mayaliani

בספיישל אתם בוחרים!

תשלחו לי לאימייל (may.blogkoloko@gmail.com) איזה ספיישל הכי הייתם רוצים שיהיה באתר ואולי הוא יהייה הספיישל של האתר!

כמובן שמי שהרעיון שלו יבחר יקבל דף+קרדיט בדף הראשי וכאן בכותרת!

שווה לא? אז יאללה תציעו ספיישלים ואולי הספיישל שלכם יבחר!

~אין להעתיק מהאתר~

האתר הכי מושלם הגיעעע!!!אז יאללה לא לברוח לי!כולם להיכנס אליי ואני אליכם!

כנסו יש תחרויות פרסים תמונות המון דברים מגניבים ועזרה לבניית אתרכם!!הירשמו עכשיו לאתר!!הכל יש!!רק אצלי!!!כיף משוגעים פה!!

 
 שם מלא: מאיה (לוסיאנה) כהן (ארטוב)
גיל: 12 וחצי
מוצא: ספרד
תאריך לידה: 19.4.1997
יתומה!!!
תחביבים: ספורט: ג'ודו, כדורעף, כדורגל...
יצירה: פיסול בחמר, פיסול בפימו, תפירה, עיצוב תלבושות...
 
 
 
יומנה של מאיה פרק 1: (פרק קצר רק להכרות!)
 
                                                     זאת התמונה שלי:
 
היום הגעתי לכיתה החדשה רציתי להישאר קצת עם דודה חנה,
אבל סבא אמר שאני צריכה לבוא לישראל!
 
הכיתה הייתה ענקית בחיים לא ראיתי בית ספר כזה גדול!
אבל היו בכיתה רק 5 בנות ו-27 בנים!
אני הבת ה-6 בכיתה!
 
סוף סוף אני בכיתה ז' כל החופש הגדול חיכיתי להגיע ולהרגיש גדולה
הרבה יותר ממה שהייתי שנה שעברה!
 
המורה סיגלית הושיבה אותי ליד שחר, שחר ממש חתיך ואני קצת
אוהבת אותו...
אבל לא נראה לי שהוא אוהב אותי...
לשחר יש עגיל באוזן אחת והוא מתלבש יפה ויש לו את החברים הכי
מגניבים וטובים.
זאת פעם ראשונה שאני מתאהבת...
אני מרגישה כאילו.. לא יודעת כאילו שאני עפה בשמים בין העננים...
זה לא ברור כולי פרפרים.
 
בהפסקה היה בסדר שיחקתי קצת כדורגל עםם הבנים.
הבנות פשוט לא רצו לשתף אותי כי אני ילדה חדשה!
אז אמרתי להן: "אם אתן לא רוצות לא צריך אני יודעת למצוא חברים!"
אז הן אמרו לי: "מי רוצה להיות חבר שלך?! את כזאת איכס..."
נורא נעלבתי אז הבנים שיחקו איתי כדורגל והייתה שם ילדה אחת מהכיתה
שלי שגם שיחקה קראו לה מאי!
שם דומה מאוד לשלי...
אני לא ממש אוהבת כדורגל אבל בהפסקות שאחרי זה שיחקתי רק עם מאי!
 
ואז אני ושחר...
 
המשך יבוא...
 
 
יומנה של מאיה פרק 2:
 
אני ושחר הגענו לכיתה והתיישבנו במקום בצלצול!
כשהמחנכת נכנסה היא הציגה אותי (השיעורים הראשונים לא היו איתה)...
הרגשתי מבוכה.. היא אמרה: "מאיה חדשה בארץ אבל היא הייתה כבר כמה שנים
היא יודעת פחות או יותר עברית תעזרו לה להתאקלם ותהיו נחמדים!" (היא דיברה
כמו איך שילדים מחכים מורה מעצבנת, או כמו שיש אף סתום...)
 
