אלסקן מלאמוט

השימוש בכלבים לגרירה התפתח עקב הצורך בסחיבת סירות האומיאק לאורך החוף, ולאחר מכן ככלי תחבורה יבשתי, קבוע, אשר החליף את השימוש המסורתי באיילי הצפון. החזקת כלבים באזור ארקטי זה היוותה כמעט עניין של מותרות כמות המזון הייתה מועטה והחזקת כמות
גדולה של כלבים (בדומה לשבטי אינואיט באזורים אחרים) הייתה בלתי אפשרית.
עיקר עבודתם של כלבי שבט המאלימוט הייתה גרירת סירות האומיאק הכבדות מצייד וגרירת אוהלי העור הכבדים של בני השבט במהלך נדודיהם.
בשל עובדות היסטוריות אלו התפתחו אצל בני השבט כלבים גדולים יותר וחסונים יותר מקרוביהם בסיביר, בעלי צריכת מזון מועטה ביחס לגודלם ומשקלם, סיבולת גבוהה וכושר גופני שאפשר להם לגרור את המזחלות הכבדות.
אופיו הלבבי של הגזע כלפי בני האדם נוצר גם כן עקב
תנאים אלו ובשל מספר הכלבים המועט שהחזיקה כל משפחה וחשיבות כל כלב וכלב לקיומה של המשפחה והשבט.

בשנת 1896 התגלה זהב בעמק הקלונדייק, תוך זמן קצר החלו לנהור אלפי הרפתקנים ומחפשי זהב לאלסקה. מחפשי הזהב גילו במהרה את כלבי המלמוט החזקים אשר שימשו אותם לעבודותם השונות, מחירם של כלבי האלסקן מלמוט עלה וכמות הכלבים שהייתה בנמצא קטנה, בשל כך החל יבוא של גזעים שונים לאזור כגון סן ברנרד, ניופאונדלנד, מסטיפים למיניהם ועוד, גזעים אלו אשר התאימו פחות לעבודה באקלים זה עורבבו עם כלבי המלמוט המקומיים ובמרוצת הזמן נעלמו תכונות עירוב אלו עקב דומיננטיות טיפוס ה "שפיץ".

התהוות האלסקן מלאמוט בעת החדשה:
בשנת 1923 במהלך ארגון תהלוכת חורף בעיר הולדתה, נתקלה הגב' אווה ברונלי )לעתיד סילי(, בכתבה על כלבי מזחלות בניו האמפשיר ובמהרה הגיעה להחלטה שכלבים אלו ישמשו כאחת האטרקציות של התהלוכה. כלבים אלו הגיעו מבית הגידול "צ'ינוק" של ארתור וולדן אשר נהג באחת המזחלות בתהלוכה. במהלך הסיבוב שהעניק לה וולדן במזחלתו הבחינו כלבי הצ'ינוק בחתול עובר ,שגרם לוולדן לאבד שליטה בכלביו אשר פצחו במרדף אחר החתול. לאחר התהפכות המזחלת חשש
וולדן מתגובתה של אווה לאירוע זה, חששו התפוגג במהרה לנוכח התלהבותה של אווה מעצם העניין.
אירוע מיקרי זה, הוא אולי אחד האירועים החשובים ביותר לגזע האלסקן מלמוט, אווה החלה לבקר באופן קבוע בבית הגידול שבוולנצ'ט ניו האמפשיר ואף בילתה שם את ירח הדבש שלה לאחר נישואיה למילטון סילי.

