אמנון, לא יהיה אף פעם זמן טוב לחוקה
זה לא הזמן לחוקה. החברה הישראלית המפוררת צריכה לגבש הסכמה מהי הישראליות מודל 2000 אמנון לוי מכירים את הסיפור על אותו זוג נשוי שלא מפסיק לריב, אבל הפחד מפרידה או מטיפול זוגי מביא אותם להחליט לעשות את השטות ולהביא ילד לעולם? טוב, זה לדעתי הסיפור של כל אלו שרוצים לחוקק עכשיו חוקה לישראל. הם רואים את השסעים, רואים את המרירות בין האליטות הישנות לחדשות, רואים את הפצע שחשפה ש``ס, ומה הם מחליטים? לחוקק חוקה, שהיא בעצם אמנה חברתית, שהיא מצידה אמורה להיות הביטוי העליון של הסכמה לאומית וחברתית - הסכמה שאין, ואין שום סיכוי להשיג עכשיו בישראל. בקיצור הם רוצים להביא ילד לעולם, אולי הילד ישמור על שלמות המשפחה. כי, בואו נודה, זה לא מקרה שאחרי חמישים ושתיים שנים אין כאן חוקה. אין כי אי-אפשר לחוקק אותה. בקושי אפשר לחוקק כאן חוקים. כל פעם שממשלה מתחלפת היא מנסה לשנות את החוקים שקודמתה חוקקה. אז לדבר על חוקה? השיטה הפוליטית הישראלית נולדה בתנאים מאד מיוחדים. היא נולדה במצב של שלטון זר – השלטון הבריטי – כאשר המוסדות הפוליטיים של הישוב העברי לא פעלו מתוקף חוק מדינה, אלא היו מוסדות וולונטריים בלי יכולת כפיה. ההשלכה המיידת של עובדה זו היתה שמוסדות הישוב היו צריכים לפעול כל הזמן תוך כדי מו``מ עם כולם, ופשרה מתמדת עם כל חלקי העם, כדי שכולם ישארו בתוך המוסדות. החשש היה שאם יביאו את הבעיות השנויות במחלוקת להכרעה – כנהוג במדינה דמוקרטית – כי אז אלו שההכרעה לא תמצא חן בעיניהם, יפרשו מהמוסדות הלאומיים, ואי אפשר יהיה לכפות עליהם את ההחלטה. המצב הזה הביא אותנו לשיטה פוליטית מעצבנת בה הכל נתון כל הזמן במו``מ מתמשך, וכולם, כולם כשירים לשידוך פוליטי. עד כדי כך שש``ס ומרצ יכולות לשבת באותה ממשלה, וזה נראה לנו נורמלי. וכך, בהעדר תרבות של הכרעה פוליטית חדה, התפתחה פה שיטת שלטון בלתי שפויה בעליל. הבריטים כבר עזבו מזמן, אבל עד היום אנחנו חוששים להחליט, שמא חלק מהעם ינשור לנו בדרך, תוך כדי תהליך ההכרעה. המהומה שעוררו פה אנשי הניו-יזראל לפני שבועיים, נגרמה בגלל שהם פגעו בפחד הקמאי הזה של החברה הישראלית, הפחד מפורשים. אני מניח שברגע זה הקורא בטוח שאם כל זה נכון אז ודאי וודאי שכדאי לחוקק חוקה, ולהביא סוף סוף כמה עניינים להכרעה סופית. אז זהו שלא. אם לחזור לדימוי על הזוג המסוכסך, מה שאנחנו צריכים עכשיו זה טיפול זוגי. אנחנו צריכים להשתרע על ספת הפסיכולוג המשפחתי ולדבר על המפריד ביננו. רבים וטובים סבורים כי המפריד ביננו הישראלים, רב היום מן המאחד. צריך לדבר על הבעיות, צריך לפתור כמה מהן, צריך לגבש הסכמה מהי הישראליות מודל 2000. הלקח הגדול שש``ס לימדה אותנו הוא שאין היום ישראליות מוסכמת על כולם. רק אחרי שנממש את הברור הפנימי שלנו בזהות הישראלית, מותר יהיה לגשת לשאלת החוקה. בלי זה תישאר החוקה האזרחית בבחינת גחמת בחירות של פוליטקאים תאבי פופלאריות. העובדה שברק משגר לנו את רעיון החוקה מניו-יורק, תוך כדי משבר עם הפלסטינים, מראה עד כמה מדובר בעצם במניפולציה פוליטית רגעית, ולא בדבר האמיתי עצמו.
