שירלי של השלושה
New member
המכתב שלי:
המכתב נכתב לכל חברי הכנסת, לאנשי תקשורת שונים ובפורומים שונים בנוסח כזה או אחר. לקחתי חומרים מעצמי ומכתבות שפורסמו. להלן המכתב: שמי שירלי, ואני אמא מאושרת וגאה לשלושה בנים - תומר (שנתיים וחצי), עמית (7.5 חודשים) וגיא (7.5 חודשים). שלושתם תוצר מופלא של הפריות מבחנה. אני ובעלי התחתנו בינואר 97 - אני הייתי כמעט בת 22 ובעלי כמעט בן 27. חצי שנה אחרי התחלנו בנסיונות להרות. להריון של תומר ייחלנו, בעלי ואני, ופיללנו כמעט 3 שנים. בהתחלה שנה של נסיונות טבעיים. אח"כ בדיקת זרע שהבהירה שהמצב מאוד מאוד חמור. לאחר מכן הזרעה אחת בשביל הפרוטוקול (כי עם זרע באיכות הזו הסיכוי כמעט ולא קיים). בהמשך עברנו 6 מחזורי הפרייה מלאים בשני בתי חולים ציבוריים שונים (הכוללים מיקרומניפולציות כגון: ICSI ו-AHA) עד שנכנסנו להריון של תומר. רק בטיפול השישי והאחרון שהצליח החליטו לתת לי סטרואידים וככל הנראה זה טרם להצלחה. את בני בכורי, תומר, חבקתי בהיותי בת 26. לסבב השני חזרנו כשהחלטנו להרחיב את משפחתנו ולהעניק לנו ילד נוסף ולתומר אחים. החזרנו מוקפאים שנותרו מהטיפול שהניב את תומר אך נכשלנו. עשינו עוד הפרייה אחת מלאה ונקלטתי עם שני עוברים (באותו פרוטוקול בדיוק שהניב את תומר שאליו כזכור הגענו רק אחרי 6 הפריות!). זכיתי ללדת את תאומי, עמית וגיא, קצת לפני שמלאו לתומר שנתיים בהיותי בת 28. לדעתי זהו פשע אמיתי להגביל את מספר הטיפולים לילד ראשון ל-5 או בכלל. תהליך ה- IVF הוא אינו מדע מדויק. לכל זוג מתאים טיפול שונה ודרך הטיפולים לומדים את התגובות. כל טיפול הוא ניסוי וטעיה ולוקח לפעמים זמן רב (אצלנו 6 הפריות, אצל חלק פחות ואצל חלק יותר) עד שמגיעים לפרוטוקול המנצח. הגבלת מספר טיפולי הפריית המבחנה עד להשגת ילד ראשון תביא לתוצאות הרות אסון. תוצאות מסוכנות לנשים המטופלות ועומס נוסף על מערכת הבריאות: 1) השאיפה לייצר הרבה ביציות על מנת שיווצרו הרבה עוברים מוקפאים שישמשו להרבה נסיונות זולים יותר, תביא לכך שהמטופלות תקחנה כמות הורמונים גדולה יותר. כמות זו מעלה את הסיכון להיפרסטימולציה שמסכנת את חייה של האישה ולבטח תביא להרבה אישפוזים. 2) השאיפה להעלות את הסיכוי להריון בכל מחזור טיפול תביא לכך שבכל מחזור יחזירו יותר עוברים לרחמה של המטופלת. דבר זה יגדיל את הסיכוי להריונות מרובי עוברים. הריונות מסוג זה הם עומס נוסף על מערכת הבריאות, על מחלקות ההריון בסיכון גבוה וכמובן על הפגיות (בשל הסיכויים הגבוהים ללידה מוקדמת). 