האתר התמונות המיוחד

לחצו פה והוסיפו את האתר שלי ל

מי רוצה לראות תמונות אשר ילמדו אותו משהו .אני בטוחה שכולם!!!!!!!!!

חיות

 

 

 מידע על חיות

מאפיינים

לבעלי־חיים כמה מאפיינים משותפים, המבדילים אותם לעתים משאר הממלכות:

בעלי חיים עונים על כל המאפיינים הללו, ואורגניזמים שעונים רק על חלק מהמאפיינים (כדוגמת צמחים, המכילים חלוקה לרקמות ומתרבים ברבייה זוויגית אך הנם אוטוטרופים), אינם בעלי חיים.

[עריכה] תאים ורקמות

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – תא, רקמה
רקמת תאי שריר של אדם

בעלי החיים כולם הם איקריוטיים, בתאיהם ישנם גרעינים האוצרים את החומר התורשתי, שבבעלי חיים הוא תמיד DNA. תאים אלה גדולים משמעותית מתאיהם של יצורים פרוקריוטיים (חסרי גרעין) כדוגמת החידקים. גוף בעל החיים בנוי ממספר גדול מאוד של תאים, ולכן מוגדר כיצור רב-תאי. ברוב המכריע של בעלי החיים ישנן קבוצות תאים שונות בגופו המתמחות בתפקודים שונים ולהם מבנים שונים. אלה הן הרקמות. ישנם תאים המתמחים בהובלה, כגון תאי הדם האדומים המובילים חמצן אל תאי הגוף; ישנם המתמחים בתנועה, כתאי השריר, ויש המתמחים בהעברת המזון, עיכולו וספיגתו, כתאי הקיבה והמעי. התפתחות הרקמות אפשרה לייעל את תפקוד גופם של בעלי החיים. כמו כן, רוב בעלי החיים מכילים רקמה עצבית, שתפקידה העברת מידע בין הרקמות השונות, לשם תיאום ובקרה בין חלקי הגוף השונים, וקליטת מסרים מהסביבה. בבעלי חיים מפותחים קיים גוש תאים עצביים שנקרא מוח, המהווה מרכז בקרה למערכת העצבים.

[עריכה] מטבוליזם

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מטבוליזם

בעלי החיים כולם הם ארוביים, והם צורכים חמצן לשם הפקת אנרגיה. רוב האנרגיה מופקת בתהליך של נשימה תאית, בו נצרכים חמצן וגלוקוז (או חומר עתיר אנרגיה אחר), ונפלט פחמן דו-חמצני תוך שחרור אנרגיה. האנרגיה משמשת למגוון תפקודי הגוף. חלק מבעלי החיים היבשתיים (וגם יונקים ימיים) פיתחו ריאות המסייעות בקליטת החמצן ישירות מהאטמוספירה. בעלי חיים קדומים יותר, המצויים בסביבות מימיות קולטים את החמצן המומס במים. בנוסף, כל בעלי החיים הם הטרוטרופים. הם לא יכולים להפיק בעצמם תרכובות אורגניות מחומרים אנאורגניים פשוטים. תרכובות אורגניות הן החומרים המרכיבים את כל גופו של בעל החיים והן התרכובות הנחוצות לו לשם הפקת האנרגיה. כיוון שכל האורגניזמים מורכבים מתרכובות אורגניות, בעלי חיים צורכים אורגניזמים אחרים למחייתם, במקום לייצר אותן בעצמם. בתרכובות המצויות באורגניזמים אחרים, בעל החיים משתמש לצרכיו. יש הצורכים אורגניזמים אוטוטרופים (יצרנים), המסוגלים להפיק תרכובות אורגניות, כגון צמחים. ויש הצורכים בעלי חיים אחרים.

[עריכה] תנועה

מדוזה, הצורה הניידת של ההידרתיים

כל בעלי החיים ניידים ברמה מסוימת בשלב כלשהו של חייהם. יש הניידים במשך רוב חייהם כמו החולייתנים (בעלי חיים בעלי עמוד שדרה) כדוגמת האדם; ויש הניידים רק בשלב מסוים בחייהם, כמו בעלי חיים מקבוצת ההידרתים. בעלי חיים אלה חיים בסביבה מימית וניידים רק בשלבים מסוימים במחזור חייהם, במקרה זה בשלב הרבייה. בשלבים האחרים הם צמודים למסלע או לקרקע ויוצרים מושבה.

[עריכה] רבייה והתפתחות

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – הזדווגות, רבייה

רובם המוחלט של בעלי החיים מתרבים בשלב מסוים בחייהם ברבייה זוויגית. ברבייה זוויגית ישנם תאים מתמחים הקרויים תאי זוויג. תאים אלה נוצרים בתהליך מיוחד הקרוי מיוזה, ובסיומו כמות החומר התורשתי בגרעין התא פוחתת בחצי (תאים כאלה קרויים הפלואידים). תאי הזוויג מתחלקים לתאים זכריים (זרעונים) ותאים נקביים (ביציות). בדרך כלל ישנם אברי רבייה שונים לייצור תאי זוויג זכריים ותאי זוויג נקביים. במינים מסוימים לכל פרט רק אחד משני סוגי אברי הרבייה. במינים כאלה ישנה הפרדה בין פרטים זכריים לפרטים נקביים. אך אין הכרח שבעל חיים יהיה זכר או נקבה. ישנם מינים רבים שהם הרמפרודיטים (דו מיניים), ולהם אברי רבייה משני הסוגים.

