אהרון מעוז
New member
אני בן 35 רווק
סובל ממגבלה רפואית-תפקודית, יש לי אחיינים ואחייניות מגעילים מאוד באופי (בגילאים 10 עד 16), לעומתם יש לי שתי בנות דוד מקסימות מאוד (האחת בגיל 8 והשניה בגיל 11). הן טובות לב, לעולם לא הציקו לי, לעולם לא לעגו לי, לעולם לא הטרידו אותי, ממש ההיפך הגמור מהאחיינים והאחייניות שלי. ההורים שלי לוחצים עלי לאהוב את האחיינים והאחייניות שלי, אם כי היחסים שלי עם הוריהם (אחים שלי די לא טובים ואני רואה אותם כערמומיים מאוד שחורשים מזימות, בדיוק ההיפך הגמור מבנות הדודות שלי המקסימות. שוטפים לי את המוח כל מיני אנשים ואחד אמר לי (מהמשפחה) "תשמע, עבדתי בבית חולים וראיתי מי בסופו של דבר בא לבקר את החולה שאין לו כבר הורים. אף לא חבר אחד בא לבקר אותם ומי שבא לבקר הם רק האחים והאחיות". קצת צורם שלאחר מות ההורים רק האחים והאחיות נשארים, וזאת מפני שאני אוהב את הבנות דוד שלי, ואני רוצה דווקא להעניק להם ירושה ולא לאחיינים ולאחייניות שלי. אולם, אשמח לשאול כאן שאלה קטנה והיא מה דעתכם ? האם אני צריך לענות את עצמי באהבת אנשים שאני לא אוהב ? או שאולי דווקא יש תקווה שגם בנות דודות יכולות להחזיר אהבה (בשמירה על קשר, בדאגה לי שאם אהיה בבית אבות אז יבואו לבקר אותי) כשהן יהיו נשואות עם ילדים ? האם הן יבואו לבקר אותי בעוד 30 שנה לאחר שלא יישאר לי אף אחד או שבאמת רק אחיינים והאחייניות יישארו ואני צריך להיות כנוע אליהם ?
סובל ממגבלה רפואית-תפקודית, יש לי אחיינים ואחייניות מגעילים מאוד באופי (בגילאים 10 עד 16), לעומתם יש לי שתי בנות דוד מקסימות מאוד (האחת בגיל 8 והשניה בגיל 11). הן טובות לב, לעולם לא הציקו לי, לעולם לא לעגו לי, לעולם לא הטרידו אותי, ממש ההיפך הגמור מהאחיינים והאחייניות שלי. ההורים שלי לוחצים עלי לאהוב את האחיינים והאחייניות שלי, אם כי היחסים שלי עם הוריהם (אחים שלי די לא טובים ואני רואה אותם כערמומיים מאוד שחורשים מזימות, בדיוק ההיפך הגמור מבנות הדודות שלי המקסימות. שוטפים לי את המוח כל מיני אנשים ואחד אמר לי (מהמשפחה) "תשמע, עבדתי בבית חולים וראיתי מי בסופו של דבר בא לבקר את החולה שאין לו כבר הורים. אף לא חבר אחד בא לבקר אותם ומי שבא לבקר הם רק האחים והאחיות". קצת צורם שלאחר מות ההורים רק האחים והאחיות נשארים, וזאת מפני שאני אוהב את הבנות דוד שלי, ואני רוצה דווקא להעניק להם ירושה ולא לאחיינים ולאחייניות שלי. אולם, אשמח לשאול כאן שאלה קטנה והיא מה דעתכם ? האם אני צריך לענות את עצמי באהבת אנשים שאני לא אוהב ? או שאולי דווקא יש תקווה שגם בנות דודות יכולות להחזיר אהבה (בשמירה על קשר, בדאגה לי שאם אהיה בבית אבות אז יבואו לבקר אותי) כשהן יהיו נשואות עם ילדים ? האם הן יבואו לבקר אותי בעוד 30 שנה לאחר שלא יישאר לי אף אחד או שבאמת רק אחיינים והאחייניות יישארו ואני צריך להיות כנוע אליהם ?
