בליף - סיפור בהמשכים

לחצו פה והוסיפו את האתר שלי ל

היי תקשיבו אני מבקשת שתגיבו לי על הסיפור בהמשכים ותיתנו לי רעיונות לפרקים טוב

תודה ליאה

בליף

 

שלום, אני בליף ואני כותב יומן.

הייתי רוצה לשתף אתכם בכמה דברים מהיומן שלי. הדבר הראשון שקרה הוא שכאשר הייתי בן שלוש קנו לי יומן עם מפתח. היומן הגיע עם עט מכסף(אמיתי)והוא היה מצופה עור. שמרתי עליו מכל משמר, לא נתתי לגעת בו, אף לא לאבי ואמי. כתבתי בו כל דבר שאירע לי אי פעם. מעולם לא ראה איש מה כתוב בו כי בכל פעם שגמרתי לכתוב בו, מיד, נעלתי אותו ולקחתי אותו למדף שעל הקיר שבחדרי, המיועד לדברים החשובים לי ביותר.

אבל עכשיו, בגלל שאני מחבב אתכם, אגלה לכם כמה דברים כמוסים מיומני הסודי:

 

החבורה הסודית

עכשיו אתחיל. כדאי לשבת ולא לזוז כי הדבר הבא יעיף אתכם לתקרה.

בחופש הגדול, אחרי זמן רב בבית, מתחיל להיות משעמם לכן החלטתי לבנות בית על העץ. לאחר הבניה בא העיצוב. לקחתי מחדרי כמה דברים והנחתי בבית העץ שלי. לאחר ימים ספורים, כרגיל, חזרתי מהקייטנה, באתי לבית העץ - ולהפתעתי היו שם חמישה ילדים, אך כאשר באתי לשאול מה הם עושים, הם ברחו. עליתי לבית העץ וראיתי שאחד מהחפצים חסר. הייתי עצוב ובכיתי. אמרתי לעצמי, לעולם אל תהיה עצוב כי תמיד יש פיתרון; ואכן צדקתי :  חזרתי לביתי וראיתי מהחלון, למטה, את אחד  הילדים שקודם נכנסו לבית העץ שלי. רצתי אליו ושאלתי, איך קוראים לך. ענה לי הילד, " דן". שאלתי, "האם אתה הגנב?" חה ... חה... חה... גיחח דן ואמר : "להפך. ראית את הילדים ואותי? אנחנו חבורה של ילדים שפותרת גניבות. רוצה להצטרף?" שאל אותי דן. עניתי לו, "האם תעזרו לי?" דן אמר : "בטח. בוא, למה אנו מחכים? בוא כבר!" טוב, כשבאתי מצאתי את עצמי עומד בתוך מערה תת קרקעית. לפתע שמעתי צעדים מתקרבים לעברי. כאשר באו הבחנתי כי הצעדים היו של ילדים בני גילי. הם אמרו לי, "שלום, שמענו שאתה רוצה להצטרף אלינו ואנו מסכימים".

  ההצטרפות לחבורה - העלילה מסתבכת

"יש!"קראתי בשמחה, אך דן אמר לי," אל תהיה שמח מידי. יש מישהו שעוקב אחרינו".

"מה..."הופתעתי.

"אנו יודעים את שמו אך לא דבר נוסף", אמרו כל החבורה.

נו, מה שמו?'' שאלתי.

"אלכס גליף", אמרו כולם פה אחד.

 "אבל... אבל זה... זה אבא שלי. אין עוד אלכס גליף בכל השכונה", אמרתי בהפתעה. מהר רצתי הביתה וראיתי את אבא עם הפטיש, והוא אמר, "היי בליף, לקחתי את הפטיש כדי לתלות תמונה ושכחתי לומר לך".

 "טוב מאוד!" צעקתי בשמחה ושאלתי אבא אתה, "הלכת אחרי?"

ענה לי אבא, "רציתי רק לבדוק מה איתך, מתוך דאגה".

 ואוו איך שמחתי ברגע זה, כל כך הרבה שנפלתי מהכיסא. 