עובר בן שלושה ימים. בעל שמונה תאים

כשתאים משני הזוויגים נפגשים עשויה להתרחש הפריה של הביצית. בהפריה מתאחים גרעיניהם של תאי הזוויג ונוצר תא שכמות החומר התורשתי שלו זהה לכמות בתאים "רגילים" (תאים כאלה, אשר מרכיבים את כל גוף בעל החיים, קרויים דיפלואידים). התא הנוצר קרוי זיגוטה. הזיגוטה מתחלקת שוב ושוב לתאים רבים על ידי תהליך המיטוזה, בו מתחלק תא אחד לשני תאים הזהים לו. משלב זה מתחילה סדרת שלבים עובריים האפיינית לכל בעלי החיים: תחילה חלוקות התא של הזיגוטה יוצרות צבר רב תאי המהווה את העובר הראשוני. לאחר מכן התאים מסתדרים במספר שכבות רקמה: אקטודרם (השכבה החיצונית), אנדודרם (השכבה הפנימית) ומזודרם (שכבת ביניים) הקיים בכל בעלי החיים למעט הצורבים. כל אחת מהשכבות מתפתחת למספר רקמות המרכיבות את גוף הבוגר. האקטודרם מתפתח לכסות ולמערכת העצבים; האנדודרם מתפתח לרקמות מערכת העיכול והאיברים הנגזרים ממנה; והמזודרם מתפתח לשרירים, מערכת הדם, מערכת הרבייה, מערכת ההפרשה, רוב השלד, ורקמות חיבור.

בקבוצות מסוימות, רבייה אל-זוויגית שכיחה הרבה יותר מרבייה זוויגית.

[עריכה] התנהגות

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – אתולוגיה, הסוואה בעולם החי, אינטליגנציה בבעלי חיים

תיאורית הברירה הטבעית שהוצגה בספרו של צ'ארלס דרווין – "מוצא המינים" ב-1859 פתחה צוהר לניתוח התנהגות בעלי החיים בראיה מדעית ואבולוציונית. על בסיס תאוריה זו , פיתחו שלושה חוקרי טבע עיקריים את מדע האתולוגיה: קונראד לורנץ, ניקולאס טינברגן וקארל פון פריש, שזכו בשנת 1973 בפרס נובל על תרומתם הנכבדה לתחום זה.

ניקולאס טינברגן שאל ארבע שאלות המשמשות עד היום בניתוח התנהגות בעל חיים מסוים:

  • השאלה הראשונה נוגעת למנגנון המפעיל את ההתנהגות: מהו המנגנון האחראי להמריץ את בעל החיים להגיב בהתנהגות מסוימת?
  • השאלה השנייה מתייחסת למעבר מגנוטיפ (המערך התורשתי של אורגניזם) לפנוטיפ (מכלול התכונות של האורגניזם הנראות לעין): איזה הליך התפתחותי מסייע ביישום ההתנהגות, במהלך התפתחותו הכרונולוגית של אורגניזם (מעובר לבוגר למשל)?
  • השאלה השלישית דנה בפונקציונאליות של התנהגות מסוימת: איך ההתנהגות מסייעת להישרדותו של בעל החיים, ואיך פועלת האבולוציה על התנהגות זו?
  • השאלה הרביעית בוחנת את ההיסטוריה האבולוציונית של ההתנהגות. איך ההתנהגות התפתחה לאורך הזמן שבו מתקיימת? האם ניתן, למשל, למצוא אב קדמון משותף לשני בעלי חיים שונים המקיימים אותה התנהגות?

[עריכה] אבולוציה

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – אבולוציה
השוטונית Chlamydomonas

מוצאם האבולוציוני של בעלי החיים עודנו לוט בערפל. על פי ממצאים עקיפים הסיקו מדענים שהופעתם של בעלי החיים הראשונים התרחשה בסביבה מימית לפני כ-900 מיליוני שנים. מאובנים ראשונים של בעלי חיים נוצרו החל משלהי עידן הפרקמבריון, לפני כ-575 מיליוני שנים. בתחילת תור הקמבריון, לפני כ-545 מיליוני שנים, חל אירוע הקרוי "התפרצות הקמבריון". אירוע זה מייצג פרץ של מאובני בעלי חיים שהתגלו ותוארכו לתקופה זו. יש הסוברים שההתפרצות מייצגת התפצלות אבולוציונית גדולה בקרב בעלי החיים, בה נוצרו רוב הקבוצות הטקסונומיות המוכרות כיום. אחרים גורסים כי קבוצות אלה נוצרו אט-אט במשך עידן הפרקמבריון, אך רק בתקופה זו נוצרו התנאים המאפשרים את התאבנות בעלי החיים מקבוצות אלה.

אך למרות הכל, לא ידוע כלל מאיזו שושלת קדומה של אורגניזמים התפתחו בעלי החיים. מקובל להניח שהיו אלה מיני פרוטיסטה (חד תאיים) מסוימים שהתפתחו לבעלי החיים הראשונים, אבל לא ממש מובן באיזו קבוצה של פרוטיסטים מדובר. התפתחו כמה השערות בנושא זה. השערה אחת גורסת שמוצא בעלי החיים הוא במושבות כדוריות של שוטוניות – יצורים חד תאיים איקריוטיים בעלי שוטון או מספר שוטונים המשמשים לתנועה. חלק מתאי המושבות הללו עברו מוטציות (שינויים בחומר התורשתי) והשתנו, כך שהפכו מתמחים לתפקודים שונים. חלקם התמחו ברבייה, אחרים בתנועה וכך הלאה. כך המושבה הפכה מקבוצה של תאים בודדים, ליצור רב תאי אחד בעל רקמות שונות. השערה אחרת סוברת שבעלי החיים התפתחו מריסניות – גם הם חד תאיים איקריוטיים בעלי כושר תנועה, אך תאיהם מכילים יותר מגרעין אחד. על פי סברה זו, במהלך האבולוציה נוצרו מחיצות בין הגרעינים וכל חלק של התא הפך למעשה לתא נפרד. תא הריסנית הראשון הפך למעשה ליצור רב תאי, וכל אחד מחלקיו החל להתמחות בתפקוד אחר. השערה זו פחות מקובלת, כיוון שאין כל עדויות להתפתחות מסוג זה, כיום או בעבר.

[עריכה] מגוון טקסונומי

המגוון הטקסונומי והפנוטיפי בממלכת בעלי־החיים הינו עצום. יצורים זעירים כדוגמת הפרעושים, וכן היצור הגדול ביותר על-פני כדור הארץ, הלוויתן הכחול, דרים בכפיפה אחת בממלכת בעלי־החיים. למרות זאת, השוני והמגוון בממלכות אחרות (ובעיקר בממלכת החיידקים האמיתיים), גדול אף יותר, למרות שהוא פחות נראה לעין; עבור הממלכות האחרות קשה לחבר רשימת תכונות משותפות כמו זו שלעיל. חיידקים, למשל, מתרבים ברבייה זוויגית ואל-זוויגית, מפיקים אנרגיה בצורה אירובית ואנאירובית, וכן הלאה.