חזרתי למקום בשקט והיא התחילה לדבר: "היום נלמד בתנ"ך..."
הסתכלתי על שחר והקול של המורה לאט לאט כבר לא נשמע (למרות שהיה לה קול מעצבן!)...
הרגשתי פרפרים בבטן..
אבל אז פתאום שואלים אותי שאלה ואני חולמת אז קראו לי: "מאיה.. מאיה... מאיה.. מאיה.."
ואז פתאום.. התעוררתי.. הייתי נבוכה מאוד המשכתי להסתכל על שחר והמורה שאלה: "מתוקה את איתנו?"
אמרתי לה: "כן, בטח!" אז היא שאלה אותי: מי היה הראשון שנמצא וכתוב בתורה?"
אמרתי: "אברהם למה?" המשכתי: "למדנו את זה בכיתה ב'!" היא אמרה לי: "או.קיי אבל אנחנו נזכרים עכשיו
במה ששמענו בשנים קודמות בסדר?" אמרתי לה: "או.קיי..."
והיא פנתה ללילך.. הילדה הכי שוויצרית בכיתה. אבל היו לה מלא חברות! (גמאני רוצה הרבה חברות!)..
ללילך ידעה הכל היא הייתה הכי םפופולרית בבי"ס אבל היא לא הייתה חנונית היא פשוט הייתה חכמה,
מצליחה, מצחיקה, משכנעת וכל הזמן בחרו אותה למועצת תלמידים והשנה לנשיאות ביה"ס!                                                                                    img84/8222/75732908ab2.jpg
 
בהפסקה לילך באה אליי ואמרה לי: "ילדה זה השטח שלי לכאן את לא נכנסת!"
הייתי בחצר האחורית של ביה"ס לא הבנתי זה שטח ציבורי..
 
אבל ראיתי את שחר משחק כדורגל והלכתי לשם..
שחר דיבר איתי.. גמאני איתו אני אמרתי ראשונה: "אמ.. שחר רוצה לצאת איתי?"
אז הוא אמר לי: "אמ.. טוב.. למה לא?! השאלה איך לילך תקבל את זה?"
שאלתי: "מה זה קשור ללילך?" הוא ענה: "לילך היא הידידה הכי טובה שלי והיא קצת..
אוהבת אותי ויצאנו כמה פעמים אמרתי לה שזה לא ילך בנינו אבל היא לא מוותרת!"
אז אמרתי: "זה מפריע?" הוא ענה: "לא ממש כל עוד היא לא תדע היא לא תתעלל בך (חח..)"
אז אמרתי: "או.קיי אמ.. אני מקווה שהיא לא תדע.." הוא אמר: "גמאני!"..
והלכנו לאוטובוס.
 
חזרתי הבייתה מאושרת ואז... (לא זה לא הסוף חח..) וקריאה נשמעה: "מאיה מאיה..."
כן זאת אמא שלי.. (דודה שלי לייתר דיוק!)
 
מישהו דפק בדלת כשירדתי לקומה הראשונה ו.. אלה היו שוטרים! (עכשיו הסוף!!)
 
המשך יבוא...
 
יומנה של מאיה פרק 3: (פרק ארוך!)
 
השוטרים נכנסו בלי אישור לכניסה ואמרו לאמא שלי (דודה שלי) הם שאלו: "איפה ישראל קרן?"
היא ענתה "למעלה ישן!" הם אמרו לה: "קיראי לו!" אז היא עלתה מהר מהר ואמרה לסבא שלי (ישראל קרן):
"אבא אבא שוטרים רוצים אותך! שה' ישמור" הוא אמר: "זה בסדר אל תדאגי.. זה בטח על התחקיר שניסיתי
לעשות אולי הוא הצליח?!" (סבא שלי מדען ממש ממש טוב למרות שהוא בן 70!) סבא ירד למעטה..
ושאל: "מה העניין?" הם ענו: "אנחנו רוצים שתדע שממש עוד מעט עושים את הניסוי שלך וכדאי שתבוא
לראות!" הוא אמר: "טוב.. אם זה העניין אתלבש וארד!" הם אמרו לו: "לא! אתה בא עכשיו!" הם אמרו בלחש:
"יש איזושהי בעיה הם לא מצליחים לערוך את הניסוי לא רצינו להגיד ליד המשפחה..." (אני שמעתי הכל!)
וסבא הלך!
 
אחרי זה התחלתי להתכונן לפגישה אני מתכוננת שעתיים לפני! התחלתי לבדוק
איזה בגד הכי יתאים התאפרתי קצת וקיוויתי שלא ישים לב! התקלחתי..
סידרתי את השיער... אני מוכנה!
 
שחר כבר חיכה לי למעטה ההורים שלו עשירים אז הביאו לנו לימוזינה..
וזה לא יאמן הוא פתח לי את הדלת כמו ג'נטלמן אמיתי!!!
 
