אינטר מילאנו

הדף "אינטר" מפנה לכאן. לערך העוסק בקבוצת כדורגל ברזילאית, ראו מועדון ספורט אינטרנסיונל.

Accessories-text-editor.svg יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: ניסוח ושגיאות כתיב, ויקיזציה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אינטר מילאנו
FC Internazionale logo.png
מידע כללי
כינוי נראזורי (השחורים-כחולים)
לה בנאמטה (האהובה)
תאריך ייסוד 9 במרץ 1908
אצטדיון סן סירו, מילאנו, איטליה
(תכולה: 85,700)
נשיא מאסימו מוראטי
מאמן רפא בניטז
ליגה סרייה א'
תארים
מספר אליפויות 18
מספר גביעים 6
תלבושת
צבעי קבוצה צבעי קבוצה צבעי קבוצה
צבעי קבוצה
צבעי קבוצה
 
תלבושת בית
צבעי קבוצה צבעי קבוצה צבעי קבוצה
צבעי קבוצה
צבעי קבוצה
 
תלבושת חוץ

אינטרנציונלה מילאנו ובקיצור אינטר מילאן או אינטר, הוא מועדון כדורגל איטלקי, מגדולי המועדונים באיטליה ואירופה מהעיר מילאנו אשר משחק בליגה האיטלקית הראשונה. אצטדיונה הביתי של הקבוצה קרוי על שם ג'וזפה מיאצה או בשמו הידוע יותר, אצטדיון ה"סן סירו", אותו חולקת אינטר יחד עם יריבתה העירונית מילאן. אינטר זכתה בתואר אליפות הליגה בחמש השנים האחרונות. אינטר היא אלופת אירופה הנוכחית.

תוכן עניינים

 [הסתרה]

[עריכה]היסטוריה

המועדון נוסד ב-9 במרץ 1908, כשהתפרק ממילאן. הפורשים, קבוצת איטלקים ושווייצרים, לא אהבו את השליטה האיטלקית במילאן, ולכן פרשן והקימו מועדון חדש - אינטר. מימיו הראשונים, היה המועדון פתוח לשחקנים זרים, מה שהוביל לכינויו באותם ימים - לה בנאמטה, האהובים.

המועדון זכה באליפות איטליה הראשונה ב-1910 תחת הדרכתו של הקפטן והמאמן וירג'יליו פוסאטי. לאחר שוירג'יליו נפל במלחמת העולם הראשונה הוביל ג'וזפה, אחיו, את המועדון לאליפות השנייה ב-1920.

ב-1922, עם עלייתו של בניטו מוסוליני לשלטון באיטליה, אולץ המועדון להתמזג עם קבוצת יוניון ספורטיבו מילאנזה למועדון אחד אשר הוקם בחסות השלטון במילאנו ושמו שונה ל"אמברוסיאנה" על שם אמברוסיו הפטרון הקדוש של מילאנו. הנימוק לאיחוד כלל, בין שאר, את הטענה כי שמו מקורי של המועדון דומה מדי לאינטרנציונל, ההמנון הקומוניסטי גם מדיה המסורתיים בכחול שחור הוחלפו למדים לבנים עם שני פסים לבן ואדום. ב-1932 השתנה שם המועדון המאוחד ל"אמברוזיאנה-אינטר" ולבסוף ב-1944 חזר לשמו המקורי, המשרת אותו עד היום[1]. בשנים אלה הכוכב הגדול של הקבוצה היה ג'וזפה מאצה אשר הוביל את הקבוצה לשלוש אליפויות וגביע איטלקי אחד תחת המשטר הפאשיסטי.

