בהצלחה בפורום החדש. יוזמה ברוכה

ועוד דבר

הריפוי שבפילוסופיה יכול להיות בשל היותה פעילות ספורטיבית. הפסיכואנליזה מנסה "לגלות ביחד" כבר איזה מאה שנה והטיפול עצמו אורך בסביבות מאתיים שלוש מאות שנה. ה"לגלות ביחד" זה כל פעם לעצור עוד יותר בהתקדמות של הטיעונים ולמעשה לא חל שיפור באיכות השיחה אלא רק קטיעת הרעיונות וחיטוט בדימויים עצמיים מיותרים. אם נקבל את הפילוסופיה כפי שהיא במקורה היווני- צורת משחק ספורטיבי, אז נבין את הערך הריפויי שלה ונבין גם שיש לתת למטופל לעסוק בספורט תחרותי גופני כי "נפש בריאה בגוף בריא" הוא המוטו שהיה נהוג אז.
 

שבלוז

New member
לא רק באמצעות ויכוח. ממש לא.

פילוסופיה ספורט תחרותי ? פילוסופיה לא נתונה תחת שום תנאים של ספורט או תנאים אחרים, ובהחלט לא מוגבלת תחת תנאי תחרות.
 

שבלוז

New member
אני מניח שיש כעס ובכל זאת לא רואה

צורך לומר שיש אך ורק כעס.
 

מקוטיאל

New member
טעות

ההנחה שלך היא טעות. זאת מטרה גרועה מאד לסלק את הכעס. בכלל, הגישה שהזולת הוא כמונו ושווה לנו היא גישה גרועה. יש זולת שהוא מרושע וטיפש שהוא לא שווה לזולת טוב וחכם. טבעי ואף ראוי שהזולת הטוב יכעס על הזולת הרע. למה לראות את הכעס כשורש כל הרוע בעולם? זה כמו שאומרים שהכסף הוא שורש כל הרוע. אני טוען ששורש כל הרוע בעולם הוא הרוע.
 

הרהרנית

New member
בעד האהבה

צר לי במידה על אנשים שלא נותנים לאהבה את המקום הראוי לה. אם לוקחים את הרעיון מאחורי שיחות עם אלוהים, הרי שכל פעולה , או רגש או מחשבה שלנו, מונעים על ידי אחד מהשניים: פחד או אהבה. ומטרתנו בחיים, להגדיל את המקומות בהם אנו פועלים מתוך אהבה על חשבון המקומות שאני פועלים מתוך הפחד. האם זו סוג האהבה שאתה מדבר? או שמא אתה מוזן מאכזבות וכאבים שנוגעים באהבה בין גבר לאישה, או יחסי הוריך אליך.... ובנוגע לכעס...הרי שיש לי הרגשה ששאלתי לא הובנה כראוי.
 
למעלה