מאורת השדים והרוחות

לחצו פה והוסיפו את האתר שלי ל

                         שלום הגעתם לאתר המפחיד ברמות שלי,

היום אני אכתוב משהו קצת מפחיד שנגמר בסוף טוב:

היתה זאת שעת הפסקת הצהריים בבית-הספר.

קייט ,לידיה ואמנדה ישבו יחד על הספסל החביב עליהן בגן המשחקים. "אתן רוצות לדעת סוד?" שאלה קייט את חברותיה הטובות.

היא רכנה לעברן ולחשה:

"אוטובוס בית הספר שלנו רדוף רוחות." עיניה החומות של לידיה התרחבו, אבל אמנדה עותה את פניה.

"אני לא מאמינה ברוחות רפאים" היא אמרה. "אבל זה נכון" קייט הסיטה את שערה השחור מעבר לכתפה.

"בילי הולדן סיפר לי.לפעמים,שמאוד שקט, אפשר לשמוע שם צחוק נורא מפחיד."

 "איזה פחד" עצרה לידיה את נשימתה "אוי לא! מחר אני צריכה לנסוע באוטובוס כי אבא שלי לא יוכל להסיע אותי!" 

"אל תדאגי לידיה", הרגיע אותה אמנדה "קייט סתם עובדת עלינו". "לא נכון!" קייט שילבה את ידיה בכעס.

"אם תעלי על האוטובוס מחר איתי ואם לידיה, תראי שאני צודקת." "טוב" אמרה אמנדה. "עשינו עסק." למחרת בבוקר המתינו

שלוש החברות בתחנת האטובוס. קייט ולידיה היו עצבניות,אבל אמנדה רק גילגלה את עיניה. עברו חמש דקות, ואז נשמע קול רעם

מתגלגל. לידיה נבהלה הרימה את עיניה לעננים השחורים שבשמים. האם מתקרבת סערה? באותו רגע, בנהמת מנוע, הופיע

האוטובוס הישן במעלה הגבעה. "אולי נחזור הביתה?" אמרה לידיה בעצבנות, "אל תיהיי טיפשה", אמרה אמנדה."הכל בסדר

האוטובוס הזה לא רדוף רוחות." "זה מה שאת חושבת" מלמלה קייט. האוטובוס עצר בחריקה, ודלתותיו נפתחו.בפנים שררה אפלה

גמורה, ולידיה הצליחה לראות רק את הנהג. קייט ואמנדה עלו פנימה והתיישבועל הספסל באמצע . לידיה אזרה אומץ ונכנסה

בעקבותיהן. "את רואה, זה לא כל כך נורא . נכון, לידיה?" אמרה אמנדה שלידיה התיישבה לצידה. "חכו ותראו", עיניה של

קייט נצצו. "זה תמיד מתחיל טוב...המשך בחלק השני



תוכן פוגע