לאחר מלחמת העולם השנייה בנה הנשיא החדש קרלו מאסרוני קבוצה חדשה ובשנות ה-50 זכתה הקבוצה בשתי אליפויות נוספות תחת המאמן אלפרדו פוני ובעזרת הכוכבים נאקה סקוגלונד השבדי בניטו לורנצי האיטלקי ואיסטבן ניירס הצרפתי. בשנת1955 מכר הנשיא מאסרוני את הקבוצה לאנג'לו מוראטי אייל נפט עשיר ופתח עידן חדש בהיסטוריה של הקבוצה, מוראטי הביא לאינטר את המנהל איטאלו אלודי והמאמן הארגנטינאי הלניו הררה שהנהיג בקבוצה את שיטת ה'קאטנאצ'יו' אשר שמה דגש על הגנה נוקשה בשילוב של התקפות מתפרצות ויחד עם כוכבים כמו לויסיטו סוארז סאנדרו מאצולה ג'יאסינטו פאקטי מאריו קורסו ודה קוסטה ג'איר הוביל את הקבוצה לתור הזהב שלה ולתקופה הטובה בהיסטוריה שלה, קבוצה זו כונתה לה גרנדה אינטר- אינטר הגדולה וידועה עד היום כאחת הקבוצות הטובות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי והאירופי, לה גרנדה אינטר זכתה באליפות ראשונה תחת הררה ב-1963 ושנה לאחר מכן זכתה בגביע אירופה לאלופות הראשון שלה כשניצחה בווינה 3-1 את ריאל מדריד באותה שנה אינטר איבדה את האליפות לבולוניה אחרי שהפסידה לה 2-0 במשחק הכרעה מיוחד לאחר סיום העונה ששתי הקבוצות סיימו עם אותו מספר נקודות, עונה לאחר מכן ב-1965 זכתה אינטר שוב בגביע אירופה לאחר ניצחון 1-0 על בנפיקה במילאנו באותה עונה זכתה גם באליפות איטליה ובגביע הבין יבשתי לאחר ניצחון על אינדפנדיינטה אלופת דרום אמריקה, ב-1966 זכתה אינטר באליפות העשירית שלה וקיבלה כוכב על חולצתה באותה עונה זכתה גם בגביע הבין יבשתי אחרי ששוב ניצחה את אלופת דרום אמריקה אינדפנדיינטה אך בגביע האלופות נעצרה בחצי הגמר על ידי ריאל מדריד, שנה לאחר מכן הגיעה אינטר לגמר גביע האלופות בליסבון אך הפסידה לסלטיק, בשנת 1968 מכר הנשיא מוראטי את הקבוצה לאיוואנואה פראיצולי ובזה תם העידן הגדול והמצליח של לה גרנדה אינטר. תחת הנשיא החדש זכתה אינטר ב-1971 באליפות עם הכוכב רוברטו בונינסניה ושנה לאחר מכן הגיעה לגמר גביע האלופות והפסידה לאייאקס, בהמשך העשור זכתה הקבוצה בגביע איטליה ב-1978. בתחילת שנות ה-80 זכתה הקבוצה באליפות תחת המאמן ברסליני בעזרת הכוכבים אלטובלי אוריאלי ובקאלוסי ובגביע האיטלקי השלישי של המועדון. ב-1984 נמכרה אינטר לארנסטו פלגריני הנשיא החדש הביא לקבוצה ב-1987 את המאמן המצליח ג'ובאני טראפטוני שיחד עם צמד השחקנים הגרמנים לותר מתאוס ואנדראס ברמה והקפטן ג'וזפה ברגומי הובילו ב-1989 את הקבוצה לאליפות ה-13 של המועדון בעונת שיא בכדורגל האיטלקי, ב-1991ו-1994 זכתה הקבוצה בשני גביעי אופ"א. ב-1995 קנה את הקבוצה מאסימו מוראטי בנו של הנשיא הגדול משנות ה-60 מוראטי הבן רצה לשחזר את ההצלחה הגדולה של אביו והשקיע סכומי כסף אדירים בקבוצה כשהנחית בסן סירו כוכבים גדולים כמורונאלדו רוברטו באג'יו, כריסטיאן ויירי ועוד רבים וגדולים אבל זכה עד לשנת-2005 רק בגביע אופ"א ב-1998, בשנת 2005 זכתה הקבוצה תחת המאמן רוברטו מאנצ'יני בגביע האיטלקי ה-4 של המועדון.

אינטר הוכרזה כאלופת איטליה לשנת 2006, לאחר שיובנטוס, אשר זכתה באליפות, הורשעה בעבירות שחיתות והתואר נשלל ממנה. גם מילאן, אשר הייתה סגנית האלופה באותה שנה, הורשעה במסגרת אותה פרשה ולכן התואר עבר לאינטר, באותה עונה זכתה הקבוצה גם בגביע האיטלקי ה-5 של המועדון.