טבע צמחיה צמחים

צומח (שם מדעי: Plantae או Viridiplantae) היא ממלכה שכוללת בתוכה יצורים חיים מבצעי פוטוסינתזה המכילים את הפיגמנטים שהם כלורופיל a וכלורופיל b. חומר התשמורת העיקרי אצלם הוא עמילן. ממלכת הצומח ממוינת לשתי קבוצות עיקריות:

מקובל להניח שצמחים התפתחו מאצות ירוקיות בגלל המשותף ביניהם: הפיגמנטים הפוטוסינתטיים הם כלורופיל a וכלורופיל b, חומר התשמורת העיקרי הוא עמילן, דופן התא מכיל תאית.

שיטות הרבייה של הצמחים רבות ומגוונות, החל מהתחלקות תאים, כמו בחלק מהאצות הירוקיות, וכלה בהאבקה והתפתחות זרעים כמו בבעלי הפרחים.

רוב הצמחים הם אוטוטרופים שמייצרים את המזון שלהם עצמאית על ידי הפוטוסינתזה. חלק מהצמחים הינם טפילים, ומנצלים לקיומם חומר אורגני מצמחים חיים אחרים. לעומתם צמחים טורפים מנצלים חומר אורגני מבעלי החיים. המדע העוסק בחקר הצומח נקרא בוטניקה

תמונות של צמח

תינוקות

מידע על תינוקות

ינקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תינוק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תינוקת בת דקותיים עם המיילדת שיילדה אותה
תינוק צוחק
תינוק מואכל רסק בכפית

יַנְקוּת היא תקופת החיים של האדם בשלבי התפתחותו הראשוניים, ונמשכת לפי הערכה מקובלת מרגע לידתו ועד לגיל שלוש. בעברית המושג נגזר מהשורש י-נ-ק המבטא את המהות הביולוגית והפסיכולוגית של התינוק - היניקה חיונית לשרידת התינוק והיא גם מרכז הוויתו, בעיקר בחודשים הראשונים לחייו.

מגיל שלוש מסתיימת תקופת הינקות ומתחילה תקופת הילדות.

מתלות להתפתחות

תינוקות הזקוקים להשגחת אדם בוגר.

תינוק הוא חסר ישע ואינו יכול להתקיים בכוחות עצמו. בתחילה התינוקות תלויים בדמות מטפלת כלשהי ברוב ההיבטים של קיומם‏[1]. על פי רוב האם ממלאת תפקיד זה, אך הוא יכול להתבצע על ידי כל מבוגר אחר שיש לו את הכישורים הדרושים.

על מנת להתמודד עם חוסר ישע זה, ובדרכו לההיפך לפעוט, ובהמשך לאדם בוגר, רוכש התינוק מיומנויות חיים רבות במהלך שנת החיים הראשונה. ההתפתחות חלה במקביל בתחום המוטורי, הקוגניטיבי, הגופני והרגשי.

לסביבה שבה נמצא הפעוט יש השפעה רבה על ההתפתחות העתידית שלו במישורים רבים‏[2]. עם זאת, גם למאפיינים האישיים של כל פעוט ישנה השפעה על האופן שבו הוא מגיב לסביבה. אחד הגורמים אשר משפיעים על האופן שבו כל פעוט מגיב להוריו הוא המזג שלו‏[2].

[עריכה] התפתחות גופנית

תינוק מתחיל ללמוד ללכת

מבחינה גופנית עוברים על התינוק שינויים אדירים, שהבולט בהם הוא הכפלת משקל הלידה. מערכת העיכול מתפתחת ומאפשרת לתינוק לצרוך מזון מוצק, רפלקסים מולדים נעלמים ומוחלפים בתנועות רצוניות, קצב הלב מתייצב ויורד, ועוד.

בתחום המוטורי לומד התינוק לזקוף את ראשו בשכיבה על הבטן, להתהפך מהבטן לגב ולהיפך, לזחול, להתיישב, להיעמד ולבסוף ללכת.

[עריכה] ההתפתחות הקוגניטיבית

בגיל הינקות פעוטות בדרך כלל מגיבים באופן רפלקסיבי לגירויים חיצוניים ופנימיים. עם זאת ניתן לראות סימנים ראשוניים של שליטה עצמית כבר במהלך חודשי החיים הראשונים‏[1].

תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה רואה את ההתפתחות הקוגנטיבת כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות.

עד גיל שלוש קיבולת זיכרון העבודה מאפשרת לפעוט לעבד כשתי יחידות מידע בו זמנית‏[3]. קיבולת החשיבה מתפתחת בהדרגה עם הגיל ומגיעה בבגרות לכשבע פריטים‏[3].

[עריכה] התפתחות תקשורתית

היכולת לתקשר מתפתחת בסביבות גיל 10 חודשים‏[4]. בכדי שהתינוק יוכל לתקשר עם הזולת עליו להיות מודע לכך שהוא יכול לפענח את הכוונות שלו, שיכולות להיות לו כוונות משלו ושניתן להיעזר בו להשגת מטרות שונות‏[4]. בנוסף, עליו לפתח כוונה תקשורתית ויכולת לביסוס תשומת לב משותפת, שהיא תנאי חיוני לקיומה של תקשורת‏[4].

פעולות התקשורת הראשוניות של תינוקות יתבצעו על ידי מחוות גוף ומבט עין‏[4]. לצורך כך הוא מפתח את היכולתו למקד את המבט לעבר הדמות המטפלת בו, לזהות צלילים, אנשים וחפצים.