כשנכנסנו לבית-הקפה הנחתי את התיק על הכיסא והתיישבתי..
שחר שאל: "את רוצה אולי לאכול או לשתות משהו את נראת לי אדומה!"
(ברור שהייתי אדומה התרגשתי ממש הייתי עגבניה וגם לחוצה!!!!!)
אמרתי לו: "זה בסדר רק מים!" הוא אישר עם הראש...
הסתכלתי על הצדדים ואז התמקדתי בו..
הוא הסתכל עליי ואמר: "מה את רוצה לעשות?" כל כך רציתי שנתחבק או נתנשק..
כי אני הרי מאוהבת.. מותר לי.. אבל לא, זה לא מה שאמרתי!) אמרתי לו: "לא יודעת
אולי נטייל?" הוא אמר: "לטייל רעיון נהדר!" ראיתי שהוא לא ממש רצה..
אז אמרתי: "אבל אולי אתה רוצה לעשות משהו אחר?! אין לי רעיונות כל כך טובים..."
ראיתי את ההבעה על הפנים שלו הוא היה מאוד מרוצה! אז הוא אמר: "אמ... טוב אולי
את רוצה מממ...?!" לא הבנתי ממש אז אמרתי: "מה זה מממ...?!" אז הוא ענה: "מממ...
זה שאין תשובה את לא מכירה ת'סלנג הזה?!" לא ידעתי שזה סלנג!
 
פשוט קראתי למלצרית והזמנתי מנה לשנינו... לא שאלתי אותו אפילו.. לא יודעת למה..
אחרי שסיימנו את המנה היה כבר ממש חשוך (היה אז חורף) סיימנו ב-8 בערב!
הלכתי אליו אמרתי: "ביי נתראה" והדבקתי לו נשיקה בלחי! לא יודעת למה עשיתי את זה
אבל הוא הסמיק ואמר: "תודה להתראות" וכל אחד הלך לכיוונו!  
 
חזרתי הבייתה שמחה! אבל... (תמיד יש את הרגע שהורס!)
סבא אמר לי שהדודה פטיה (פרה חחח...) הגיע לביקור..
זאת הדודה הצובטת לחיים והכי שנואה עליי..
הוא אמר: "דודה פטיה הגיע לביקור של חודש.. תתנהגי יפה!"
מה?! חשבתי חודש?! ככה בחיים לא אוכל להזמין את שחר הבייתה!
שלא תצבוט אותו!!!!!!!
אוף אני שונאת כשהעניינים מסתבכים!! זה כל כך מרגיז!
 
הדודה לקחה אותי ללנה פארק..
אבל מה?! פגשתי שם את שחר...
הסתתרתי מאחורי דודה פטיה (היא שמנה חחח..) והוא שאל אותי: "
 
המשך יבוא...
 
יומנה של מאיה פרק 4: (פרק קצר!)
 
הוא שאל אותי: "מי זאת?! ולמה היא צובטת אותי?!"
עניתי בלת ברירה: "זאת דודתי פטיה..." המשכתי: " אני מצטערת ולחשתי: אני אסביר אחר כך..."
הוא אמר: " בסדר.."
 
כשחזרנו התקשרתי מהר לשחר וסיפרתי לו הכל: "דודה פטיה, היא הדודה הכי מעצבנת
במשפחה שלי היא גם באמת צטובטת לחיים.. אבל היא רק רוצה לעשות לי טוב..." המשכתי: "המשפחה
שלי דיי מוזרה וקשה לי להסביר אותה אני מצטערת על מה שקרה... אבל אתה
עדיין רוצה להיות חבר שלי?" הוא ענה: "כן בטח למה לא?!" עניתי: "פשוט חשבתי..
שבגלל המשפחה שלי שהיא קצת מוזרה... לא תרצה להיות חבר שלי.." הוספתי: "לא משנה..."
והלכתי לישון (זה היה כבר 12 בלילה..)
 
בבוקר למחרת התעוררתי שמתי חולצת בי"ס מכנסי ג'ינס הכי יפות שלי..
ואכלתי ארוחת בוקר, צחצחתי שיניים, ו.. ירדתי לאוטובוס!
 
התיישבתי במושב ליד שחר.
לא דיברנו הרבה אמרנו שלום וזהו..
הגענו לכיתה בצלצול... ולמדנו רגיל.. היה ממש שקט בכיתה כאילו יום עצוב...
ואז אמרו לי היום זה היום שבו התקיימה מלחמת העולם השנייה-שואה!
 
הבנתי.. בגלל זה כולם עצובים.
אני מכירה את היום הזה פשוט לא זוכרת ת'תאריך סבא שלי היה שם כן,
זה שאני אצלו בישראל.. יצאנו להפסקה ואז שחר אמר לי: "לילך יודעת..."
 
המשך יבוא...
 