מספר שנים אחר כך ביקר וולדן את בני הזוג שהתגוררו בניו יורק, ושמע על מצב בריאותו של מילטון אשר חייב אותו לגור באזור חורפי קריר, וולדן הציע לבני הזוג לעבור להתגורר בניו האמפשיר ולעזור לו בהכנות לקראת מסעו של אדמירל בירד לאנטרטיקה, ולטפל בענייני בית הגידול בעת שהותו של וולדן בקוטב הדרומי. בני הזוג סילי קפצו על הצעה זו ואף תרמו רבות להצלחת מסע זה.
אווה עבדה עם הכלבים ומילטון שהיה כימאי במקצועו היה אחראי על מזון הכלבים למסע, עבודתו של מילטון בפיתוח המזון מהווה למעשה את אבן הפינה לכל סוגי המזון היבש של ימינו.
כמות הכלבים שהיו בנמצא בבית הגידול לא הייתה מספקת והחלה רכישה של כלבים מנהגי מזחלות שונים אשר ביקרו בבית הגידול.
בין אותם נהגי מזחלות היה נהג המזחלות הנודע אלן אלכסנדר הידוע בכינויו "סקוטי אלן", בית הגידול ביקש מסקוטי לברור בין אותם כלבים אשר אכלסו את החווה, במהלך הברירה הסב סקוטי את תשומת לבה של אווה סילי לשני כלבים אשר היו גדולים מההסקים הסיבירים וסיפר לה שכך נראים כלבי המזחלות הגדולים של אלסקה.

משיכתה של סילי לאחד מהם (רודי) הייתה מיידית ולאחר הגעתם של עוד כ 17 כלבים הדומים לו היא החלה לחשוד שכלבים אלו הם למעשה גזע נפרד. לאחר עזיבת המשלחת לאנטרטיקה, החלה סילי להתעניין בין נהגי מזחלות שונים שהכירה על כלבים אלו, וחקרה אודותיהם. סילי החלה לרכוש כלבי האלסקן מלמוט ממקורות שונים והחלה בגידול מכוון אשר כוון לפנוטיפ ספציפי שכוון ע"פ המידע שדלתה ממקורותיה על צורתו, תפקודו ואופיו של כלב המלמוט. לאחר כמות נכבדת של המלטות ויצירת טיפוס גזע ברור החלה סילי לרקום במוחה מחשבות על גזע אמריקאי מקורי, האלסקן מלמוט. סילי פנתה לנשיא התאחדות הכלבנים האמריקאית לגבי הבירוקרטיה הדרושה לצורך הכרה בגזע והחלה לפעול לקראת מטרה זו.

בשנת 1935 הוכר הגזע ע"י ההתאחדות, ובאפריל 35 הוקם מועדון הגזע באמריקה.
כלבי האלסקן מלמוט השתתפו במסעותיו הבאים של אדמירל בירד לאנטרטיקה, ורבים לא שבו מהם, בנוסף לכך נידבה סילי ברוח הפטריוטיות האמריקאית כלבי מלמוט רבים למשימות במלחמת העולם השניה.
בשנת 1947 נוכחו במוסדות ההתאחדות האמריקנית לדעת שהבסיס הגידולי של הגזע הצטמצם עד מאוד והוחלט על פתיחת ספר הגידול לרישום כלבים נוספים, בין הכלבים שנרשמו היו כלבים מהטיפוס אותו גידלה סילי שהיו
בבעלותו ומגידולו של נהג המזחלות מאלסקה ארל נוריס (טיפוס קוטיצביו),כלבים אשר הגיעו מגידולו של פול וולקר אשר גידל כלבים שרכש ממקורות שונים ומחפשי זהב אשר חזרו מאלסקה תחת שם בית הגידול מ'אלוט,
גידולו של וולקר החל לערך באותה עת בה החלה סילי לגדל כלבי מלמוט אך כלביו היו מטיפוס שונה מכלבי הקוטיצביו של סילי, הם היו גדולים יותר אם כי צרים יותר, חלקם היו בעלי אוזניים ארוכות יותר מטיפוס
הקוטיצביו ובעלי זרבובית ארוכה יותר. בנוסף לכך נרשמו עוד מספר כלבים אשר הגיעו מכלבים בבעלותם ומגידולם של דיק הינמן ודייב ארווין, כלבים אלו היו מטיפוס שונה מהקוטיצביו והמאלוט והם נודעים בשם
ה"זרם השלישי".

באדיבות אסף לוטן

 

תוכן פוגע