ההתפתחות השפתית מאפשרת לצרף למחוות ולמבטים גם מבעים מילוליים[4]. רכישת השפה, מתבטאת בשימוש הולך-ומשתכלל בהגאים (תחילה תנועות, ובהמשך עיצורים), עד כדי הרכבת מלים בסיסיות - בעיקר שמות עצם מוחשיים, שמהווים את עיקר אוצר-המלים בסוף תקופת הינקות.

עם הגיל פעוטות וילדים צעירים רוכשים מגוון הולך וגדל של צורות לשוניות-פרגמאטיות להבעה של פעולות דיבור שונות בהקשרים חברתיים שונים‏[4].

[עריכה] התפתחות רגשית

במישור הרגשי מפתח התינוק התקשרות עם הדמויות המטפלות, והוא מגלה בהדרגה רגשות כמו פחד, חרדת זרים, חרדת נטישה ועצמאות.

תאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי עוסקת בקשר שבין הפעוט לדמות המטפלת שלו.

[עריכה] התנהגות חקרנית

ילדים נהנים מהתבוננות בטבע ומחשיבה על הסובב אותם‏[5]. כבר בגיל הרך הפעוטות חוקרים את סביבתם הפיזית והאנושית מכוח הסקרנות ומיצר הפעילות הטבועים בהם. ככל שההתנהגות הזאת מביאה להם סיפוק רב יותר כך גוברת נכונותם להתנסות בנסיונות נוספים. במובן הזה ההתנהגות החקרנית מחזקת את עצמה‏[6].

אחת ממטרות החינוך בגיל הרך היא לעודד ולפתח את ההתעניינות והסקרנות הטבעית של הילדים‏[5]. בהתאם לכך, עם הזמן מחליטים המבוגרים שעליהם להתערב ולקבוע במה על הילד לעסוק. בתחילה מדובר בההורים ואחר כך הגגנות והמורים[6]. גם כאשר כוונותיהם של המבוגרים טובות, מצב זה עלול לצמצם כסף את הסקרנות הטבעית של הילד במידה ומכריחים אותו ללמוד נושאים שאין הוא חפץ בהם באמצעות ענישה מחמירה‏[6].

למידה

הלמידה חשובה מאד אתם בתך שואלים למה כי ללא למידה לא תהיה לנו עבודה טובה ואילו לא תהיה לנו  עבודה טובה לא תהיה לנו עבודה טובה אז לא היה לנו הרבה כסף ואילו לא היה לנו הרבה  אז לא נוכל לקנות אוכל ושתיה ועם לא נוכל לקנות אוכל ושתיה אז לא נוכל ונמות!!!!!!!!!!!!!!!

שינייים

 

שן

 

שן היא איבר בפה, המשמש לחיתוך ולעיסה (עיבוד ראשוני) של המזון.

 

שן חותכת של אדם
 מבנה השן

מבנה השן

[עריכה] חלקי השן העיקריים

כל שן מורכבת מהחלקים הבאים:

  • הכותרת - היא חלק השן הנראה לעין.
  • הצוואר - הוא החלק המחבר בין הכותרת לשורש.
  • השורש - הוא חלק הסמוי מן העין ונמצא בתוך הלסת.

[עריכה] חלקי השן המשניים

השורש והכותרת מורכבים מהחלקים הבאים:

  • מוך השן - הוא החלק הפנימי ביותר של השן המורכב מרקמת תאים רכה עם כלי דם ועצבים. חלק זה הוא האחראי לתחושה בשן. המוך מחולק ל-3 חלקים: כותרתי - לישכה וקרני מוך. ושורשי - תעלות המוך. (בזמן טיפול שורש מנקים את השן ואת התעלות, ובמקום המוך ממלאים בחומר המיועד לכך.) לכן במקרים מסוימים השן אינה מעוצבבת ולכן אין תחושה מהשן, כגון לאחר טיפול שורש .
  • דנטין - הוא חלק העשוי מרקמה קשיחה העוטפת את מוך השן.
  • שכבת מלט השן (צמנטום) - היא שכבה דקה העוטפת את הדנטין המשכית לשכבת האמייל הכותרתי באזור השורש. נקודת המפגש בין האמייל לצמנטום נקראת: צמנטום אמייל ג'נקשיין.
  • אמייל - הוא החומר ממנו עשויה השכבה שעוטפת את הכותרת, והיא עבה יותר מהצמנטום. אמייל השן המצפה את הכותרת הוא החומר הקשיח ביותר בגוף האדם. האמייל עשוי גבישים של הידרוקסי אפטיט Ca10(PO4)6(OH)2. החלפת חלק מיוני ההידרוקסיל -OH ביוני פלואוריד (למשל על ידי שימוש במשחת שיניים המכילה פלואור או שתיית מים מופלרים) מגדילה את יציבות האמייל להמסה בחומצה.
  • Periodontal Ligament - סיבים אלו מחברים את השן אל עצם הלסת.

[עריכה] סוגי השיניים

המחצית התחתונה הימנית של המשנן הקבוע

[עריכה] משנן מתחלף (חלבי) - השיניים הנשירות

אצל ילדים, המשנן החלבי מורכב מ-20 שיניים. השן החותכת הראשונה בוקעת בדרך כלל כשהתינוק בן 6 - 10 חודשים, כאשר בדרך כלל החותכות התחתונות הן הראשונות לבקוע, אחר כך החותכות העליונות, כאשר בקיעת כל השיניים הנשירות צפויה להסתיים עד שנתיים וחצי שנים. לאחר שכל השיניים הנשירות צמחו, בכל רבע של הפה צריכים להיות שתי שיניים חותכות, ניב אחד, ושתי שיניים טוחנות. בשיניים הטוחנות החלביות החריצים והחרירים באזור שטחי הלעיסה עמוקים מאוד, ובשילוב עם העובדה שילדים לא מצחצחים היטב שיניים, הרי ששיניים אלו פגיעות במיוחד לעששת (חורים).

