצתא הזו, ובסופו של דבר כל גיבור מגיע לתובנות אחרות ועובד דברים אחרים.
 
נכון, שכחתי מבני אנאנסי!

דווקא באלים אמריקאיים אין את זה, לפחות לא בצורה מובחנת ממש או לא ששמתי לב בכל אופן, וגם לא בקורליין - אבל אולי כי הוא ספר ילדים (עאלק ילדים, מי הפריק שהולך ברצינות להקריא את זה לילדים שלו? אה, וול. חוץ מגיימן). גם אני חושבת שזה יפה. אני אוהבת שאפשר לראות את השינוי שהדמויות עוברות תוך כדי הסיפור, שהן עגולות ומתפתחות ומושפעות מהסביבה שלהן ומדברים שעוברים עליהן.
 

limilu

New member
ד"א קורליין [וסליחה מראש שזה לא קשור]

שמעתי שהמוסיקה בסרט תהיה של they might be giants. ^^
 

dairy milk

New member
כן, אמנם הקו הכללי דומה,../images/Emo220.gif

אז מצד שני, אני מכירה כמה וכמה סיפורים לא של גיימן שיכולים גם להשתייך לתבנית הזו. תחשבי אפילו על שיעור ספרות - זה פשוט קו עלילה רגיל. התחלה, הסתבכות, נקודת מפנה, השתנות.. מה שכן, החיים הבריטיים הבורגניים קטנים ובנאליים גם יחסית ליציאה ללונה פארק, ככה ש..
 
אבל התחלה-הסתבכות-נקודת מפנה-השתנות

אלו קוים נורא כלליים. כמעט כל סיפור בנוי ככה. מה שיש שם כמובן, מתאים לתבנית הזאת, אבל דומה גם ביותר מהקוים הכלליים הללו: הצורה בה שניהם כבר ממש משיגים את מה שחיפשו - ריצ'ארד כבר בלונדון של מעלה, קודם בעבודה והכל חזר לקדמותו ואף יותר טוב, טריסטן הגיע כבר עם איביין לגבול של חומה. ואחרי כל הדרך ששניהם עשו בשביל להגיע לנקודה הזאת, פתאום הם מבינים שתכלס, זה לא מה שהם רוצים בכלל. זה קצת יותר ספציפי, במיוחד ששניהם שייכים לאותו סופר(
). אני לא אומרת את זה כאויש-כמה-לא-מקורי או משהו, סתם מחשבה שרציתי לחלוק. אני דווקא חושבת שזה אדיר שלשניהם יש כאלו נקודות דומות והם עדיין מצליחים להשאר שונים כל כך ברמת הסיפור.
 
למעלה