זה לא הזמן לחוקה. החברה הישראלית המפוררת צריכה לגבש הסכמה מהי הישראליות מודל 2000 אמנון לוי מכירים את הסיפור על אותו זוג נשוי שלא מפסיק לריב, אבל הפחד מפרידה או מטיפול זוגי מביא אותם להחליט לעשות את השטות ולהביא ילד לעולם? טוב, זה לדעתי הסיפור של כל אלו שרוצים לחוקק עכשיו חוקה לישראל. הם רואים את השסעים, רואים את המרירות בין האליטות הישנות לחדשות, רואים את הפצע שחשפה ש``ס, ומה הם מחליטים? לחוקק חוקה, שהיא בעצם אמנה חברתית, שהיא מצידה אמורה להיות הביטוי העליון של הסכמה לאומית וחברתית - הסכמה שאין, ואין שום סיכוי להשיג עכשיו בישראל. בקיצור הם רוצים להביא ילד לעולם, אולי הילד ישמור על שלמות המשפחה. כי, בואו נודה, זה לא מקרה שאחרי חמישים ושתיים שנים אין כאן חוקה. אין כי אי-אפשר לחוקק אותה. בקושי אפשר לחוקק כאן חוקים. כל פעם שממשלה מתחלפת היא מנסה לשנות את החוקים שקודמתה חוקקה. אז לדבר על חוקה? השיטה הפוליטית הישראלית נולדה בתנאים מאד מיוחדים. היא נולדה במצב של שלטון זר – השלטון הבריטי – כאשר המוסדות הפוליטיים של הישוב העברי לא פעלו מתוקף חוק מדינה, אלא היו מוסדות וולונטריים בלי יכולת כפיה. ההשלכה המיידת של עובדה זו היתה שמוסדות הישוב היו צריכים לפעול כל הזמן תוך כדי מו``מ עם כולם, ופשרה מתמדת עם כל חלקי העם, כדי שכולם ישארו בתוך המוסדות. החשש היה שאם יביאו את הבעיות השנויות במחלוקת להכרעה – כנהוג במדינה דמוקרטית – כי אז אלו שההכרעה לא תמצא חן בעיניהם, יפרשו מהמוסדות הלאומיים, ואי אפשר יהיה לכפות עליהם את ההחלטה. המצב הזה הביא אותנו לשיטה פוליטית מעצבנת בה הכל נתון כל הזמן במו``מ מתמשך, וכולם, כולם כשירים לשידוך פוליטי. עד כדי כך שש``ס ומרצ יכולות לשבת באותה ממשלה, וזה נראה לנו נורמלי. וכך, בהעדר תרבות של הכרעה פוליטית חדה, התפתחה פה שיטת שלטון בלתי שפויה בעליל. הבריטים כבר עזבו מזמן, אבל עד היום אנחנו חוששים להחליט, שמא חלק מהעם ינשור לנו בדרך, תוך כדי תהליך ההכרעה. המהומה שעוררו פה אנשי הניו-יזראל לפני שבועיים, נגרמה בגלל שהם פגעו בפחד הקמאי הזה של החברה הישראלית, הפחד מפורשים. אני מניח שברגע זה הקורא בטוח שאם כל זה נכון אז ודאי וודאי שכדאי לחוקק חוקה, ולהביא סוף סוף כמה עניינים להכרעה סופית. אז זהו שלא. אם לחזור לדימוי על הזוג המסוכסך, מה שאנחנו צריכים עכשיו זה טיפול זוגי. אנחנו צריכים להשתרע על ספת הפסיכולוג המשפחתי ולדבר על המפריד ביננו. רבים וטובים סבורים כי המפריד ביננו הישראלים, רב היום מן המאחד. צריך לדבר על הבעיות, צריך לפתור כמה מהן, צריך לגבש הסכמה מהי הישראליות מודל 2000. הלקח הגדול שש``ס לימדה אותנו הוא שאין היום ישראליות מוסכמת על כולם. רק אחרי שנממש את הברור הפנימי שלנו בזהות הישראלית, מותר יהיה לגשת לשאלת החוקה. בלי זה תישאר החוקה האזרחית בבחינת גחמת בחירות של פוליטקאים תאבי פופלאריות. העובדה שברק משגר לנו את רעיון החוקה מניו-יורק, תוך כדי משבר עם הפלסטינים, מראה עד כמה מדובר בעצם במניפולציה פוליטית רגעית, ולא בדבר האמיתי עצמו.