יומנה של מאיה פרק 5:
 
שאלתי: "מה לילך יודעת?!" אבל ידעתי.. הוא ענה: "לילך יודעת שאנחנו ביחד... הינה היא הלכתי..."
הוא השאיר אותי איתה לבד... חוכמה... (ח...) היא התקרבה אלי ואמרה:
"מאיה לא ילך לך! אולי את חדשה ומגניבה, אבל שחר שלי..." זה היה כמו קרב חתולות..
עניתי: "את לא תגידי לי עם מי ומה לצאת! זאת החלטה שלי, את אפילו לא חברה שלי..."
היא צעקה: "שחר שלי ולא תגנבי אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" כולם הסתכלו עליה,
היא הייתה מבויישת! והיא רצה לשירותים.. (חח...)
 
כשהיה צלצול היא ביקשה מהמורה לשבת לידי לא רציתי אז אמרתי: "אני לא רוצה
שהיא תשב לידי!"
המורה אמרה (בקול מעצבן): "אני מצטערת לילך אם מאיה לא רוצה אי אפשר!"
שחר התיישב לידי ושאל בלחש: "נו, איך היה עם לילך?!" עניתי: "אני לא
מרוצה שהשארת אותי לבד אבל היא צעקה וכולם הסתכלו, אז היא התביישה קיצר, ניצחתי!"
הוא אמר: "טוב, ניפגש היום אחרי הצהריים אצלך?!" עניתי: "לא, טאתה לא זוכר דודה שלי!
אולי אצלך?!" הוא ענה: "טוב..." והמורה אמרה: (בקול מעצבן) "ששששששש.... מאיה ושחר...."
 
כולם אמרו כמו ילדים קטנים בגן: "מאיה ושחר לנצח, שתי נשיקות במצח...." לילך התעצבנה...
ואנחנו הסמקנו... ואז המורה: "ששששש......" חחחח....
 
עלינו לאוטובוס וירדתי אצל שחר...
המשרת שלהם הביא המבורגר עם צ'יפס וקולה.
ואז הלכנו לחדר שלו..
זה היה חדר עצום ומיטה זוגית למרות שהוא ישן לבד..
והמיטה הייתה מיטה נפתחת יכולים לישון עליה שלוש!
בחדר הייתה פלזמה.. ממיר יס.. היה לו את כל הערוצים הכל קנו לו..
והיה גם מחשב עם מסך דק עם האינטרנט הכי מהיר שיש..
היו לו מלא דברים בחדר..
 
כשהתיישבנו על המיטה הוא הביא לי מתנה עטופה בסרט...
הסתכלתי וראיתי ש בובת איי לאב יו עם כרטיס טיסה לפריז... כמעט התעלפתי...
הוא הסביר: "מכיבן שאנחנו לא יכולים לטוס לבד ההורים שלי ילוו אותנו במלון ***** ... ולמקומות שלא נלך לאיבוד...
הסתכלתי עליו.. והדבקתי לו נשיקה בפה... (אני פשוט לא שולטת על עצמי!)
והוא חיבק אותי..
 
הוא הזמין אותי לישון אצלו עד שהדודה תתפנה והסכמתי וגם סבא הסכים..
ואז סיפרתי לו את הסוד הכי גדול שלי שפעם קודמת שהייתי בישראל כולם צחקו עליי...
אז לחשתי לו: (כאילו שמישהו ישמע...) "שחר... אני רוסיה..." המשכתי: "נולדתי ברוסיה למשפחה רוסיה,
ואז עלינו לארץ ל- 5 שנים חזרנו לרוסיה, ושם ההורים שלי...." שחר ענה: "אה... הבנתי זה לא משנה
שאת רוסיה... אהבה באה ממקום מיוחד, מהלב... זה א משנה מאיזה מוצא.. מאיזה מין.. כי יש
גברים חובבי גברים ונשים חובבי נשים, אבל הן אוהבות?! הם אוהבים?! גם אם אני לבן ממש ואת כושית...
זה לא משנה כי אני אוהב אותך... ואני מקווה שאת גם אותי..."
כל כך אהבתי את ההסבר וזה היה כל כך יפה.. וארוך..
 
ואז... פתאום שמענו כל פתחנו את הדלת והחלונות.. וראינו מישהו בחליפה שחורה..
לבוש כמו נינג'ה.. ו....
 
המשך יבוא...
 
יומנה של מאיה פרק 6:
 
ו... הוא קפץ עלינו.. ניסינו לברוח אבל לא הצלחנו..
ואז מישהו פתח את הדלת (אחד השומרים) והנינג'ה ברח ואנחנו ניצלנו...
ישנתי אצלו כולי רועדת מפחד.. הייתי מפוחדת כמו חתול על הכביש ומכונית בדרך..
אבל בסוף התגברתי והלכתי לישון...
 