בעונת 2007, אינטר הציגה את אחת מהעונות הגדולות שלה וקבעה שיא אירופי של 17 ניצחונת ברצף וסיימה 22 נקודות לפני רומא השנייה.

בעונת 2008, עונת המאה של אינטר אינטר זכתה באליפות הליגה והפסידה את הגביע לסגניתה רומא. למרות הזכייה בתואר פיטרה הנהלת הקבוצה את מאמנה רוברטו מנצ'יני, ובמקומו החתימה את הפורטוגלי ז'וזה מוריניו. החתמה זו הפכה את מוריניו למאמן הזר היחיד בין מאמני קבוצות הליגה האיטלקית הראשונה בעונת 2008/2009.

בעונת 2009, תחת הדרכתו של מוריניו, זכתה אינטר באליפות הרביעית ברציפות וה-17 של המועדון ואף בסופר קאפ האיטלקי כשניצחה את מחזיקת הגביע רומא בדו-קרב של בעיטות עונשין.

אינטר לא ירדה מעולם ליגה ובכל שנות קיומה שיחקה בליגה האיטלקית הראשונה, הקבוצה היחידה שעשתה כן.

בעונת 2009/2010 העפילה אינטר לגמר ליגת האלופות לאחר 38 שנים, וניצחה בו את באיירן מינכן בתוצאה 2 - 0 מצמד של הארגנטיני דייגו מיליטו. בכך השלימה אינטר זכייה בטרבל. לאחר הזכייה בטרבל התפטר המאמן ז'וזה מוריניו, ועבר לאמן את ריאל מדריד. בעונה הבאה אינטר תצא לדרך חדשה עם המאמן הספרדי, רפאל בניטס שהגיע אליה אחרי שפוטר מליברפול.

[עריכה]אוהדי הקבוצה

ממחקר שערך מכון המחקר נילסן באינטרנט ואשר פורסם ב-1 במאי 2007 עולה כי האתר של אינטר הוא הראשון בכמות הכניסות אליו באירופה לפני מועדונים כמו יובנטוס, ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, מארסיי, וליון.‏[2]

אוהדיה השרופים של הקבוצה יושבים במשחקי הבית מאחורי השער הצפוני בטבעת השניה באצטדיון ג'וזפה מאצה וממלאים אותו בקביעות. כינויים של האוהדים השרופים עונה לשם "קורבה נורד", זה כי המילה "קורבה" באיטלקית אומרת עיקול והמילה "נורד" אומרת צפון, משמע "היציע המעוקל הצפוני", משום שהם יושבים ביציע הצפוני.

בקורבה נורד נמצאים מספר ארגוני אוהדים העונים לשמות מילאנו נראזורה, בריאנצה אלקוליקה, אולטראס אינטר, בויז סאן, ויקינג, אירודוצ'יבילי ובויס סז. רומא בטרסה התחתונה, ואילו בטרסה העליונה נמצאים פו דה קו, גרופו ברוסקו, מונקיס ובולדוגס. הויקינג, האירודוצ'יבילי ויושבי הטרסה העליונה מוגדרים כאוהדים ימניים, ואילו מילאנו נראזורה ובריאנצה אלקוליקה נחשבים לאוהדים לא גזעניים, כמו כן גם האולטראס ובויז סאן.

בנוסף לקורבה נורד, ישנו גם את הקורבה סוד (מאחורי השער הדרומי בטבעת השנייה), המאכלס את אוהדיה השרופים של מילאן במשחקי הבית של מילאן, אך כשאינטר מארחת משחקים (מלבד משחקים נגד מילאן) יושבים שם גם אוהדים שרופים של אינטר. הארגונים שנמצאים שם הם באנדה בגאג' ובאסו וקנטינו, כשנוספים אליהם לפעמים ארגונים אחרים כמו ארגוני אוהדים מסן סאלבו וקאסטרווילרי, 2 יישובים מדרום איטליה.

