האתר שלי ושלכם

מדור הסיפורים

המיתולוגיה היונית

 

 שם הסיפור: המלך מידאס:פרק א' המלך רודף הבצע/המיתולוגיה היונית

 

לפני שנים רבות אי שם ביון העתיקה חי מלך ולמלך קראו מידאס.

למלך מידאס היתה אישה,היתה ילדה,משרתים,כלי חרס עתיקים,ארמון.... אבל הוא לא הסתפק בזה ולא היה מאושר.

הוא רצה רק זהב. הרבה פעמים ירד המלך מידאס למחסן והסתגר שם שעות. מדוע? כי החדר הזה היה כולו זהב:מטבעות זהב,כדי זהב,קערות זהב,פסלי זהב,זולחנות זהב ואפילו נורות זהב.

באחד הימים המלך מידאס מצא סאטיר ביער.

מיד הביא אותו לארמון,טיפל בו,השקה אותו עד שהאל דיוניסיוס (ובשמו הרומאי בכחוס אל היין בא לקחת אותו,לסאטיר קראו סילנוס שנאהב במיוחד על האל).

גרסא אחרת מספרת ששומרי המלך מצאו אותו ישן על הסיגליות שלו ומעך אותן.המלך מידאס אהב סאטירים וטיפל בו עד שבא האל דיוניסיוס לקחת אותו.

"אבל הוא מעך את כל הסיגליות" ניסה הטוראי.

"ונכנס לחצר המלך בלי רשות" ניסה הסרן,אבל המלך לא הסכים להעניש אותו.

יום אחד נגלה לפני מידאס האל דיוניסיוס ואמר לו כתודה על הצלת הסאטיר:"אתן לך כל מה שתרצה" אמר האל דיוניסיוס.

המלך אמר מיד בלי לחשוב פעמיים שהוא רוצה שכל דבר שיגע בו יהפוך לזהב.

"אתה בטוח?" שאל דיוניסיוס.

"מאה אחוז" אמר מידאס.

"תוכל לבקש אריכות ימים,ילדים רבים,ארמון יפה ו..." ניסה דיוניסיוס.

"ביקשתי זהב,תביא לי אותו" התרגז המלך.

"אבל..." ניסה דיוניסיוס שוב.

"ביקשתי זהב!" התרתח המלך.

"כרצונך" אמר דיוניסיוס ובהנף יד נעלם.

המלך מידאס רץ כל אחר הצהריים ונגע בכל דבר שנקרה בדרכו: צלחות,חליפות שיריון,שולחנות,תמונות והגיע אל ארוחת הערב של משפחת המלוכה (המלכה,המלך והבת) באיחור.

הוא נגס בתפוח שהפך מיד לזהב ושבר לו שתי שיניים.הוא לא יכל אפילו לשתות!

ביתו רצה אליו לחבקו לקראת הערב ונהפכה לפסל מוזהב.

"דיוניסיוס! דיוניסיוס! דיוניסיוס!" חיפש נואשות המלך את האל.

כשהאל הופיע לנגד עיניו הוא אמר לו לרחוץ בנהר ולהתיז מים על כל החפצים שהפכו לזהב וזאת כדי שהמגע של הזהב יפוג.

המלך מידאס סילק את כל הזהב מארמונו ולא נגע עוד בזהב.

 

 

פרק ב' המלך ואוזני החמור

 

תחרות הנגינה בין האל אפולו (אל הרועים,הרפואה והמוסיקה) לאל פאן (אל התיש האחראי על היערות,שדות והרועים באיזור ארקדיה) התקיימה.

מלכים מכל יון באו כדי לשפוט בתחרות וביניהם המלך מידאס.

כל השופטים קבעו שאפולו בעל הלירה המוזהבת ניצח ורק מידאס שראה שהלירה עשויה בזהב נתן לפאן בעל חליל הקנים.

גרסא אחרת מספרת שמידאס היה השופט היחידי ביניהם וקבע שפאן הוא המנצח בתחרות כי המלך נרדם בזמן שירתו של אפולו.

אפולו התרגז וכשהיה לבד עם המלך הפך את אוזניו לחמור.

מידאס בעל אוזני החמור הסתיר את אוזניו בזרת כלי שחבש על ראשו שאשתו הכינה פעם.

כשבא הספר המלכותי לספר את המלך הוא נשבר וגילה לו את סוד אזני החמור.

המלך הזהיר אותו שעם יגלה את הסוד הוא ימות ומשפחתו תאבד את כל כספם ויחיו בתור עניים מרודים.

אבל הספר לא התאפק וגילה את הסוד לבור קטן שחפר.

קני הסוף שמעו את הסוד ולחשו אותו עשבים.

העשבים סיפרו לציפורים.

והציפורים הפיצו את הסוד בכל רחבי יון.

גרסא אחת מספרת שהמלך מידאס נשאר עם אוזני חמור כל חייו.

וגירסא אחרת מספרת שאפולו ריחם על מידאס והחזיר לו את אוזניו הרגילות.

 

                                                                         

                                                                                      סוף!

 

 

תוכן פוגע