3) הרופאים והמטופלות ירצו להשמש בכל ה"תותחים הכבדים" מיד בהתחלה על מנת שלא "לבזבז זמן" ולפיכך יטו לבצע יותר פרוצדורות כגון מיקרומניפולציה (ICSI, AHA ועוד). פרוצדורות אלו עולות כסף רב ועדיין לא יודעים כיצד הן משפיעות על הילדים העתידיים שיווצרו הודות להן. בנוסף לכך יטו לחלק יותר תרופות כגון סטרואידים וכו'. שוב, קיים פה גורם הסיכון וחוסר הוודאות על ההשפעה העתידית על הילדים. הגשמת הורות היא צורך כל כך קיומי בעיקר במדינת ישראל. אי היכולת להגשים אותה היא מחלה כרונית - נכות. מדינת ישראל חייבת לאותם "נכים" איכות חיים ראויה. היא חייבת לאפשר להם להגשים את ההורות שלהם. בפסק הדין של 11 שופטי בית המשפט העליון, בעניין זכותה של רותי נחמני להרות מהביציות המופרות בזרע של בעלה לשעבר, דני נחמני. נכתב: "האינטרס בהורות מהווה ערך בסיסי וקיומי, הן עבור הפרט והן בעבור החברה כולה". אלו היו דבריהם של אלו אשר משקפים את ערכיה של החברה בישראל. לבטח אנשים חכמים, משכילים המיצגים ערכים של הומניות. אי מימונן של הפריות המבחנה בישראל תמנע ממאות (ויותר) ילדים בשנה להגיע לאויר העולם. יש לזכור שלעיתים נדרש מספר טיפולים רב וההוצאה הכרוכה בכך היא כבדה מנשוא עבור מרבית האזרחים! והאזרחים הללו שעל לא עוול בכפם איתרא מזלם להיות "נכים" בהריון והולדה ניגזר דינם להוותר חשוכי ילדים ולא לגדל את פרי בטנם. אני ובעלי אזרחים תורמים למדינה. אנחנו אנשים משכילים אשר שירתו (ועדיין משרתים במילואים) את המדינה. הבאנו לעולם 3 בנים שיהוו מקור לצמיחה ולשפע בחברה הישראלית. החוק החדש היה גוזל מאיתנו את הזכות להיות הורים והיה מביא לכך ששלושת הפרחים הללו (ראה תמונה) לא היו באים לעולם. אותו ציבור של מעל 100,000 זוגות מבקש לא לפגוע בזכותם הקיומית להיות הורים. בברכה, שירלי.
המכתב נכתב לכל חברי הכנסת, לאנשי תקשורת שונים ובפורומים שונים בנוסח כזה או אחר. לקחתי חומרים מעצמי ומכתבות שפורסמו. להלן המכתב: שמי שירלי, ואני אמא מאושרת וגאה לשלושה בנים - תומר (שנתיים וחצי), עמית (7.5 חודשים) וגיא (7.5 חודשים). שלושתם תוצר מופלא של הפריות מבחנה. אני ובעלי התחתנו בינואר 97 - אני הייתי כמעט בת 22 ובעלי כמעט בן 27. חצי שנה אחרי התחלנו בנסיונות להרות. להריון של תומר ייחלנו, בעלי ואני, ופיללנו כמעט 3 שנים. בהתחלה שנה של נסיונות טבעיים. אח"כ בדיקת זרע שהבהירה שהמצב מאוד מאוד חמור. לאחר מכן הזרעה אחת בשביל הפרוטוקול (כי עם זרע באיכות הזו הסיכוי כמעט ולא קיים). בהמשך עברנו 6 מחזורי הפרייה מלאים בשני בתי חולים ציבוריים שונים (הכוללים מיקרומניפולציות כגון: ICSI ו-AHA) עד שנכנסנו להריון של תומר. רק בטיפול השישי והאחרון שהצליח החליטו לתת לי סטרואידים וככל הנראה זה טרם להצלחה. את בני בכורי, תומר, חבקתי בהיותי בת 26. לסבב השני חזרנו כשהחלטנו להרחיב את משפחתנו ולהעניק לנו ילד נוסף ולתומר אחים. החזרנו מוקפאים שנותרו מהטיפול שהניב את תומר אך נכשלנו. עשינו עוד הפרייה אחת מלאה ונקלטתי עם שני עוברים (באותו פרוטוקול בדיוק שהניב את תומר שאליו כזכור הגענו רק אחרי 6 הפריות!). זכיתי ללדת את תאומי, עמית וגיא, קצת לפני שמלאו לתומר שנתיים בהיותי בת 28. לדעתי זהו פשע אמיתי להגביל את