שינייםבקיעה בלסת עליונהבקיעה בלסת תחתונהזמן נשירה
חותכות מרכזיות 8 - 12 חודשים 6 - 10 חודשים 6 - 7 שנים
חותכות צידיות 9 - 13 חודשים 10 - 16 חודשים 7 - 8 שנים
ניבים 16 - 22 חודשים 17 - 23 חודשים 10 - 12 שנים
טוחנת ראשונה 13 - 19 חודשים 14 - 18 חודשים 9 - 11 שנים
טוחנת שנייה 25 - 33 חודשים 23 - 31 חודשים 10 - 12 שנים

משנן קבוע - השיניים הקבועות

המשנן הקבוע מתחיל להתפתח עוד לפני הלידה, וממשיך לגדול בתוך הלסתות במשך כל הזמן שהשיניים הנשירות נמצאות בפה. השן הקבועה הראשונה שבוקעת בפה היא הטוחנת הראשונה (שן מספר 6), היא צפויה לבקוע כבר בגיל 6. השן האחרונה שצפויה לבקוע היא הטוחנת השלישית, היא מופיעה עם תום גיל ההתבגרות, בסביבות גיל 18 - 25, וקרויה "שן הבינה". במשנן הקבוע, לאחר שכל השיניים הקבועות צמחו, בכל רבע של הפה צריכות להיות שתי שיניים חותכות, ניב אחד, שתי מלתעות ושלוש טוחנות, סך הכול 32 שיניים כולל שיני הבינה.

 דה-מינרליזציה ורה-מינרליזציה

המעטפת החיצונית של השן בנויה בעיקרה מזרחן, חומר תגובתי מאוד לכל חומצה. בעת האכילה נוצרות בפה חומצות כתוצאה מפירוק המזון. החומצות מפרקות את זגוגית השן בתהליך הקרוי דה-מינרליזציה (Demineralization). עלייה משמעותית של החומציות בפה יכולה לנבוע כתוצאה מאכילת מאכלים חמוצים במיוחד, כמו לימון ומשקאות קלים, או כתוצאה מהקאות מרובות שגורמות להימצאות מיצי עיכול חומציים בפה. לחיידקים המתפתחים על פני שטח השן (פלאק) יש תפקיד מרכזי בעליית החומציות. הם מפרקים פחמימות ותוך כדי כך מייצרים חומצת חלב. תהליך הדה-מינרליזציה מוביל לדילול השיכבה המגנה על השן ובהמשך לעששת ("חור" בשן).

בין הארוחות, לרוק תפקיד מכריע בסתירתן של החומצות. בעזרת חומרים בסיסיים מצליח הרוק, בתהליך אטי, לעצור את המשך פירוק פני שטח השיניים. ככל שכמות הרובד החיידקי על פני השיניים גדולה יותר, כך לבסיסי הרוק יהיה קשה לסתור את החומצות המיוצרות על ידי חיידקי הרובד. כאשר הרוק שוטף את פני השטח של הזגוגית ונוצרת סתירה מוחלטת של חומציות הרובד, מתחיל תהליך של היצמדות מינרלים הבונים את הזגוגית מחדש בתהליך הקרוי רה-מינרליזציה (Remineralization). תהליך זה מתרחש בעת חשיפת השן ליונים של סידן, זרחן ופלואור, בתנאים שאינם חומציים.

גוף האדם

גוף האדם, בדומה לאורגניזמים מורכבים אחרים, מכיל עשרות אלפי מיליארדים של תאים[1]. תאים אלה, המהווים את יחידות החיים הבסיסיות, פועלים יחד ובצורה מבוקרת על מנת לקיים את עצמם ואת המערכת הגדולה אליה הם שייכים, גוף האדם. לבד מתאי הגוף השונים, מורכב הגוף מהנוזל החוץ-תאי ומהמשתית החוץ-תאית (extracellular matrix) העשויה מחלבונים שונים (חלקם מחוברים לסוכרים מורכבים) ומינרלים.

תאי הגוף מאורגנים כרקמות שונות - רקמת עצב, רקמת שריר, רקמת חיבור ורקמת אפיתל, המרכיבות את איברי הגוף. ניתן לקבץ איברים שונים למערכות גוף הממלאות תפקידים שונים. תפקידן של מערכות הגוף הוא שימור ההומאוסטזיס בסביבת התאים (בנוזל החוץ-תאי). כך, למשל, מערכת הנשימה מורכבת מפה ואף, מקנה הנשימה והסמפונות ומהריאות. כל אחד מאיברים אלו עשוי הרכב אחר של רקמות תאים. פעולתם המשותפת של איברי מערכת הנשימה מביאה לשמירה על רמה מתאימה של חמצן בנוזל החוץ-תאי ולסילוק רמה עודפת של פחמן דו-חמצני. מערכות גוף אחרות מאפשרות שמירה של תנאים ייחודיים בסביבת התאים או מבקרות ושולטות על פעולת התאים והמערכות.

דרך נוספת לקבץ את איברי הגוף היא חלוקת הגוף לאזורים. אזורים אלו מוגדרים על פי מראהו החיצוני של הגוף ועל פי חלוקת החללים הפנימיים בגוף.

 הרכב אטומי ומולקולרי

יסודות בגוף האדם[2]
יסודשיעורו באחוזים
ממשקל הגוף
יסודות קורט
0.1%>
חמצן 65 צורן מוליבדן
פחמן 18.5 אלומיניום יוד
מימן 9.5 ברזל בדיל
חנקן 3.3 מנגן סלניום
סידן 1.5 פלואור אבץ
זרחן 1.0 ונדיום קובלט
אשלגן 0.4 כרום בורון
גופרית 0.3 נחושת
נתרן 0.2
כלור 0.2
מגנזיום 0.1

חמצן, פחמן, מימן וחנקן הם המרכיבים הראשיים של גוף האדם. באופן טיפוסי הם מהווים כ-96 אחוזים ממסת הגוף[3]; החמצן לבדו תורם כ-65 אחוזים. החמצן נפוץ במיוחד עקב היותו אחד ממרכיבי המים ובשל מעורבותו בתהליכי הנשימה התאית. הבאים בתור הם פחמן (18.5 אחוזים), הנפוץ משום שהוא מהווה חלק מכל תרכובת אורגנית, מימן (9.5 אחוזים), שמהווה חלק ממולקולת המים ומצוי ברוב רובן של התרכובות האורגניות, וחנקן (3.3 אחוזים), שמהווה חלק מכל חלבון ומכל חומצת גרעין. לארבעת היסודות הללו מתווספים שבעה יסודות נוספים, ויחד הם מרכיבים את רשימת האטומים העיקריים המצויים בגוף האדם. בנוסף להם קיימים חמישה עשר יסודות קורט שכל אחד מהם מהווה פחות מעשירית האחוז ממסת הגוף.

