מקווה שתהינו

בעשור הראשון של המאה העשרים, הרקדניות האמריקאיות איזדורה דנקן ורות סנט דניסֿ, ורקדנית גרמנית, מרי ויגמן, החלו למרוד בחוקים הנוקשים והמגבילים של הבלט הקלאסי שהתבטאו בטכניקה, ובלבוש. חלוצי המחול המודרני התמקדו בביטוי אישי יצירתי יותר מאשר בתנועות וירטואוזיות טכניות. המחול המודרני הינו משוחרר יותר, הסגנון חופשי יותר והרקדנים משתמשים ברגשותיהם ובתחושותיהם לעיצוב צעדיהם בניגוד לקוד המבני של צעדי הבלט. במחול המודרני נעשה שימוש מכוון בכובד משקל הגוף בניגוד לבלט בו נראים הרקדנים חסרי משקל. המחול המודרני קיים כבר כ 100 שנים.

תוכן פוגע