מספר הטיפולים לילד ראשון ל-5 או בכלל. תהליך ה- IVF הוא אינו מדע מדויק. לכל זוג מתאים טיפול שונה ודרך הטיפולים לומדים את התגובות. כל טיפול הוא ניסוי וטעיה ולוקח לפעמים זמן רב (אצלנו 6 הפריות, אצל חלק פחות ואצל חלק יותר) עד שמגיעים לפרוטוקול המנצח. הגבלת מספר טיפולי הפריית המבחנה עד להשגת ילד ראשון תביא לתוצאות הרות אסון. תוצאות מסוכנות לנשים המטופלות ועומס נוסף על מערכת הבריאות: 1) השאיפה לייצר הרבה ביציות על מנת שיווצרו הרבה עוברים מוקפאים שישמשו להרבה נסיונות זולים יותר, תביא לכך שהמטופלות תקחנה כמות הורמונים גדולה יותר. כמות זו מעלה את הסיכון להיפרסטימולציה שמסכנת את חייה של האישה ולבטח תביא להרבה אישפוזים. 2) השאיפה להעלות את הסיכוי להריון בכל מחזור טיפול תביא לכך שבכל מחזור יחזירו יותר עוברים לרחמה של המטופלת. דבר זה יגדיל את הסיכוי להריונות מרובי עוברים. הריונות מסוג זה הם עומס נוסף על מערכת הבריאות, על מחלקות ההריון בסיכון גבוה וכמובן על הפגיות (בשל הסיכויים הגבוהים ללידה מוקדמת). 3) הרופאים והמטופלות ירצו להשמש בכל ה"תותחים הכבדים" מיד בהתחלה על מנת שלא "לבזבז זמן" ולפיכך יטו לבצע יותר פרוצדורות כגון מיקרומניפולציה (ICSI, AHA ועוד). פרוצדורות אלו עולות כסף רב ועדיין לא יודעים כיצד הן משפיעות על הילדים העתידיים שיווצרו הודות להן. בנוסף לכך יטו לחלק יותר תרופות כגון סטרואידים וכו'. שוב, קיים פה גורם הסיכון וחוסר הוודאות על ההשפעה העתידית על הילדים. הגשמת הורות היא צורך כל כך קיומי בעיקר במדינת ישראל. אי היכולת להגשים אותה היא מחלה כרונית - נכות. מדינת ישראל חייבת לאותם "נכים" איכות חיים ראויה. היא חייבת לאפשר להם להגשים את ההורות שלהם. בפסק הדין של 11 שופטי בית המשפט העליון, בעניין זכותה של רותי נחמני להרות מהביציות המופרות בזרע של בעלה לשעבר, דני נחמני. נכתב: "האינטרס בהורות מהווה ערך בסיסי וקיומי, הן עבור הפרט והן בעבור החברה כולה". אלו היו דבריהם של אלו אשר משקפים את ערכיה של החברה בישראל. לבטח אנשים חכמים, משכילים המיצגים ערכים של הומניות. אי מימונן של הפריות המבחנה בישראל תמנע ממאות (ויותר) ילדים בשנה להגיע לאויר העולם. יש לזכור שלעיתים נדרש מספר טיפולים רב וההוצאה הכרוכה בכך היא כבדה מנשוא עבור מרבית האזרחים! והאזרחים הללו שעל לא עוול בכפם איתרא מזלם להיות "נכים" בהריון והולדה ניגזר דינם להוותר חשוכי ילדים ולא לגדל את פרי בטנם. אני ובעלי אזרחים תורמים למדינה. אנחנו אנשים משכילים אשר שירתו (ועדיין משרתים במילואים) את המדינה. הבאנו לעולם 3 בנים שיהוו מקור לצמיחה ולשפע בחברה הישראלית. החוק החדש היה גוזל מאיתנו את הזכות להיות הורים והיה מביא לכך ששלושת הפרחים הללו (ראה תמונה) לא היו באים לעולם. אותו ציבור של מעל 100,000 זוגות מבקש לא לפגוע בזכותם הקיומית להיות הורים. בברכה, שירלי.