בגוף האדם ניתן למצוא הן מולקולות אורגניות והן מולקולות אי-אורגניות. החומר האי-אורגני העיקרי בגוף הוא מים, המהווים כשישים אחוזים ממסת הגוף. מולקולות אי-אורגניות חשובות נוספות הן חמצן (בצורתו המולקולרית \ O_2) ופחמן דו-חמצני, המשתתפים בתהליך הנשימה התאית. יתר המולקולות האי-אורגניות בגוף הן אלקטרוליטים מומסים, המתפרקים ליונים. חלקם חומצות ובסיסים וחלקם מלחים. בין החומצות והבסיסים ניתן לציין את יון המימן (חומצה) וביקרבונט (בסיס), ובין המלחים ניתן להזכיר את הנתרן הכלורי (מלח בישול). למולקולות האי-אורגניות תפקיד חשוב ביצירת סביבה מקיימת חיים לתאי הגוף.

המולקולות האורגניות של הגוף מורכבות ממספר אבני יסוד: פחמימות, חומצות אמינו, חומצות שומן ונוקלאוטידים. אבני היסוד הללו בונים מולקולות מורכבות יותר: רב-סוכרים, חלבונים, תרכובות ליפידיות וחומצות גרעין (כמו למשל DNA). המולקולות האורגניות מרכיבות למעשה את התאים ואת סביבת התאים.

כשישים אחוזים ממשקל הגוף מורכבים ממים. חלבונים כמו גם שומן מהווים מעט פחות משבעה עשר אחוזים ממשקל הגוף, פחמימות מהוות פחות מאחוז ממשקל הגוף ומינרלים הם כמעט חמישה וחצי אחוזים ממשקל הגוף[4].

מערכות בגוף האדם

גוף האדם מחולק למערכות גוף רבות ושונות. כל מערכת מורכבת מאיברים שהם קבוצה של רקמות הפועלות בשיתוף לשם מילוי מטרה מסוימת.

 מערכת הכסות

מערכת הכסות עוטפת את חלקו החיצוני של הגוף וכוללת את העור, השיער, הציפורניים ובלוטות הזיעה. העור מכסה כמעט את כל שטחו של הגוף ותופס 15 אחוזים ממשקלו. בכך הוא מהווה את האיבר הגדול ביותר בגוף. מערכת הכסות מפרידה בין האדם לסביבה החיצונית, היא מספקת הגנה ובידוד מהסביבה החיצונית ומאפשרת לאדם לקבל מידע אודותיה.

מערכת השלד ומערכת השרירים

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – מערכת השלד, מערכת השרירים

פעולתן המשותפת של מערכת השלד ושל מערכת השרירים תומכת בגוף ומניעה אותו. מערכת השלד כוללת את עצמות האדם ואת מפרקיו. השלד תומך באיברים הפנימיים ומגן עליהם וכן מספק נקודות מאחז ומשען לשרירים. מערכת השלד שומרת על רמות מקיימות חיים של מינרלים, של משק הסידן ומשק הזרחן בנוזל החוץ-תאי. במח העצם נוצרים תאי הדם.

מערכת השרירים, המהווה קרוב למחצית ממשקל הגוף, מניעה את גוף האדם. המערכת נשלטת על ידי מערכת העצבים, אולם למספר שרירים, כגון אלו המניעים את הלב, יכולת פעולה אוטונומית.

[עריכה] מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – מערכת העצבים, המערכת האנדוקרינית

תפקודם המשותף של איברי הגוף ומערכותיו תלוי ביכולת התיאום ביניהם ובוויסות פעולותיהם. על הצורך החיוני הזה עונות מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית, המקשרות בין האיברים והמערכות, יוצרות את האינטגרציה הנדרשת ושולטות בפעולתם.

מערכת העצבים פועלת ליצירת דחפים עצביים, העברתם ממקום למקום ופירוש משמעותם. הודות לשימוש בדחפים עצביים, יכולה מערכת העצבים לפעול במהירות רבה. המערכת קולטת גירויים שונים ומעבירה את רשמיהם למערכת העצבים המרכזית. שם מפורשים הגירויים ומתוכננת תגובה על פי הצורך. דחפים עצביים יכולים להפעיל שרירים או לגרום לבלוטות להפריש את תכולתן.

המערכת האנדוקרינית פועלת באמצעות הורמונים המופרשים לתוך זרם הדם ונעים עמו עד איברי המטרה. פעולתה איטית יותר מזו של מערכת העצבים אך השפעתה ארוכת טווח הרבה יותר. הורמונים הם המווסתים העיקריים של גדילה ורבייה ושל מנגנונים הומאוסטטיים חשובים כגון חילוף חומרים, מאזן בסיס-חומצה ומאזן מים ואלקטרוליטים.

 מערכת הלב וכלי הדם, מערכת הלימפה ומערכת החיסון

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – מערכת הלב וכלי הדם, מערכת הלימפה, מערכת החיסון

על מנת שכל תאי הגוף יוכלו להפיק תועלת מפעולותיהן של מערכות הגוף, פועלות מערכת הלב וכלי הדם ומערכת הלימפה כרשת צינורות המובילה חומרים אל התאים ומהם. כך, למשל, חומרי מזון מובלים ממערכת העיכול אל התאים, פחמן דו-חמצני מובל מהתאים לסילוק מהגוף דרך מערכת הנשימה, או הורמונים של המערכת האנדוקרינית מובלים ממקום הפרשתם אל איברי המטרה שלהם.

מערכת החיסון, המגנה על הגוף מפני פלישה של מיקרואורגניזמים פתוגניים וכן מפני רעלנים והתפתחות סרטן, פועלת מתוך מערכת ההובלה.

