סטפני                     קלואי                 אני(נועה)          ג"ייד             

 

 

רביעיית  החברות הולכות להופיע ביום שישי. שלושת החברות הכי טובות בבית הספר והן לא הולכות להיכנע ל

 

סטפני

קלואי

אני(נועה)

ולג"ייד

 

ושלא נתחיל לדבר על הבנים...

 

 

החברות פרק 1

 

(הסיפור לא מבוסס על אמת)

זו הייתה השנה המוזרה ביותר בחיי. אין כמו לצאת עם אהבת חיי ותוך כדי לנצח את האויבות הכי גדולות שלי ושלא נשכח את החברות הכי טובות בעולם! שכחתי להציג את עצמי! שמי נועה  אבל תקראו לי פרינסס נועה וכל זה התחיל יום אחד עם אחותי  המעצבנת, סטפני. עיצבן אותי שהכריחו אותנו לסחוב תיקים של ליידיות וללבוש כל מיני שמלות ורודות מגונדרות כאלו, כמובן שסטפני לקחה את זה ברצינות והלכה לצבוע את השיער.

פגשתי היום את הילד הכי מהמם בעולם!! מקסJ    הוא היה מושלם! השיער, הבגדים ובקיצור הכל... התחלתי מהסוף אז נעשה שוב...

בסוף כיתה ה  הכל היה מושלם וזה אבל לא היה לבית הספר כסף כאילו, אנחנו מהמעמד הבינוני! אמא ואבא חוסכים המון המון כסף כדי לקנות אחר כך וילה שלא קיימת וכל דבר קונים זול כאילו אנחנו עניים. לפחות בגדים נורמליים אני לובשת. (לצערי בצבע ורוד) בקיצור, בסוף השנה הודיעו שכיתה ו' תהיה בבית ספר אחר כי בזבזו את כל התקציב לכל מיני דברים לא שאני יודעת. אותו דבר קרה גם לבית ספר אחר ובתחילת כיתה ו' זה היה בבית הספר "שמש זורחת" ופגשתי שם במקרה בשיעור ילדה חמודה. בחמודה אני מתכוונת לחמומת מוח! היא באה עם בגדי-סטפס כאלה. יותר מוזרים משלי! בקיצור, היא סיפרה לי שהיא מבית הספר האחר ואז אחותי התחילה להרגיז ואמרה: "תגידי, הגעת מבית היפ-הופ או משהו או מבית חוסר-אופנה לא תגידי לי מי באה לבית ספר עם בגדי סטפס מוזרים כאלו?" מובן שהיא נעלבה.

צרחתי על סטפני וכל הבית ספר הסתכל עליי וכשרציתי להתחיל לבכות באו עוד שתי בנות חמודות, ניקי ונוגה. ניקי אמרה לי: "תאמיני לי, אחות תאומה קטנה זה מעצבן לפעמים" אני, סטפני, ניקי ונויה וילדת הסטפס התחילו לצחוק. "קוראים לי ניקי, וזו אחותי התאומה נוגה" נוגה צחקקה ואמרה "היי אני נוגה וזו חברתנו מבית הספר, נטלי"

ואז נטלי (ילדת הסטפס) אמרה: "היי אני אוהבת ללבוש דברים כאלה וקוראים לי נטלי" סטפני פעם ראשונה אמרה: "היוש קוראים לי סטפני ואני חובבת אופנה ואני מה-זה מצטערת על קודם" כשסטפני אומרת סליחה היא כנראה באמת מתכוונת לזה.

אח"כ, נשמע קול. "אופיר, מיקה, מיכל ודנה, אתן במקרה זוכרות מה אמרתי בכיתה הזאתי?" אמרה איזו ילדה. אני וסטפני חיפשנו בכל מקום את הילדה ופתאום חמישייה של בנות התקדמה לעברנו. כולן הלכו אחורה רק אני וסטפני עמדנו במקום. "רונה, הגיעו עוד שתיים מבית הספר האחר והן לא הולכות אחורה" סטפני צרחה בכל הכיתה: "תקשיבי לי בובה'לה, אם את רונה..." והילדה אמרה: "אני לא רונה! זאת שלידי היא רונה! אני בכלל מיקה!" רונה התקדמה לכיוון סטפני והסתכלה על הבגדים שלה. גם סטפני הסתכלה על הבגדים של רונה.

."נראה שאת לא מבינה באופנה" אמרה סטפני ורונה נראתה מאוד כועסת "חמודה, את לא מהבית ספר שלי אז אני ארחם עלייך אבל שלא תעיזי להתחצף אליי!" אמרה רונה. סטפני לא נבהלה וצעקה: "תקשיבי לי, ילדה! אין לי מושג מי את, אין לי מושג מאיזה חור את משיגה את הבגדים האלו אבל את לא הבוסית שלי!" ואז דרכה סטפני על רגלה של רונה. כל הכיתה הסתכלה על סטפני ועל צעקת האיימים של רונה מנעלי העקב של סטפני.

 כולם צעקו קריאות "הידד" לסטפני. "מה לעזאזל קורה פה?" שאלתי ונטלי ענתה: "אף אחד בחיים לא הצליח להתגבר על רונה" שמחתי מאוד בשביל סטפני ולא קינאתי אפילו קצת. רק דאגתי מחברות של רונה. ואז צעקה סטפני: "אם אחותי נויה לא הייתה מלמדת אותי להתגבר על הפחדים שלי לא הייתי מצליחה לעשות את זה" ואז צעקו גם לי קריאות "הידד" ושמחתי ופתאום הפסקתי לדאוג. ראיתי שליעם הסתכל עליי וחשבתי שאעוף לעננים ולעולם לא ארד...

  


תוכן פוגע