אל תצחקו עלי, אפילו אם הספור מוזר

[madona sh]

אל תצחקו עלי, אפילו אם הספור מוזר

אני אמא לבת שחזרה בתשובה. עכשיו אחרי שנים, התרגלנו ולכל אחד יש את הפינה שלו. אולי בהזדמנות אספר לכן על מה שהפריע לי ולבעלי בתהליך שעברה בתנו. בכל אופן משהו מציק לי. ההלם שלי, ויותר של בעלי, מההודעה של הבת שהיא רוצה לעבור לבי"ס דתי, היה עצום. אני, באמת ובתמים, הייתי מעדיפה שתסע להודו, ותתרחק עי"כ מהרצון הזה, ולא תחזור בתשובה. היום, כאשר כבר התרגלנו (לא שהכל חלק עכשיו) השאלה הזו מטרידה אותי. מה ? באמת ובתמים העדפת אותה זרוקה בהודו, עם סכנת סמים וכו´ על זה שתלמד בבי"ס דתי ? מצד אחד - באמת העדפתי. מצד שני מציק לי , איך זה יכול להיות ? מאיפה זה נובע ? אולי תעזרו לי לפתור חידה מחידות חיי.

 

[אוהב ישראל]

הפחד מעולם לא מוכר ועם זאת קרוב

כל כך, משתק. לכן, יש הורים שמעדיפים לפעמים לראותא ת הילדים מסוממים בהודו הרחוקה והלא מוכרת, מאשר יושבים מול ספר והוגים בתורה כאן, קרוב לבית ועם זאת גם כל כך רחוק. לפחד הזה יש הרבה מרכיסים: הבושה מהרחוב, השכנים והקרובים (בדר"כ הסיבה העיקרית), האכזבה מכך שהבן/בת לא הולכים בדרך שבה הולכתם אותו, המבוכה מכך שפתאום אתם רואים את הבן שלכם עולה עליכם בדבר מסויים. הנה, הוא איש רוח, ומה אנחנו? שקועים פה בעולם הזה, במשכורת, בבעיות היום יום, והוא מוצא לו איזה עולם נשגב מוגן ועטוף מכל הארציות הזו, וכמובן גם הזלזול באותו עולם מיושן שמחזיר את בנכם שנים רבות אחורנית. באמת, היה עדיף, לפי אותם הורים, שהבן יהיה בהודו כי: כולם עושים את זה היום. זה במודה, ואף אחד לא יזלזל ולא יצחק עלינו. זה דבר שבדר"כ הוא זמני, אחר כך מתיישרים וממשיכים בקו של ההורים. התחושה הפנימית שגם אתם יודעים שמה שבהודו זה שקר אחד גדול, ולכן אין שום איום רוחני מההליכה והכניסה ל"עולם ההודו". אני חייב לציין שאני באתי ממשפחה דתית כיפה סרוגה, ואמי היא נכדה לשושלת רבנים מהמפוארים ביותר במרוקו, ובעצמה למדה במוסדות בית יעקב בפריס ובאור החיים בבני ברק ובכל זאת, כשהחלטתי להתחרד במעשה, דהיינו: כיפה שחורה וכל הקוסמטיקה, היא אמרה: אם אתה בא ככה לבית - תישן בחצר! כמובן שאח"כ הכל התיישר והסתדר לשביעות רצון כולנו, אבל הנה, אפילו היא, שכל כך קרובה לעולם החרדי פחדה, ופחדה היה ממה יגידו השכנים החילונים והסרוגים.

 

[אוהב ישראל]

תיקוני טעויות

ת = את מרכיסים = מרכיבים

 

[madona sh]

אוהב ישראל, איזה שם ?

אתה יודע מה הרגיע אותי בקטע שכתבת ? - הספור עם אמא שלך. אני סברתי שהמקור להתנגדות החזקה שהיתה לי, ועדיין ישנה אם כי בפרופורציה סבירה יותר, נובעת משנאת הדתיים. אבל אם אמא שלך ג"כ התנגדה - והיא הרי לא שונאת דתיים. בעצם, אולי היא שונאת חרדיים ? כמו שאני שונאת דתיים ? מה אתה אומר ?

 

[אוהב ישראל]

לא אמא שלי לא שונאת

חרדים. כדאי גם שתבררי עם עצמך אם את שונאת את הדת או את הדתיים. התשובה תעזור לך להבין מדוע העדפת דוקא את הודו על פני היהדות / או הדתיים.

 

[שיגריס]

מדונה,

שנאת קבוצה שלמה או מגזר שלם של אנשים היא תמיד, אבל תמיד !!! חוטאת לאמת. מדוע? מכיוון שכל קבוצת אנשים מורכבת ממגוון של פרטים, אינדיבידואלים, בעלי תכונות אישיות ומכאן גם אופי אישי ודרך התנהגות אישית. למדתי שאסור להכליל לגבי אף קבוצה ויש לי חברות ממגוון הקשת הדתית והפוליטית מבלי שזה יפריע כהוא זה למערכת היחסים בינינו. חשוב, לדעתי, שאדם יהיה ישר, הגון, אמין, בעל כוונות טובות כלפי הזולת וכל עוד מדובר באדם כזה - לא משנה מאיזו קבוצה הוא מגיע - תמיד ניתן יהיה למצוא איתו שפה משותפת. מה דעתך?