[עריכה]קבוצות יריבות

  • יובנטוס - שורשי היריבות בין אינטר ליובנטוס הם בכך ששתי הקבוצות נחשבות למרכזיות בתחרות על האליפות. לאחר שפרצה פרשת הקלצ'יופולי בשנת 2006, בעקבותיה יובנטוס ירדה ליגה ואינטר זכתה באליפות, התעצמה היריבות.
  • מילאן - היריבות בין שתי הקבוצות התפתחה עקב כך ששתי הקבוצות הן מהעיר מילאנו, והיא קשורה להבדלי המעמדות בחברה המילאנזית: אוהדי אינטר נחשבים לבני המעמד הבינוני-הגבוה בעיר, ואוהדי מילאן משויכים למעמד הפועלים. במשך השנים, בעיקר בשנות ה-70 ו-80, התרחשו מספר אירועים אלימים בין שני מחנות האוהדים, ובשנים האחרונות זכור הדרבי ברבע הגמר של ליגת האלופות, שבמהלכו השליכו אוהדי אינטר למגרש חזיזים, אבוקות ורימוני עשן וגרמו לפיצוץ המשחק. הדרבי ידוע בכינוי "הדרבי דלה מדונינה" על-שם הפסל המפורסם של המדונה בדואומו די מילאנו.

[עריכה]מתחם אימונים

מרכז הספורט ע"ש אנג'לו מוראטי - מתחם האימונים של אינטר בו מתאמנים שחקני הקבוצה בקביעות ואליו יכולים להיכנס באימונים פתוחים 5000 אוהדים. כאשר נפתח האימון בפני הקהל הרחב, מתמלא לא פעם המרכז בכמה אלפים מאוהדי הקבוצה. במתחם נמצאים גם חדרי שינה, חדר כושר ועוד. מתחם האימונים נמצא בעיירה אפיאנו ג'נטילה, המרוחקת כ-35 ק"מ צפונית-מערבית ממילאנו.

[עריכה]סגל הקבוצה

נכון ל-24 ביולי 2010

מס' עמדהשם
1 ברזיל שוער ז'וליו סזאר
2 קולומביה בלם איבן קורדובה
4 ארגנטינה מגן חבייר זאנטי (קפטן)
5 סרביה קשר דיאן סטאנקוביץ'
6 ברזיל בלם לוסיו
8 ברזיל קשר טיאגו מוטה
9 קמרון חלוץ סמואל אטו
10 הולנד קשר וסלי סניידר
11 גאנה קשר סאלי אלי-מונטארי
12 איטליה שוער לוקה קסטלאצי  Go-next.svg
13 ברזיל מגן מאייקון
16 ארגנטינה בלם ניקולס בורדיסו  Go-next.svg
17 קניה קשר מקדונאלד מאריגה
18 הונדורס חלוץ דוד סואזו  Go-next.svg
19 ארגנטינה קשר אסטבן קמביאסו
 
מס' עמדהשם
20 ניגריה קשר ז'ואל אובי צ'וקומה  Go-next.svg
21 איטליה שוער פאולו אורלאנדוני
22 ארגנטינה חלוץ דייגו מיליטו
23 איטליה בלם מרקו מטראצי
24 קולומביה בלם נלסון ריבאס  Go-next.svg
25 ארגנטינה בלם וולטר סמואל
26 רומניה בלם כריסטיאן קיבו
27 מקדוניה חלוץ גוראן פאנדב
29 ברזיל קשר פיליפה קוטיניו  Go-next.svg
30 ברזיל קשר אמנטינו מנסיני  Go-next.svg
33 ניגריה חלוץ ויקטור אובינה  Go-next.svg
39 איטליה מגן דוידה סאנטון
88 צרפת חלוץ ג'ונתן ביאביאני  Go-next.svg
  ברזיל חלוץ קרלון מורה סוזה  Go-next.svg

  • Go-next.svg מציין שחקן שהצטרף בעונה זו למועדון.

[עריכה]תארים

1909/1910, 1919/1920, 1929/1930, 1937/1938, 1939/1940, 1952/1953, 1953/1954, 1962/1963, 1964/1965, 1965/1966, 1970/1971, 1979/1980, 1988/1989, 2005/2006[3], 2006/2007, 2007/2008, 2008/2009, 2009/2010

1963/1964, 1964/1965, 2009/2010

1938/1939, 1977/1978, 1981/1982, 2004/2005, 2005/2006, 2009/2010

1990/1991, 1993/1994, 1997/1998

1988/1989, 2005/2006, 2006/2007, 2008/2009

1964/1965, 1965/1966

[עריכה]שחקנים מפורסמים

לרשימה המלאה ראו כדורגלני אינטר מילאנו.

תוכן פוגע