מערכת העיכול, מערכת השתן ומערכת הנשימה

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – מערכת העיכול, מערכת השתן, מערכת הנשימה

מערכת העיכול, מערכת השתן ומערכת הנשימה פועלות ליצירת סביבה מקיימת חיים לתאי הגוף ולשמירה עליה. מערכות גוף אלו קולטות חומרים חיוניים מהסביבה (מזון וחמצן), מפרקות ומעבדות את החומרים עד הגעתם למצב זמין לתאי הגוף, ומסלקות את הפסולת הנותרת אחרי צריכת הנוטריינטים על ידי התאים. בנוסף לאספקת מזון ופינוי פסולת (חנקנית ברובה), פועלות המערכות לשמירה על תנאים אחרים לקיום התאים - שמירה על כמות מים נאותה בגוף ועל רמות מתאימות של אלקטרוליטים וחומרים אורגניים. המערכות גם שומרות על רמת החומציות של הנוזל החוץ-תאי ומווסתות אותה.

מערכת הרבייה

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מערכת הרבייה

מערכת הרבייה שונה בתפקידה ממערכות הגוף האחרות. בעוד אלה האחרונות פועלות לטובת הישרדות האדם היחיד, פועלות במשותף מערכת הרבייה של האישה ומערכת הרבייה של הגבר לטובת הישרדות הקוד הגנטי של האדם, על ידי העמדת צאצאים. מערכת המין של הגבר יוצרת נוזל זרע ומעבירה אותו לתוך מערכת המין של האישה, ומערכת המין של האישה מפתחת ביצית ומאפשרת את מפגשה עם תאי זרע. המערכת הנשית תומכת בהתפתחות העובר באמצעות אספקת תנאים מתאימים ברחם ואספקת מזון דרך חבל הטבור, ולאחר הולדתו גם מזינה את התינוק על ידי אספקת חלב באמצעות השדיים.

מערכות גוף משניות וסיווגים על פי חלוקות אחרות

בנוסף למערכות הגוף העיקריות שפורטו, ניתן לסווג גם מערכות נוספות של הגוף על פי הגדרת תפקידן, שהוא בדרך כלל צר יותר משל המערכות העיקריות. כך, למשל, מערכת הראייה או מערכת דרכי המרה.

קיימות גם חלוקות אחרות של איברי הגוף על פי פעולתם, למשל "מערכת ההפרשה החיצונית", הכוללת איברים הקשורים להפרשת צואה, שתן, זיעה ופחמן דו-חמצני - איברים שבחלוקה הרגילה משויכים למערכת העיכול, מערכת השתן, מערכת הכסות ומערכת הנשימה, בהתאמה.

 חללים בגוף האדם

Illu body cavities heb.PNG

חללים בגוף האדם הם אזורים המוגדרים על ידי רקמות קשות ורכות. החללים מלאים בנוזל ואיברים ועטופים ברקמת חיבור הנקראת "מזותליום" (mesothelium), שהתפתחה משכבת הנבט מזודרם. המזותליום מאפשר לאיברים בתוכו, המחוברים זה לזה והנסמכים זה על זה, לנוע בחופשיות בתוך החלל.

חללי הגוף מחולקים לחללים קדמיים ואחוריים. החללים האחוריים הם חלל הגולגולת ותעלת השדרה, ואילו החללים הקדמיים הם חלל בית החזה, חלל הבטן וחלקו התחתון של האחרון, חלל האגן.

 אזורים בגוף האדם

לחיצה עם העכבר על הכתוביות או על האיור תוביל לערכים
ראש ראש צוואר צוואר גו גו גפה עליונה גפה עליונה גפה עליונה גפה עליונה גפה תחתונה גפה תחתונה גפה תחתונה ראש פנים צוואר כתף חזה טבור בטן מפשעה פין ירך ברך שוק קרסול כף רגל זרוע מרפק אמה שורש כף יד כף יד גפה תחתונה Human body features heb.PNG

 הראש

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – ראש

הראש הוא חלקו העליון של גוף האדם. בתוך חלל הגולגולת שבראש נמצא המוח, וכן מצויים בראש החושים המיוחדים של האדם, הכוללים את העיניים לראייה, האוזניים לשמיעה, האף להרחה והלשון לטעם. בראש נמצאים גם פתחים המובילים למערכת הנשימה ולמערכת העיכול, הנחיריים והפה. מערכות שרירים בראש משמשות ללעיסת מזון, ליצירת הבעות פנים ולדיבור. הראש מכוסה בשיער רב לעומת שאר הגוף, שבדרך כלל אינו מכוסה שיער או שיש בו שיער דליל מאוד.

 הצוואר

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – צוואר

הצוואר מחבר בין הגולגולת לגוף. בצוואר עוברים מספר מבנים אנטומיים חשובים, ובהם עמוד השדרה שמחזיק את הגולגולת בעזרת החוליה הראשונה (C1), הוושט, שמאפשר את מעבר המזון מהפה אל מערכת העיכול, קנה הנשימה, זוג העורקים התרדמניים וזוג ורידים צוואריים. בתוך הצוואר נמצאים בלוטת התריס ובלוטות מצד בלוטת התריס של המערכת האנדוקרינית, וכן בית הקול, הכולל את שפתות הקול ("מיתרי הקול").

בצוואר נמצאים מספר שרירים שתפקידם העיקרי הוא החזקת הצוואר והראש והנעתם, ומקלעות עצבים המעצבבות את הצוואר, את חלקו האחורי של הראש ואת הגפה העליונה.

הגו

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – גו

הגו הוא חלק הגוף שאינו כולל את הגפיים ואת הראש. בגו נכללים החזה והבטן. הגב, בהיותו חלקם האחורי של החזה והבטן, נכלל אף הוא בגו.