חף מפשע או גנב

יום אחד הלכתי לטייל ברחוב וראתי איש שנפל לו הארנק. רצתי אחריו אבל הוא נעלם באופק. הבטתי לו בארנק כדי לגלות אם שמו כתוב שם באיזהו מסמך. שמחתי לגלות שיש בארנק את תעודת הזהות שלו. לידה היתה תעודת אסיר. חשבתי אולי האיש הזה פושע. עקבתי אחריו עד שהגעתי לכתובת ביתו שהיתה רשומה בתעודת הזהות שלו:

                                 

                             שם: ניל

                                     שם משפחה: מול

                                      גיל: 45

                           כתובת:רחוב הדקל 18

אמרת לעצמי שלא משנה מה יהיה, אני אפתור את התעלומה הזו- ועכשיו! נקשתי על דלת ביתו המפוארת מאוד, הדלת נפתחה בחריקה גדולה וצורמת ומאחוריה עמד איש עם חיוך נחמד ואז הוא אמר, "מה עושה ילד קטן בפתח ביתי, האם אתה אחד האנשים שרוצים להאשים אותי בהריגה או אחד האנשים התוקפים את משפחתי ? לא עניתי והעסק נהיה רק מעניין מרגע לרגע. לפתע, אמר האיש, "סליחה, איך יכולתי לחשוד בילד...אנא היכנס לביתי". ביתו היה מקושט עלים ופרחים מלאכותיים וסלסלות פירות מפלסטיק התיישבנו על ספה אדומה והוא הציע לי כוס תה. הנהנתי בראשי והרגשתי שהכול מסתבך. לאט לאט שקעה השמש ואני בביתו של האיש כבר שלוש שעות איני יודע אם אני טועה או צודק שבאתי לאיש בשעה כזו אבל כל מה שעניין אותי ברגע זה היה לפתור את התעלומה, עכשיו. אמר לי האיש,"כדאי שתלך כבר כמעט שמונה ומוסוכן לילדים קטנים להיות לבד ברחוב בשעה שכזאת. מי יודע מה יכול לקרות בשעות שכאלה. חזור הנה מחר בבוקר ושאל שאלותיך". התחלתי לנסות לאמר לו שעדיין לא הספקתי להחזיר לו את ארנקו- והאיש קטע את דברי וסילק אותי מביתו. למחרת בבוקר קמתי בשש ובאתי אל האיש. החזרתי לו את הארנק והוא אמר, "אם תצטרך כל דבר שהוא בוא אלי". אמרתי לו שדווקא יש משהו. אמר האיש "מה?" שאלתי אותו, "האם היית פעם אסיר?" ענה לי האיש,"לא, אבל תאומי כן. הוא ביקש ממני שאשמור על ארנקו. לא הבנתי למה אבל הסכמתי. מסתבר"- אמר האיש בקול מהורהר- שהוא מתחבא מהמשטרה ומשום שאנו נראים אותו דבר אז חושדים בי כל הזמן. ואז הוא אמר אני בכלל שופט אל תדאג אני אטהר את שמך אדוני פרץ האיש בצחוק עד שזלגו דמעות מעיניו אדוני אני כבר פתרתי כמה תעלומות אמרתי  הוא הפסיק לצחוק ושאל אותי תגיד אתה בליף גליף כן אמרתי בתדהמה שהוא יודע את שמי המלא ואז הוא נכנס לחדר השינה שלו ולקח עיתון שאלתי אותו למה אתה מביא לי עיתון אני ילד קטן אני מעדיף קומיקס של סופר מן ניגש אלי האיש היתשב לידי ופתח כתבה בכתכה היה כתוב כך זה ילד מסוכן אם תתקלו בו פנו למשטרה טלפון 100 אנו נענה בכל שעה ביום

כתבתו של ביל מול

היי זו כתבה של אחי הוא כל הזמן מחליף זהויות אוי לי איזה אח יצא לי אדוני נראה לי שיש לנו עיניין משותף נגד אח שלך טוב אני אלך אל ביתי ואחשוב על תוכנית

האתר יתעדכן בקרוב ביי ליאה

תוכן פוגע