יום אחרי זה היה לי מחנה אימונים בג'ודו זה היה סופשבוע..
המחנה היה ל-3 ימים ו-2 לילות...
תקעו אותי בחדר עם ילדות בגילי בקבוצה שלי..
רז: שמנה, רחבה, צעקנית, מעצבנת, בת 13 וחצי, חזקה....
יעל: בינונית, מצחיקה, אוהבת לצחוק, נגררת אחרי רז, 12 וחצי, לא חזקה ולא חלשה....
גל: רזה, שקטה, בעיית שמיעה, נגררת אחרי שתיהן, 13 וחצי, חלשה יחסית לי.....
אלה היו הבנות בחדר שלי...
אני ישנתי במיטת קומותיים וגם יעל כי אנחנו הכי קטנות... (איזה עיצבון..)
ואז בערך ב-3:30 הלכנו לאימון הראשון שם...
היה בסדר לא היה הכי כיף שבעולם.. יחסית בסדר.
אחרי האימון חזרנו לחדר קצת צחקנו נהננו ואז הלכנו לחדר אוכל...
כולם חשבו שהאוכל שם מגעיל.. אבל אני דווקא חשבתי שהאוכל בסדר גמור ואכלתי הרבה מאוד..
(האוכל שם הייה מאוד פשוט למשל: ביצה, לחם, תפוח...)
 
חזרנו לחדר וצחקנו..
ואז המאמן מקבוצה אחרת אמר: חבר'ה כיבוי אורות..
והילדות:
רון: נמוכה, חזקה, מאיימת, קצת מפחידה, בת 15 וחצי...
רעות: נמוכה, חזקה, נחמדה, כדורגלנית, בת 15 וחצי...
הגר: גבוהה, חזקה ממש, נחמדה מאוד, יפה, בת 17...
פז: גבוהה, חזקה מאוד, מאיימת, מפחידה, בת 17 וחצי...
 
אמרו לנו: "המאמן שלנו אמר כיבוי אורות..." (זה היה בערך בשעה: 1:40)
אז התקשרנו למאמן שלנו והוא אמר שזה עוד20 דקות..
והמשכנו לצחוק..
ואז כשמזמן הגיע כיבוי אורות וכמה מהחדר נירדמו.. (היו כמה בעיות שלא אספר עליהם..)
באה אלינו לחדר פז ואמרה: "יעל המיטה שלך מעצבנת אותי (היא חורקת) תעברי כבר מיטה או שאני לא יודעת
מה אני יעשה לך!" פחדנו...
 
המשך יבוא...
 
 יומנה של מאיה פרק 7: (פרק קצר)
ואז היא המשיכה לישון במיטה הזאת היא כבר התחילה לעצבן אותי!
ואז רעות באה ונסתה לפתור את העניין אבל יעל בשלה, היא לא עוברת למיטה המיותרת!
בסוף היא לא זזה ואז  כולם הצליחו להירדם סוף סוף!
ובגלל שישנו רק 5 שעות היינו עייפות מידיי להשכמה.. ניסו להעיר אותנו כי היה לנו אימון כושר!
בסוף התעוררנו וכמעט לא היה זמן.. התלבשנו וצחצחנו שיניים הכי מהר שאפשר!
ובסוף, לא איחרנו הגענו בזמן!
 
ואז מאיר המאמן שלנו עשה לנו משחק דבילי: "דיגליים"...
אנחנו הקבוצה של מאיר ניצחנו 2-0 אותם..
אחרי זה הייתה ארוחת בוקר ומנוחה בחדרים..
במנוחה שוב ציחקקנו וירדו עליי...
 
ואז היה את האימון ג'ודו שלנו הייתי קצת עם רז השמנה אי אפשר להרים אותה!!!
היא עיצבנה אותי בסוף אמרתי שאני לא רוצה להיות  איתה!
ואז הייתי עם יעל, גל, וילד אחד ממש מעצבן!!!
 
ואז שוב מנוחה בחדרים ושוב ציחקקנו ואחרי זה... ארוחת צהריים!
אכלנו שוב אבל הפעם הבנות לא חיכו לי הן הלכו חזרה בלעדיי...
ושוב הייתה מנוחה בחדרים ושוב ציחקקנו..
ואז היה אימון ומישהו נפל על מישהו והוא התפקע מכאבים ו...
 
המשך יבוא...
תוכן פוגע