הגו מכיל את חלל בית החזה, את חלל הבטן ואת חלל האגן. בגו נמצאים האיברים החיוניים ביותר בגוף האדם, למעט המוח. בחלקו העליון נמצא בית החזה, שבו נמצאים הלב והריאות, המוגנים על ידי קשת הצלעות. בבטן נמצאים רוב איברי מערכת העיכול, איברי מערכת השתן ואיברי מערכת הרבייה. בחלקו התחתון של הגו נמצאים פתחים שחלקם משמשים להפרשת פסולת מהגוף, חלקם לרבייה ולחלקם תפקיד בשתי הפעולות.

הגפיים

הגפיים נועדו לתמוך ביציבתו של האדם ולאפשר לו לבצע מטלות שונות.

הגפיים העליונות

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – יד

ידיים הן הגפיים העליונות, הנמשכות מהכתפיים ועד קצות האצבעות. הן מתחברות לגו דרך עצם השכם, כחלק ממפרקי חגורת הכתף, ומורכבות מזרוע, אמה וכף יד ואצבעות. עיקר תפקידן של הידיים הוא בדיקה על ידי מישוש ותמרון של עצמים במרחב בעזרת אחיזה. הן משמשות להגשת מזון לפה, לטיפוח עצמי או הדדי, להפעלת כלים, כמכשיר תקשורת בין-אישית, לנשיאת חפצים ואף ככלי נשק.

הגפיים התחתונות

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – רגל

הרגליים הן הגפיים התחתונות, הנמשכות מן האגן ועד כפות הרגליים. אורכן כמחצית אורך הגוף כולו ומשקלן קרוב לחצי משקל הגוף (מרכז הכובד נמצא באזור המותניים). החלקים העיקריים ברגליים: ירכיים, ברכיים, שוקיים וכפות רגליים. רגליים משמשות לעמידה זקופה ולהנעת הגוף ממקום למקום, בהליכה, ריצה או קפיצה.

 התפתחות

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – התפתחות גוף האדם

התפתחות גוף האדם היא תוצאה של תהליכים התפתחותיים מתמשכים המתרחשים בגוף האדם במשך כל ימי חייו, מרגע ההפריה ועד רגע המיתה. התפתחות גוף האדם מכוונת על ידי הגנום[5] והשפעות סביבתיות‏[6]. התפתחות גוף האדם נחקרת בתחום הביולוגיה ההתפתחותית, ענף בביולוגיה העוסק בחקר ההתפתחות הביולוגית של כלל הייצורים החיים מרגע היווצרם ועד לרגע מותם וכן ברפואה.

מונים שמונה תקופות ותקופות גישור התפתחותיות בחיי גוף האדם:

  • טרום לידה - התפתחות משלב ההפריה ועד ליציאה לאוויר העולם. בשלב זה מכונה האדם עובר.
  • ינקות - התפתחות לקראת חיים עצמאיים בלתי תלותיים. בשלב זה מכונה תינוק.
  • ילדות - התפתחות גופנית ונפשית לקראת חיים בוגרים. בשלב זה מכונה ילד.
  • התבגרות - תקופת גישור‏[7] בה מתרחשים התפתחות מערכת הרבייה יחד עם צמצום התלות בהורים. בשלב זה מכונה מתבגר.
  • בגרות - עיקר חייו של האדם, תקופה בה הוא מקים משפחה ומפרנס את עצמו ומשפחתו, תקופה זו מסתיימת עם גיל המעבר. בשלב זה מכונה בוגר.
  • גיל המעבר - תקופת גישור בין הבגרות לבין ההזדקנות בה מתרחשים שינויים במערכת הרבייה.
  • הזדקנות - תהליך בלאי ביולוגי. בשלב זה מכונה מבוגר.
  • זִקנה - טווח הגילאים הסמוך לסיום מחזור החיים של האדם הממוצע. בשלב זה מכונה זקן או קשיש.

לאדם יש תוחלת חיים של 63 שנים בממוצע העולמי. באדם החי כ- 70 שנה (תוחלת החיים הממוצעת לערך במדינות מפותחות) מתרחשים כל תהליכי ההתפתחות, וחייו מסתיימים במוות, לעתים כתוצאה מניוון הגוף בשלבים ההתפתחותיים המאוחרים. ככל שהאדם נפטר מוקדם יותר מסביבות גיל הזקנה (65), תהליכי ההתפתחות או הבלאי נקטעים באיבם, עם המוות.

 ראו גם

עיינו גם בפורטל

P human body.svg

פורטל גוף האדם הוא שער לכל הנושאים הקשורים בגוף האדם. הפורטל מציג את מדעי היסוד של הגוף האנושי, קישורים לערכים רבים בנושא, איורים מפורטים של מערכות הגוף ועוד.

 

 קישורים חיצוניים

 הערות שוליים

  1. ^ מעריכים שמספרם הוא עשרת אלפים מיליארדים עד מאה אלף מיליארדים (‎10×1012‎ - ‎100×1012‎). ‏ask yahoo. על פי פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "התפתחות ותורשה", עמ' 42, מספר התאים בגופו של אדם הוא בסדר גודל של מאה אלף מיליארדים
  2. ^ Thibodeau GA, Patton KT. Anatomy & Physiology, 2nd Ed., Mosby-Year Book, 1993, p. 37
  3. ^ פעמים רבות משתמשים במילה משקל במקום מסה.
  4. ^ נתונים לגבר ממוצע במשקל 65 קילוגרם. מתוך: יחיאל קארל גוגנהיים, תזונת האדם, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשס"ב, מהדורה רביעית, עמוד 3
  5. ^ המאבק הסתיים: הגורמים המפענחים את הגנום האנושי מתאחדים באתר הידען
  6. ^ ראו: ד"ר יעקב ברמץ, הבשלה והמעבר מהגן לבית הספר באתר "טבעלייף"
  7. ^ על פי להתבגר בגוף ובנפש באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית

 

[הסתרה] מערכות הגוף

המערכת האנדוקרינית - מערכת החיסון - מערכות החישה (מערכת המגע, מערכת הראייה, מערכת השמיעה) - מערכת הכסות - מערכת הלימפה - מערכת העיכול - מערכת ההובלה - מערכת הנשימה - מערכת העצבים - מערכת הרבייה - מערכת השלד והשרירים (מערכת השלד, מערכת השרירים) - מערכת השתן

תוכן פוגע