 

[madona sh]

באמת המילה שונאת, לא מתאימה...

באמת המילה שונאת, לא מתאימה... יותר מתאים לומר "לא סובלת", או "לא נינוחה בקרבת..." וכדומה.

 

[הרברונן]

אני לא מתיימר להסביר לך מה שרק את

יכולה להסביר לעצמך, אבל אני מקווה שבדברים הבאים יהיה משום כיוון לתחילת מחשבה. קודם כל, זה שהמחשבה הזו מעסיקה אותך, כבר מלמד שבאופן בסיסי את לא "פוסלת" כיוון רוחני בחיים, אלא בעיקר חוששת מאוריינטציה מסויימת שלו. בעצם, החשש מהדת היהודית דווקא בקרב יהודים שאינם דתיים, בא בד"כ מתפיסה חלקית של המציאות הדתית, שלצערי אחראים לה לא פחות גם הדתיים עצמם (לפחות חלקם). לא ברור לי לאיזה סוג של בי"ס הלכה בתכם, אולם אני דווקא יכול להבין אם העדפתם, באופן בסיסי, התחברות של הבת למושגים רוחניים ללא קיום מצוות טכניות ומעיקות. מה שלדעתי ברור לך היום יותר מבעבר הוא, שלכל "התחברות" רוחנית יש גם מחיר טכני. אולי זה מה שבעיקר מציק לך. כל טוב ומקווה שעזרתי, רונן

 

[שיגריס]

מדונה,

אני חילונית אבל מאד אוהבת ומכבדת את המסורת היהודית. בעיקר מתעניינת וקוראת על נושאים שונים הקשורים למסורת ולמנהגים של הדת היהודית. ועם זאת, נראה לי שאני יכולה בהחלט להזדהות איתך ביחס לתחושותייך... ז"א: מדוע את כל כך נרתעת מחזרתה בתשובה של בתך... חזרה בתשובה נתפסת בעיני האדם החילוני כחזרה אחורה. חזרה לעולם מיושן ופחות מתקדם מימינו. עולם של מגבלות. עולם של הרבה איסורים וצרות אופקים. הלבוש הצנוע והמגביל מאד בימי הקיץ החמים, כיסוי הראש לאחר שתינשא (כי שיער נחשב ל"ערווה"/מפתה), שמירת כשרות (המגבילה את אורח החיים), שמירת השבת (המגבילה גם היא לא מעט), אני בהחלט יכולה להבין מנין הרתיעה שלך מגיעה. לאדם החילוני - כל הגבלה נתפסת כירידה בתנאים

ועבורנו - כך הוא הדבר מאחר והתרגלנו לדרך חיים מסויימת המתירה לנו חירות מלאה לבטא את עצמנו. אורח החיים הדתי הוא ללא ספק מגביל יותר מאורח החיים החילוני. ועם זאת, אין הדבר חייב להימדד על סקאלה של "חיובי-שלילי". אני אישית לא רואה כל צורך לחזור בתשובה "מלאה" מאחר ולדעתי - אמונה באלהים היא כח פנימי אשר לא מחייב בהכרח הגבלות קיצוניות באורח החיים. כך אני רואה את הדברים אבל העובדה שבתך רואה זאת אחרת ממני או ממך - אינה הופכת את הדרך שלה לפסולה. בדיוק כמו שיש אנשים צמחונים (כמוני) אשר בחרו לעצמם דרך חיים ללא פגיעה בבעי"ח מתוך מניעים אידיאולוגים, כך ישנם אנשים שבוחרים אורח חיים דתי. גם צמחונות היא מגבילה במידה מסויימת אבל כל עוד היא מבוססת על אמונה בדרך אידיאולוגית מסויימת - היא מאד קלה ליישום ולא נחשבת "מגבילה". אני נגד הליכה עיוורת אחר הלכות ופסוקים מבלי להבין את משמעותם וההגיון העומד מאחוריהם. אני נגד עקשנות אובססיבית ורצון עיקש לשמר את שהיה מבלי להתאים את ההלכות לזמנים המשתנים. אבל כולי תקווה שבתך רכשה לעצמה מיומנויות חשיבה בוגרות ותכונות כמו אסרטיביות (המאפיינת את אמה) - אשר יסייעו לה לשרוד בדרך שבחרה לעצמה תוך מודעות והבנה.

 

[madona sh]

הרבה מאד דברים הפריעו לי

הרבה מאד דברים הפריעו לי. לא התיחסתי לדברים שהפריעו לי ביחס לבתי. התיחסתי למה שמציק לי ביחס לעצמי. למה אני , אמא טובה (באמת) הייתי מוכנה ומעדיפה את הודו וסכנותיה על זה שבתי תחזור בתשובה. בהזדמנות, אם אראה שהפורום הזה רציני, ונראה לי עכשיו ככזה, אעלה את הדברים שהפריעו לי ביחס לבתי. חלקם ציינת בתגובה הנהדרת שלך.

 

[madona sh]

הרבה דברים הפריעו לי, אבל

הרבה דברים הפריעו לי, אבל מציקה לי הנקודה שהעדפתי את הודו וסכנותיה על בת דתית. זה מציק לי היום. אולי אפרט בהזדמנות מה הפריע/מפריע לי בהזדמנות אחרת.